עתירת ארגון נכי צה"ל נגד ניגוד עניינים בוועדות רפואיות

להשלמת התאור נציין, כי תקנות הנכים הותקנו מכח הסמיכה בחוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים), אשר עניינו בזכויותיהם של נכי צה"ל. בעניינינו קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון הפועלת לפי חוק המילחמה בנאצים, בהסתמך על קביעתו של הפסיכיאטר ד"ר יוסף נאומובסקי, חבר הוועדה הרפואית, כי למערער נכות נפשית בשיעור 30% בהתאם לסעיף 34א(ד) לתוספת לתקנות הנכים.

לגישת המשיבה אין להקיש מעניין ארדיטי לענייננו, מאחר והמשיבה שוב אינה חולקת, בעקבות עניין ארדיטי, כי אם נקבע שיעור מזכה בפטור לפי חוק רלוואנטי, לא נידרשת העמדת הנכה בפני ועדה רפואית מכח הפקודה, כך שעניין ארדיטי אינו עומד בנגוד לעמדת המשיבה, לגישתה, לנוכח היותו של העותר זכאי לפטור לפי החוק הרלוואנטי.

בעיניין יכין נדחתה עתירה נגד אפליית ציבור הנכים מכח חוק הביטוח הלאומי לעומת ציבור נכי צה"ל, נכי רדיפות הנאצים וכיוצא באלה נכים אשר דרגת נכותם נקבעת לפי מבחני התוספת בחוק הנכים, בנסיבות בהן לפי התוספת לתקנות הנכים מי שבגופו הותקן דפברלטור אוטומאטי זכאי ל – 100% נכות, ללא קשר למצבו התיפקודי, וממילא הוא זכאי, ללא כל בדיקה, לפטור ממס לפי סעיף 9(5)(א)(א) לפקודה.

הראציונאל של האבחנה בין סוגי הנכים ה"נעשית על רקע תחושת החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפי לוחמיה ומגיניה (נכי צה"ל), קורבנות תוקפיה (נכי פעולות האיבה) ונפגעי צורריה (נכי רדיפות הנאצים)" (בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 135, 141 (2004)), חל, לגישתנו, הן בגינו של נכה אשר דרגת נכותו לפי חוק רלוואנטי מזכה בפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה והן בגינו של נכה הנידרש לחישוב המיוחד תוך צירוף נכויות נוספות להשגת הפטור.

...

לעניין זה, לא מצאנו כל סיבה מבוררת להבחין בין מי שזכאי לפטור מכח דרגת הנכות שנקבעה לפי חוק רלוונטי לבין מי ששיעור נכותו בגין ליקוי מסוים, אשר נקבע כדין על ידי ועדה הפועלת מכח חוק רלוונטי, נמוך משיעור הפטור.

פרשנותנו אף עולה, לטעמנו, בקנה אחד עם השכל הישר ועם התנהלות תקינה של הרשות הציבורית.

סוף דבר – ערעור המערער מתקבל.

הנתבעת עותרת להעמדת נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 46% בלבד בטענה כי יש לחשב את נכותו "מתוך מצבו הגופני הנתון" קרי, מתוך 90% בריאות קודם התאונה.

סיים בי"ס בבגרות חלקית (בנגוד לנטען בחקירתו הראשית), למד במגמת תאטרון.

השתחרר מהצבא עקב בעיה רפואית בכף הרגל לאחר 7 חודשים' במרץ 2009.

נסמך על חסכונותיו ועל ת"ת. בסמוך לתאונה/שלושה חודשים עבד פחות כי סייע לאחיו באירגון חתונתנו.

דיון והכרעה: נכותו הרפואית של התובע: משלא נסתרה נכותו הרפואית של התובע הקשורה בקשר סיבתי לתאונה, הרי שיש להעמידה על שיעור הנכות הרפואית שפסקה הועדה הרפואית שליד המל"ל. בכל הנוגע לנכות הרפואית שאינה קשורה בתאונה, הרי שלתובע 10% נכות בגין "פס קאבוס" דו צדדי.

אלא שהחומר הרפואי והקביעות המל"ל מדברים בעד עצמם ועדותו של התובע לא הייתה חריגה לעניין זה עד כי ניתן לומר כי האדיר את מגבלותיו.

...

התעודה ניתנה בחודש יולי 2015 למפרע וקדימה החל מחודש פברואר 2015, אולם בראי מצבו של התובע כעולה מן החומר הרפואי ופרוטוקולי המל"ל, שוכנעתי כי היה ממש במתן התעודה.

שוכנעתי לקבל את טענת התובע כי בנכותו התקשה לחזור לעבודה סדירה עד אוגוסט 2016.

לסיכום: סה"כ: 2,273,325 ₪.

הלווי של מיטל עתיד להסתיים בסוף חודש 08.2019, ואנו רוצים להתקדם בנושא וועדת הלווי.

העותרת מוסיפה וטוענת, כי גם אם מדובר בהודעה שניתנה לה בטעות, הרי שעקב הטעות לא הגישה העותרת ערר על משך הלווי, וסביר כי מאחר שקביעת תקופת לווי של שנתיים אינה מנומקת וניתנה בנגוד להמלצה, הרי שהיה מתקבל ערר ככל שהיה מוגש על ידי העותרת.

מצויין, כי הוראה זו טרם פורסמה נוכח היותה מצויה מזה מספר שנים בדיונים מול ארגון נכי צה"ל. עוד לטענת המשיב, בהתאם להוראות הלווי, על נכה המעוניין לקבל לווי לפנות לרופא המוסמך המחוזי, שיבחן האם יש מקום להעבירו לבחינה בפני צר"מ, או לדחות את בקשת הלווי על הסף.

לעניין הסתמכותה של העותרת על הודעת המשיב טוען המשיב כי לא התקבלה החלטה להפחית את שעות הלווי, וכי כל שהתבקשה העותרת הוא להגיע לבדיקה תקופתית, שלאורה יוחלט על המשך הלווי הנידרש בהתאם למצבה העדכני.

כך, בסעיף 55 להוראות הלווי: "בסמכות הרופא המוסמך המחוזי להפנות נכה לצר"מ מלווים ביוזמתו ובהתאם לשיקול דעתו, במידה וישנו שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנכה, גם אם לא הסתיימה תקופת הזכאות ללווי". לא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי במקרה זה חל שינוי במצבה הרפואי של העותרת אשר עשוי להצדיק זימון מחודש לצר"מ לעת הזו.

...

ההודעה שנשלחה לעותרת אודות ההחלטה חתומה על ידי רופא מוסמך, ובנסיבות אלו אני סבורה כי יש להעניק משקל רב יותר להסתמכותה של העותרת על ההודעה.

לנוכח האמור לעיל, בהתחשב במכלול השיקולים כפי שנקבעו בפסיקה ופורטו לעיל, אני סבורה כי יש לאפשר למשיב לחזור בו מהטעות שנעשתה, אולם השינוי בהודעה שנמסרה יכנס לתוקף במועד נדחה בהתחשב בהסתמכות העותרת על ההודעה שנמסרה לה, כפי שיפורט להלן (השוו: ברק-ארז, בעמ' 401).

בסיום התקופה, תזומן העותרת לבדיקה מחודשת, בהתאם להוראות החלות בעניין זה. סיכומו של דבר, העתירה מתקבלת בחלקה.

לעניין כושר הישתכרותו, טען להיעדר יכולת לעבוד באופן מסודר, ולו באופן חלקי, בשל התארגנות בוקר ממושכת והצורך בצנתורים, כמו גם דלקות חוזרות ונישנות.

בנוסף, הוגש תעוד רפואי, הסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין קופת-חולים מאוחדת בעיניינם של נפגעי עבודה; תעודות עובד ציבור לעניין שיעור נכותו של התובע וקצבאותיו מהמוסד לביטוח לאומי.

בשלב זה, ביום 15.6.2020, לאחר שנשמעו ראיות התביעה והסתיימה פרשת התביעה, עתר התובע לפיצול סעדים, כך "...שתביעתו כנגד הנתבעת בגין אבדן או הפסד גמלאות עתידי מאת אגף השקום עקב נכותו מהתאונה מושא תובענה זו, ככל יהיה הפסד כזה, ייתבעו בתובענה נפרדת מאת הנתבעת ככל שיחליט קצין התגמולים על הפחתה כאמור". הבקשה הוגשה על רקע הודעת קצין התגמולים במשרד הבטחון, לתובע, במכתב מיום 8.4.2018 (להלן – המכתב) כי הוחלט לזמנו לועדה רפואית חוזרת במשרד, להערכה מחודשת של נכותו בגין מחלת היסוד.

בהחלטתי מיום 9.8.2020, דחיתי את הבקשה, בעיקר משלא שוכנעתי כי ניתן להתיר את פיצול הסעד הכספי בנגוד לתקנה 44(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

לעומתו, ד"ר גורדון, סברה כי נכותו התפקודית של התובע בגין מחלת היסוד הנה בשיעור נכותו הרפואית, אשר אמנם איננה בפער משמעותי מעמדתו של פרופ' בוסקילה, אולם, לאחר עיון נוסף בחוות-דעתה, ובדומה לנתבעת בסיכומיה, ביססה את דבריה על חומר רפואי שהתייחס למצבו התיפקודי של התובע קודם לטפול הביולוגי ובעיקר על מיסמך ממרפאת שקום אורתופדי מיום 7.8.2000 ומתיעוד בדיקה רפואית שנערכה במסגרת שרותו הצבאי ביום 4.2.2010.

...

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי מצבו הרפואי של התובע מקים את זכותו לפיצוי בגין הוצאות מיזוג אוויר עודפות.

אשר על כן, שוכנעתי, להעמיד לרעייתו פיצוי עבור הטבת נזקיו של התובע בעבר שיש בהם לגלם את הפסדי השתכרותה באותה תקופה, בהתבסס על תלושי השכר כפי שהוצגו לפניי.

משכך, בשקלול הדברים, יש לפסוק לרעיית התובע פיצוי בגין אובדן הכנסתה בתקופה זו במיטיבת נזקו של התובע, ולפי תלושי השכר שהוצגו לפניי, בגין ההפרש בין השתכרותה עובר לתאונה ולאחריה, בסך של 1,186 ש"ח לחודש, לתקופה של 78 חודשים, ובסך הכל- 92,508 ש"ח ובתוספת 20% בגין זכויות סוציאליות בסך של 15,420 ש"ח- וביחד 111,009 ש"ח ובתוספת ריבית אמצע תקופה, בסך סופי של 116,672 ש"ח. במכלול האמור, הנני לפסוק לרעיית התובע פיצוי כמיטיבת נזקו בגין הפסדי שכר שנגרמו לה בשל הצורך לסייע לתובע במומו עקב התאונה, בסך של 157,952 ש"ח. סיכום לסיכום נזקיו של התובע, כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר- 941,779 ש"ח. הפסד השתכרות לעתיד- 1,468,851 ש"ח. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים- 511,606 ש"ח. הוצאות רפואיות- 70,000 ש"ח. עזרת הזולת לעתיד- 1,732,363 ש"ח. עזרת הזולת לעבר- 491,263 ש"ח. התאמת דיור- 550,000 ש"ח. הוצאות ניידות לעתיד- 457,377 ש"ח. הוצאות ניידות לעבר- 200,000 ש"ח. פיצוי בשנים האבודות- 272,061 ש"ח. הוצאות מוגברות של כביסה וייבוש- 30,000 ש"ח. הוצאות נופש מוגברות- 100,000 ש"ח. כאב וסבל- 185,925 ש"ח. סך-הכל: 7,011,225 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע במרוצת ההליך המשפטי ובסך כולל של 190,000 ש"ח וכן את גמלאות המוסד לביטוח לאומי, אשר על פי חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת, בסיכומיה, שלא נסתרה, מגיע כדי סך של 4,598,571 ש"ח. אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים, בגין נזקיו עקב התאונה, כפי שפורט לעיל, בסכום של 2,222,654 ש"ח. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לרעייתו, התובעת 2, פיצויים כמי שהטיבה את נזקו, בסכום של 157,952 ש"ח. סכום פסק הדין יישא ריבית והפרשי הצמדה, כחוק - ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ההליך בפני בית משפט קמא פסק דינו של בית משפט קמא הכריע בשש עתירות שהוגשו נגד המיכרז: עתירת המשיבה 1 (להלן: עמותת חברות הסיעוד), בה חברים כשלושים תאגידים שעיסוקם במתן שירותי טפול וסיעוד; עתירותיהן של המשיבה 2 (להלן: ORS) והמשיבה 3 (להלן: תגבור), חברות שעיסוקן במתן שירותי סיעוד והן שתיים מהחברות המספקות את השירותים מושא המיכרז כיום; עתירת המשיבות 6-4 (להלן יחד: איגוד נותני שירותי הסיעוד), שהן או החברות המאוגדות בתוכן (המשיבה 4) מספקות שירותי סיעוד; ועתירות המשיב 7 והמשיבים 11-8, נכי צה"ל, חלקם נזקקים ללווי סיעודי 24 שעות ביממה, וחלקם בעלי תפקידים באירגון נכי צה"ל. כפי שצוין, ארגון נכי צה"ל היה מעורב בהליך ופרש לאחר שהגיע להסכמות עם המערער שייתרו את עתירתו.

בית המשפט עמד על היתנהלות המערער בקשר למכרז, וקבע כי משמדובר במיכרז הנוגע לרווחתם ובריאותם של נכי צה"ל ובעל הקף כספי משמעותי, מוטלת על הרשות חובת הנמקה מוגברת, בעיקר כאשר הטענות נגד המיכרז הועלו עם פירסומו ונתמכו בחוות דעת מומחית בנוגע לתעריפי השכר למלווים.

טענה מרכזית בפיהם של מרבית המשיבים נוגעת למנגנון השוואת ההצעות ורכיב המע"מ. אלה חזרו וטענו כי אי ניטרול רכיב המע"מ, רכיב חצוני המובחן מההצעה עצמה, פוגע בשויון ובתחרות הוגנת בין חברות למלכ"רים, בנגוד לעקרונות בסיסיים בדיני מכרזים.

בהנתן רגישות הנושא, הצורך בקידום המיכרז, והסדרת שירותי הלווי לזכאים במתכונת יעילה ומיטבית – ניתן להבין מדוע המערער היה נכון לערוך חשיבה מחודשת בניסיון לצמצם את ירעת המחלוקת בין בעלי העניין, ובראשם ארגון נכי צה"ל בו ראה כמייצג את הזכאים.

הלכה זו, שלפיה אין מקום להדרש לחוות דעת מומחים בהליך המנהלי, חזרה ונשנתה בפסיקה: "קביעות אלה אינן עולות בקנה אחד עם ההלכה ביחס למקומן של חוות דעת מקצועיות המוגשות מטעם עותרים בהליך המינהלי [...] העדפת חוות דעת מומחה 'חצוני' על פני חוות דעת המקצועית של הרשות המינהלית, אינה מתיישבת עם אופיו של הליך הבקורת השיפוטית" (עע"ם 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתיכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, בפסקות 19-18 (31.12.2009) (להלן: עניין אחל"ה)).

...

עם זאת, לאחר ששקלנו את הנתונים כפי שהוצגו לנו על ידי הצדדים, אנו סבורים כי הדרך שהתווה בית המשפט המחוזי אמורה להיות דרך המלך, וככלל, על מלכ"ר שמגיש הצעה להצטייד מראש באישור מרשויות המס.

(-) אשר לסוגיית המע"מ – אנו סבורים שהדין עם המערער לגבי ההבחנה בין מלכ"רים לבין חברות.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל.