עתירת אסיר נגד עיכוב יציאה לחופשה בשל תיקים פליליים תלויים

כמו כן, להישתתף בארוע החינה שעתיד להתקיים ביום 05.07.2023, וזאת בלווי ובפיקוח אנשי שב"ס. לחילופין, להתיר למבקש "ביקור בית" ולפגוש את בתו הכלה ביום חופתה, בכל מקום אשר ייקבע על ידי גורמי שב"ס ובכל קריטריון אבטחה שייקבע על ידי שב"ס (חדר עם גישה למצלמות אבטחה לאנשי שב"ס/משטרת ישראל – אשר יאפשר פקוח על כל יוצא וניכנס מחדרו של המבקש/חברת אבטחה פרטית/איסור שימוש במדיה, צו עיכוב יציאה מן הארץ, ערבויות גבוהות), כאשר המבקש יישא במימון מלא להוצאות הכספיות הכרוכות בכך.

מכל מקום, בפני עצור המבקש להשתחרר לחופשה מיוחדת, פתוחים שני מסלולים חלופיים: האחד, "המסלול המינהלי"- במתכונת של לווי באבטחה, על דרך של הגשת בקשה לשב"ס ולאחר מכן הגשת עתירה אסיר לפי הצורך.

השני, "המסלול הפלילי" - בדרך של הגשת בקשה לשיחרור לחופשה ללא לווי בהתאם לקבוע בפקודת נציבות 04.40.00 במסגרת בקשה לעיון חוזר המוגשת לתיק המעצר.

במקרה דנא, עתר המבקש לצאת לחופשה במסגרת המסלול הפלילי בכל תנאי שייקבע על ידי המשיבה, לרבות המתוה החלופי שהוצע בבקשה.

ואולם, לבד מן העובדה, כי חופשה ממעצר איננה עולה כאמור בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו, ודומה, כי הורחבה עד מאוד כך שבקשות שהיו אמורות להיות מוגשות כחריג הפכו לכלל, הרי בנסיבות המקרה דנא, כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום המייחס לו 15 אישומים, ביניהם מספר מעשי רצח, ניסיונות רצח, התנקשות בחייהם של עדים אשר העידו נגדו ונגד מקורביו בהליכים פליליים קודמים, ולחובתו עבר פלילי הכולל 21 רישומים בעבירות נשק, אלימות, סחיטה באיומים, איומים, הצתה, סמים, תקיפת שוטרים, הדחה בחקירה, הפרת הוראה חוקית, זילות בית המשפט ועוד עבירות.

...

בהקשר זה נטען, כי בהתאם להלכת "קורבקוב" קבע בית המשפט העליון: "ככלל, אין לאפשר לעצור להגיש בקשות מקבילות – בקשה לשב"ס ליציאה בליווי ובקשה מקבילה בבית המשפט של מעצרים לשחרור לחופשה. זאת, כדי למנוע "עונות משפטיות" וניצול לרעה של הליכים משפטיים.

בפסק הדין המשלים מיום 17.5.2022 חזר כב' השופט סולברג על כך שלפני עצור המבקש לצאת לחופשה עומדים שני מסלולים דיוניים מקבילים, כאמור, וכן קבע כי "ככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשות המוגשות בגדרי המסלול הפלילי... שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו". כפי שהוטעם בפסיקה "החזקתו של נאשם במעצר מבוססת על קיומה של עילת מעצר נגדו- מסוכנות, הימלטות מהדין, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות... שחרורו של עצור עד תום ההליכים לחופשה עלול אפוא להעמיד בסיכון את שלום הציבור או את תקינותם של ההליכים המשפטיים... המסלול הפלילי קיים, אלא שהפתח בגדרו – צר מאוד. המסלול המנהלי לעומתו, רחב יותר, שכן הוא מאפשר אך יציאה בליווי, ולכן, בדרך כלל, אינו עומד בסתירה לתכליות המעצר. עם זאת, לשב"ס מסור שיקול דעת רחב האם להיענות לבקשה, אם לאו" (סעיף 10 לפסק הדין).

לאור זאת, משהוגשה הבקשה במסלול הפלילי, ומאחר שהנטייה היא שלא להיעתר לבקשות המוגשות במסלול זה אלא במקרים מיוחדים שאינם מתקיימים בענייננו, בין היתר לאור חומרת העבירות בהם מואשם המבקש יחד עם אחרים ועברו הפלילי, לצד תוכן החומרים המודיעיניים העדכניים שסומנו מ/1-מ/6, הן ביחס למסוכנות הגבוהה והן ביחס לחשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין, דין הבקשה להידחות.

העותר טוען, כי מאז מעצרו לחקירה, בשנת 2015, במסגרת התיק הפלילי בו הורשע ונגזר דינו, היה תלוי ועומד נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, ולכן לא יצא קודם לתחילת ריצוי עבודות השרות מהארץ.

"פקנ"צ החופשות" 04.40.00 – חופשות לאסירים, מאפשר לנציב בתי הסוהר או למפקד המחוז, לפי העניין, שיקול דעת לאשר חופשה מטעמים מיוחדים לאסירים, ובכללם אסירים שאינם זכאים להישתלב בסבב חופשות, ובכלל זה אסירים המשתייכים לקבוצת אסירים שמסוכנתם ברורה ואף מובהקת, כגון אסירים בטחוניים - בכפוף לתנאים מסוימים, אסירי עולם שעונשם לא ניקצב, אסירי עולם שעונשם ניקצב, אך טרם החלו חופשה ראשונה וקבוצות אסירים נוספות המנויות בס"ק 1 עד 7 של סעיף ו' לפרק ב' של "פקנ"צ החופשות". בפרק ח', סעיף לח'(2) לפקנ"צ החופשות , ישנה רשימה של 12 תנאים פרטניים שבהתקיימם ניתן לאפשר חופשה חריגה כגון ברית מילה, פידיון בן, נישואין, אבל, עלייה לרגל וכו'.

בג"צ (סעיף 4 להחלטה) בדחותו את העתירה, קבע: "... אכן מטבע הדברים פחותות המיגבלות המוטלות על עובד שירות ביחס לאסיר רגיל, אולם עודנו אסיר הוא, המרצה את עונשו. אין מקום לאפשר לאסירים, בין אם מרצים הם את עונשם בין כתלי הכלא ובין אם בעבודת שירות, להפסיק את עונשם אך ורק מן הטעם שהתעורר להם צורך עינייני דחוף. אין זו כוונתו של סעיף 10(ב) לתקנות...". במקרה שבפנינו, שם העותר דגש בפנייתו על קבלת האישור ליציאה לחו"ל. בבקשה שהגיש ביקש העותר לצאת לשישה ימים, לאחר מכן צימצם את בקשתו במסגרת העתירה ל-72 שעות, ובהמשך, במהלך הדיון בבית המשפט, צימצם העותר שוב את בקשתו והעמידה על אישור יציאה לחו"ל ל-48 שעות בלבד.

...

בסופו של דבר, בדיון שנערך ביום 16/10/17, ולאחר ששמע העותר את הערות בית המשפט, חזר בו העותר מבקשתו שם ואכן פנה לממונה כפי שייעץ לו ב"כ המשיבה.

על כן, אני מורה על ביטול ההחלטה המנהלית.

כמו כן, אני קובע שהוראות סעיף ז' לכללים וההוראות לעובד שירות - תנאי ריצוי, שנקבעו מכוח סעיף 51.

גם אם הדבר יהא כרוך בהיעדרות של עד 48 שעות, הרי לאור הנסיבות, כפי שפורטו, היה מקום לאשר לעותר יציאה להיעדרות של יום אחד מהעבודה, בשל הנסיבות המיוחדות והייחודיות של מקרה זה. לבקשת ב"כ המשיב, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה ל – 14 ימים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 55329-03-18 שמר נ' הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הנשיא רון שפירא עותר זאב שמר ת.ז. 017926049 ע"י ב"כ עו"ד מ. גלעד ואח' משיבים 1.הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש צפון 2.מדינת ישראל ע"י פרקליטות פלילית מחוז חיפה פסק דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירת אסיר, במסגרתה מלין העותר כנגד החלטת המשיב מיום 19.3.18, שלא לאפשר לעותר חופשה מיוחדת ליציאה לצורך חתונתו בחו"ל, במהלך ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

עוד נטען כי לעותר אין כל הרשעות מלבד התיק בגינו הוא מרצה את עונשו ועברו נקי.

כן נטען כי העותר קיבל מלוא הזדמנויות מהערכאות הפליליות שדנו בעיניינו לדחיית ריצוי עבודות השרות במסגרתן יכול היה להקדים את מועד חתונתו טרם מועד תחילת ריצוי העונש או לדחות חתונתו למועד מאוחר יותר, אך לא עשה כן ולא הביא את הדברים בפני ביהמ"ש. עוד טוען המשיב כי מתן אישור העדרות ויציאה מן הארץ לעובדי שירות המבקשים לצאת לחו"ל למטרת חתונה יפתח פתח רחב שיהא בו לסכל את תכלית עבודות השרות והיותן בגדר ענישה.

מובן כי הגדרת מקרה ב"נסיבה מיוחדת" תלוית נסיבות משתנות ורק במקרים חריגים יסווג מקרה שנבחן כ"נסיבה מיוחדת" ואולם אין מדובר ברשימה סגורה של נסיבות אלא במתן שיקול דעת לרשות המנהלית לבחון ולהחליט האם מקרה נתון, בנסיבותיו הייחודיות, הוא כזה שיחשב כ"נסיבה מיוחדת" לצורך החלטה מנהלית בהתאם לתקנה זו. אמנם אין לאפשר לאסירים, בין אם מרצים הם את עונשם בין כותלי הכלא ובין אם בעבודות שירות, להפסיק את ריצוי עונשם כל אימת שיבקשו זאת ואין לאפשר לעובדי שירות להיעדר מעבודות השרות מטעמים של מה בכך [רע"ב 1781/07 רביב נ' שירות בתי הסוהר (12.3.2007)].

נראה כי אין חשש שיימלט מריצוי יתרת עונשו ולא יחזור לארץ, שכן הן במהלך ניהול משפטו בבית משפט השלום והן במהלך ניהול הליך העירעור בבית המשפט המחוזי יצא העותר מהארץ מספר פעמים וחזר לשם ניהול ההליכים וריצוי עונשו, זאת גם כאשר לא היה כנגדו כל צו עיכוב יציאה וללא שהופקדו ערבויות או ביטחונות לחזרתו.

...

בנסיבות אלו, ובמקרה חריג זה, סבור אני כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב ולהיעתר לעתירה.

בנסיבות אלו אני מורה על הפקדת בטוחה כספית להבטחת חזרתו של העותר לארץ לשם השלמת ריצוי עבודות השירות.

בהתאם אני מורה כדלקמן: העתירה להתיר הפסקה בריצוי עבודות שירות לתקופה של כ 10 ימים, שהם שישה ימי עבודות שירות (בשים לב לחג השבועות) ולאפשר יציאה של העותר מהארץ לצורך חתונתו מתקבלת.

· עם הגשת העתירה הדחופה שוחח ב"כ העותר עם הגורמים הרלוואנטיים שתלו את העיכוב במתן התגובה במשטרת ישראל.

· לא ניפתחו נגד העותר תיקים פליליים ולא הוגשו כתבי אישום נגדו בתקופה מאז החל לרצות את מאסרו.

· הפנייה המנהלית נעשתה ביום 23/1/17, דהיינו לפני כשבוע ימים בלבד, בנגוד להוראות פקנ"צ החופשות – 04.40.01 לפיה בקשה לחופשה מטעמים מיוחדים תוגש 45 יום לפני המועד המבוקש.

· ב"כ העותר ציין עוד כי על ההחלטה המנהלית שדחתה את בקשתו של העותר לצאת לחופשה רגילה, הוגשה בקשת רשות ערעור שתלויה ועומדת עדיין בבית המשפט העליון.

"ראשית דבר דחיית הבקשה מתיישבת עם מדיניות כללית של שב"ס, לשמור על שויון בין האסירים באמצעות ההקפדה על הוראות הפקודה. שנית, העיתוי שבו הוגשה הבקשה אינו מאפשר למשיב לבחון את התנאים המהותיים ליציאה לחופשה, ואף לא להערך כנדרש לקראת יציאתו של המבקש לחופשה" (ההדגשה שלי, י.ב.) עיינתי בבקשה שהגיש העותר לרשות המנהלית ביום 23/1/17.

...

דיון : לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שדין העתירה להידחות גם מהנימוקים המצדיקים דחייה על הסף וגם לגופו של עניין.

"המערער נדון, בעקבות הודאה בכתב אישום מתוקן, ל – 7 שנות מאסר בעבירות סמים, במתחם של 5.5 עד 8.5 שנות מאסר. הוא מערער על חומרת עונשו ומצביע על כך ששותפו נדון (לאחר ערעור בבית משפט זה בו הוחמר עונשו) ל – 52 חודשים. למערער – בן 53 – עבר מכביד ביותר המשתרע על שלושה עשורים ויותר - בעבירות סמים. אכן, בגזר הדין קמא, נוכח חומרת העבירות והעבר הכבד – וחלקו של המערער גדול יותר משל שותפו – לא היה משום החמרה יתירה... עם זאת, ולשם עידוד המערער שהתנהגותו במאסר בו הוא נתון מזה 3 שנים טובה, כפי שהוצג בפנינו במסמכים משירות בתי הסוהר, להמשיך בכך ואולי (כפי שהצהיר בפנינו) להשתקם סוף סוף, מצאנו להפחית 6 חודשים מעונש המאסר בפועל, עדיין במסגרת המתחם ולהעמידו על 6.5 שנים. שאר חלקי גזר הדין בעינם. הערעור מתקבל במידת מה, לפי האמור". גזר הדין ניתן ביום 18/1/17, ועל פי הנתון המעודכן העותר אמור לרצות עונש מאסר עד ליום 15/7/20, אלא אם כן, ישוחרר בשחרור מוקדם.

אני מורה על דחיית העתירה.

נ/4 – מכתב עדות אופי בעיניינו של הנאשם אשר נימסר במסגרת ההליך הפלילי אשר היתנהל נגדו.

טיעוני הצדדים לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד טל תבור, הנאשם הורשע בהליך קודם ועתר לעכב את העונש בעקבות נסיבות אישיות, התביעה הסכימה לבקשה ובית המשפט נעתר לבקשה.

כעת בעקבות התיק הנוכחי הנאשם אינו יוצא לחופשות ואף לא זכה לקיצור מאסרו.

לפי האישום השני פנה הנאשם ללישכת האוכלוסין, תוך שתלוי כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, ובקש להוציא דרכון חדש לאחר שהצהיר כי דרכונו אבד.

בעקבות ביצוע העבירה היה הנאשם מוגדר על ידי שילטונות שירות בתי הסוהר בסטאטוס של אסיר בסיכון גבוה לבריחה ומשכך לא יכול היה להישתתף בפעילויות של הכלא ואף לא יכול היה לצאת לחופשות, וזאת במשך השנה הראשונה למאסרו.

...

טיעוני הצדדים לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד טל תבור, הנאשם הורשע בהליך קודם ועתר לעכב את העונש בעקבות נסיבות אישיות, התביעה הסכימה לבקשה ובית המשפט נעתר לבקשה.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בגדרי המתחם אשר ירוצה במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כעת.

סבורני כי לא קיימת הצדקה לחפיפה בין העונשים וזאת נוכח חומרת העבירות והתעוזה שהן מגלמות בתוכן, שעה שהנאשם אשר הורשע בעבירות מרמה שב וביצע עבירות אלו שוב בכדי להימלט מהארץ.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל.