עתירת אסיר נגד העברתו מבית סוהר איילון

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עת"א 47402-06-22 אליהו(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר תיק חצוני: לפני כבוד השופט מיכאל קרשן העותר רוני אליהו המשיב שרות בתי הסוהר בשם העותר: עו"ד רועי כהן בשם המשיב: עו"ד רועי כליפה פסק דין

החלטה זו של המשיב נהפכה על ידי חברי, כב' השופט דרור ארד-איילון, אשר מצא כי העברת העותר ערערה קשות את מצבו הנפשי, והעותר הוחזר לאחר כחודש ימים לבית סוהר השרון (עת"א 7913-04-23).

טענת העותר היא כי העותר לא נקט בצעדים בוני אמון מצידו ולא הישתלב בשגרת החיים בכלא, ובנוסף נאמר כי ביום 19.1.2024 נערך חפוש בתאו של העותר ונתפס בו דוקרן מאולתר, אשר בעקבותיו ננקטו נגד העותר הליכים של שלילת טובות הנאה מסוג קנטינה לשבוע.

...

החלטות שב"ס בנושא חופשות אסירים חייבות לעמוד בכללי המשפט המינהלי, לרבות עיקרון הסבירות [בג"ץ 6314/17 נמנם נ' מדינת ישראל (4.6.2019); דנג"ץ 204/13 סעיד צלאח נ' שרות בתי הסוהר (14.4.2015)] לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין מצאתי כי החלטת המשיב לא לשלב את העותר בסבב חופשות נתנה משקל רב מדי לטיפול ולתפקוד העותר בבית הסוהר, ועל כן חרגה באופן ניכר מן הסביר ומצדיקה התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המינהלי של שב"ס. כידוע, "אפשר להקדיח את התבשיל גם אם שמים בו את כל הרכיבים הנכונים, אך בכמויות החורגות מן הנדרש במידה ניכרת... עיוות מוחלט באיזונם של שיקולים ראויים עלול להוביל לתוצאות לא-פחות חמורות מאשר היזקקות לשיקול זר..." (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי (2010), עמ' 726-725; ראו גם בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל-שר הפנים, פסקה 17 לפסק דינו של השופט פוגלמן (5.12.2020) ובג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (1.1.2024), פסקה 48 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

לעומת זה, בהחלטה המינהלית שנתקבלה בעניינו של העותר ניתן לדעתי משקל מוּעט מדי לעמדת הפסיכיאטר ד"ר רזניק, לעמדת משטרת ישראל ובעיקר לחוות דעת מב"ן, שהוא הגוף שעל פי דין מעריך את מסוכנותם של מורשעים בעבירות מין.

סוף דבר, מצאתי כי החלטת שב"ס בעניינו של העותר לוקה בחוסר סבירות קיצוני והחלטתי לבטלה.

להשלמת התמונה יצוין, כי לא ניתן להעביר את המבקש לבית סוהר שאינו נמצא במחוז מרכז, שכן בשל מצבו הרפואי הוא נידרש לשהות בסמוך למרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (להלן: אגף מר"ש) אשר ממוקם בכלא איילון.

אין זו הפעם הראשונה שבה סוגיית הצבתו של המבקש נדונה בפני בית משפט זה. תחילה, המבקש הגיש עתירת אסיר כנגד ההחלטה להחזיקו בהפרדה (עת"א 56093-05-15, הנשיא א' טל).

...

במסגרת כך ביקשתי את התייחסותו של המשיב גם לאפשרות להעביר את המבקש לאגף מר"ש. בתגובתו מיום 7.10.2015 טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם שהיא מתמקדת בעניינו הפרטני של המבקש ובמידע המודיעיני שקיים בעניינו, ומכאן שהיא אינה מעוררת שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור לפי אמות המידה הנוהגות לדיון בבקשות מסוג זה. המשיב טוען עוד כי יש לדחות את הבקשה גם לגופם של דברים בהתחשב במידע המודיעיני שהצטבר בעניינו של המבקש.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובחומר החסוי הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

טענתו העיקרית הייתה כי ההחלטה להעבירו לבית סוהר אחר התקבלה משיקולים זרים - בשל ה"מיטרד" שהמבקש גורם למשיב ולאנשיו בהגישו עתירות אסיר רבות נגד החלטות שונות בעיניינו (בין היתר הציג המבקש שיחה שערכה אמו עם קצין האסירים בבית הסוהר שבמסגרתה עלה כי זו הסיבה להעברת המבקש).

לענין תעסוקתו של המבקש הדגיש המשיב כי ההחלטה להעביר את המבקש לבית הסוהר "איילון" כללה גם הנחיה כי המבקש יועסק שם. כן עידכן, כי אף ששיבוצם של אסירים בתעסוקה נבחן בכל בית סוהר לאחר התייצבותם בבית הסוהר, וכי ממילא אופי העסקתו של אסיר לא מהוה עילה למניעת העברתו של אסיר לבית סוהר אחר, בבית הסוהר "איילון" יש נגרייה ומבדיקה שנערכה אף קיימת אפשרות להעסקת המבקש בנגרייה זו, אך בתפקיד שייקבע לאחר שהמבקש יועבר לבית הסוהר.

...

ולבסוף, לאחר עיון בהסברי המשיב לגבי האסירים שצוינו על-ידי המבקש בעתירתו כדי לבסס את טענת ההפליה נגדו, נקבע כי ההסברים מניחים את הדעת וכי דין טענת ההפליה להידחות.

אף לטענת ההפליה לא מצאנו בסיס איתן.

אינה מקובלת עלי טענת המשיב לפיה בכל מקרה הסעד המרבי שיכול היה להינתן למבקש - ובכלל, בטענות מן הסוג שהועלו בבקשת רשות הערעור - הוא חיוב המשיב להפעיל את המדיניות הכללית כלפי אלה שטרם הופעלה המדיניות בעניינם, אך לא חיובו להימנע מהפעלת המדיניות במקרה הספציפי, שכן מדובר במקרה שהוא בגדר "מצב הדברים השני" האמור בענין חוקה לישראל (בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191 (1991)).

סוף דבר: מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

השב"ס עמד בכך עד לפני שנתיים, כאשר הועבר לבית הסוהר איילון, ומאז נאמר לו שכל פעם שירצה ביקור פתוח של שעה, שיגיש בקשה, והמנהל ישקול זאת.

סעיף 15(ג) לפקודה זו קובע כי "בסמכות מפקד ביס"ר לאשר ביקור פתוח, על פי בקשה פרטנית של אסיר ומנימוקים שיירשמו. משך הביקור 30 דקות. מפקד בית הסוהר רשאי לאשר לאסיר שפוט, בהתאם לשיקול ביקורים פתוחים, כאשר משך הביקור הנו עד 30 דקות, ובסמכותו לאשר הארכת הביקור עד שעה לכל היותר, אם ראה טעם מיוחד המצדיק זאת. לאורך מאסרו זכה העותר לביקורים פתוחים, ואף לאחרונה ביום 19.7.18 אושר לעותר ביקור פתוח ארוך עם בני משפחתו.

סעיף 12 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1997 שכותרתו "הזכות לקבלת מבקרים" קובע כדלקמן: "(א) עצור שהוגש נגדו כתב אישום יהיה זכאי לקבל מבקרים במקום המעצר אחת לשבוע לפרק זמן של 30 דקות בכפוף לאמור בתקנה משנה (ג);... מפקד מקום המעצר מוסמך להאריך את זמן הביקור ולאשר תוספת למספר המבקשים את העצור מטעמים של היתנהגותו הטובה בעת המעצר או מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעומת זאת, הכללים לגבי אסיר, שונים.

...

לאור כל האמור לעיל, אין הצדקה להתערב בשיקול הדעת המנהלי של המשיבים, ואין הצדקה להורות למשיבים לאפשר לעותר, על סמך ההחלטה משנת 2011, לאשר לעותר ביקורים מעבר לאלה אשר ניתנים לכל האסירים במצבו של העותר.

סבורני כי דווקא הוראה מסוג זה תפגע בשוויון בין האסירים, ותחתור תחת חובת המשיבים לנהוג בשוויון כלפי אסירים בנסיבות דומות.

אשר על-כן, העתירה נדחית.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בכלא איילון.

המבקש אינו מייצג את עניינם של חברי הקבוצה בתום לב. הדרך היעילה להגשת התביעה היא הגשת עתירת אסיר נגד שב"ס ולא ניהול תובענה ייצוגית.

לטענתה, בהתאם למבנה ההיתקשרות בינה לבין השב"ס היא אינה מספקת מוצרים לאסירים אלא היא קבלן המספק לשב"ס מוצרים ושרותי כוח אדם במסגרת מערך הקנטינות בבתי הסוהר.

האסירים מעבירים את כספי הרכישה לשב"ס והוא האחראי על העברת התשלום לידיה.

...

ייצוג חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב - אני דוחה את טענות המשיבה שהמבקש אינו מייצג את הקבוצה בתום לב מאחר והוא "תובע סדרתי", המשחית את זמנה של המערכת לשם הגשת תביעות קנטרניות במטרה 'לסחוט' פשרה ולעשות רווחים אישיים" (סעיף 238).

לפיכך אני מאשרת חלקית את הבקשה בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל כלוא אשר בתקופה שבין 1.8.2014 ועד ליום 25.3.2018 ניזוק בשל רכישת אחד מן המוצרים הבאים: עטים, רסק עגבניות יכין, קרקר זהב, ונעלי ספורט "נייק פגסוס", או שניזוק בשל כך שנמנע ממנו לרכוש את המוצרים הבאים: שמפו ומרכך "דאב" (700 מ"ל), דגני בוקר "כריות", סודה "טמפו", תרכיז, חלב עמיד, מרק "אוסם", תפוח אדמה מקולף, סולת, חטיף "אגוזי", קרם ידיים "דאב", וגרבי ספורט.

בהתחשב בכך שבקשת האישור התקבלה בחלקה, תשלם המשיבה לב"כ המייצג שכר טרחה בסך 10,000 ₪ בגין טיפולו בבקשת האישור.