עתירת אסיר מסווג כעבריין מין לשינוי סיווג ומתן חופשות

העותר מוגדר אצל המשיב עבריין מין והוא מסווג לקטגוריה ב'1.

במהלך בירור העתירה היתכנסה ועדת הקטגוריות אצל המשיב והחליטה לשנות את סיווג העותר מ-א' ל-ב'1, וזאת בעקבות המלצת מב"ן כי כך ייעשה ולאחר מכן יוּתר לעותר לצאת לחופשות בנות 8 שעות בתנאים.

החלטות שב"ס בנושא חופשות אסירים חייבות לעמוד בכללי המשפט המנהלי, לרבות עקרון הסבירות [בג"ץ 6314/17 נימנם נ' מדינת ישראל (4.6.2019); דנג"ץ 204/13 סעיד צלאח נ' שרות בתי הסוהר (14.4.2015)] לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין מצאתי כי החלטת המשיב לא לשלב את העותר בסבב חופשות נתנה משקל רב מדי לטפול ולתפקוד העותר בבית הסוהר, ועל כן חרגה באופן ניכר מן הסביר ומצדיקה היתערבות בית המשפט בשקול הדעת המנהלי של שב"ס. כידוע, "אפשר להקדיח את התבשיל גם אם שמים בו את כל הרכיבים הנכונים, אך בכמויות החורגות מן הנידרש במידה ניכרת... עוות מוחלט באיזונם של שיקולים ראויים עלול להוביל לתוצאות לא-פחות חמורות מאשר הזקקות לשיקול זר..." (דפנה ברק-ארז משפט מנהלי (2010), עמ' 726-725; ראו גם בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל-שר הפנים, פסקה 17 לפסק דינו של השופט פוגלמן (5.12.2020) ובג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' הכנסת (1.1.2024), פסקה 48 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

בעניינינו, בהיתחשב בסיבות האובייקטיביות שמונעות, פשוטו כמשמעו, מן העותר להישתלב בטיפול, בחינוך ובתעסוקה, סיבות שאינן צפויות להשתנות בעתיד, לא היה מקום לדעתי לתת משקל כה רב בהחלטה בנושא החופשות להיתנהגות העותר בין כותלי בית הסוהר.

...

החלטות שב"ס בנושא חופשות אסירים חייבות לעמוד בכללי המשפט המינהלי, לרבות עיקרון הסבירות [בג"ץ 6314/17 נמנם נ' מדינת ישראל (4.6.2019); דנג"ץ 204/13 סעיד צלאח נ' שרות בתי הסוהר (14.4.2015)] לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין מצאתי כי החלטת המשיב לא לשלב את העותר בסבב חופשות נתנה משקל רב מדי לטיפול ולתפקוד העותר בבית הסוהר, ועל כן חרגה באופן ניכר מן הסביר ומצדיקה התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המינהלי של שב"ס. כידוע, "אפשר להקדיח את התבשיל גם אם שמים בו את כל הרכיבים הנכונים, אך בכמויות החורגות מן הנדרש במידה ניכרת... עיוות מוחלט באיזונם של שיקולים ראויים עלול להוביל לתוצאות לא-פחות חמורות מאשר היזקקות לשיקול זר..." (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי (2010), עמ' 726-725; ראו גם בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל-שר הפנים, פסקה 17 לפסק דינו של השופט פוגלמן (5.12.2020) ובג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (1.1.2024), פסקה 48 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

לעומת זה, בהחלטה המינהלית שנתקבלה בעניינו של העותר ניתן לדעתי משקל מוּעט מדי לעמדת הפסיכיאטר ד"ר רזניק, לעמדת משטרת ישראל ובעיקר לחוות דעת מב"ן, שהוא הגוף שעל פי דין מעריך את מסוכנותם של מורשעים בעבירות מין.

סוף דבר, מצאתי כי החלטת שב"ס בעניינו של העותר לוקה בחוסר סבירות קיצוני והחלטתי לבטלה.

בפני עתירת אסיר נגד ההחלטה המנהלית שלא לשנות את סיווגו – העותר מסווג לקטגוריה א', סיווג המונע שלובו בסבב חופשות.

העותר טוען כי למרות שפקנ"צ החופשות מותירה שיקול דעת רחב לגורם המינהלי לקביעת הקטגוריה של אסיר ולהוצאתו לחופשה, למעשה ככל שמדובר באסיר המרצה עונש מאסר בשל עבירות מין או אלימות במשפחה הסווג הוא אוטומאטי מבלי שנבחנת בחינה פרטנית ואישית של המסוכנות הנשקפת מהעותר.

העותר מסווג ב"קטגוריה א' – עבריין מין וג"ע ".

שאלת היחס בין המלצת מב"ן לבין המלצת וג"ע נידונה בפסיקה לא אחת ראה רע"ב 5713/09 פלוני נ' שב"ס וכן 10475/09 פלוני נ' שב"ס, בתמצית ניתן לומר כי מטרתה של כל אחת מחוות הדעת הנה שונה, בעוד שחוות הדעת של מב"ן מתייחסת להערכת הסיכון הכללית הנשקפת מהאסיר, הרי שחוות דעת וג"ע עניינה במידת הסיכון הנשקפת ממנו כלפי בני משפחתו ובמיוחד כלפי קרבן העבירה.

...

המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין העתירה להידחות.

לפיכך, אני דוחה את העתירה.

כמו כן, לפי סעיף כז לפקודה, מקום שמדובר באסיר שהורשע בבצוע עבירת מין יציאתו לחופשה תאושר רק "לאחר קבלת חוות דעת ממעריך מסוכנות, לפי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006, המתייחסת להערכת מסוכנות עדכנית כהגדרתה בחוק האמור, בנוגע לאסיר"; ולפי הנמסר, בעניינינו המעריך הוא המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן).

המלצה זו התבססה על כך שלהתרשמות וג"ע, המבקש "מציג בפני כל צד עמדה מפוצלת שעשויה להבנתו לשרת אותו ולקדם אותו כגון העמדה אל מול משפחתו היא כי אינו אשם, העמדה כלפי גורמי הטיפול בבית הסוהר היא עמדה כי הוא מוכן לטפול לצד הודאה ואף הבעת חרטה", ובהתאם נקבע כי "במצב עניינים זה לא ניתן לבצע הערכת מצב עדכנית, אמיתית ומקצועית". ביום 17.4.2019 הגיש המבקש עתירת אסיר שבמסגרתה ביקש לשנות את סיווגו מקטגוריה א ובהתאם כי ייקבע שיש לשלבו בסבב חופשות.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, על הנספחים שצורפו להן, לרבות החומר החסוי – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ויוער כי העובדה ששב"ס נעתר להוציא את המבקש לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בחתונת בתו באוקטובר 2018, אינה מורידה או מעלה בהקשר זה; ובכל מקרה נכונות שב"ס לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת אינה צריכה להיזקף "לחובתו" (ראו והשוו: רע"ב 3885/19 מדינת ישראל נ' שטרית, פסקה 9 (12.6.2019)).

על יסוד כלל האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

נטען, כי היתנהגותו של העותר בכלא חיובית, הוא הישתתף בקבוצת "שינוי דפוסים" ומצוי בקשר מעקבי עם עו"ס. שלובו בקבוצה פסיכו חינוכית המיועדת לעברייני מין לא התאפשר כיוון שאינו יודע קרוא וכתוב.

המשיבה בתגובתה הפניתה לכך שהתנגדותה ליציאת העותר לחופשות נסמכת על שלושה אדנים: העדר טפול ממשי סיווג העותר בקטגוריה א' היות העותר שב"ח. לטענת ב"כ המשיבה, העותר ביצע עבירות מין חמורות ואלימות בקרבן אקראי, היתרשמות מב"ן הנה מרמת מסוכנות בינונית-גבוהה, העותר עבר טפול ראשוני בלבד בקבוצת "שינוי דפוסים", קבוצה פסיכו-חינוכית ראשונית לטפול קצר, וניסיונות לשלבו בטיפולים משמעותיים יותר לא צלחו עד כה בשל אי התאמתו.בשל כך טרם בשלה העת להוצאת העותר לחופשות.

לטענת ב"כ המשיבה, מקום שהעותר הנו נתין זר, הרי שרק לאחר שיסדיר את מעמדו החוקי אל מול רשות האוכלוסין וההגירה ניתן יהיה לשנות את סיווגו ולשקול יציאותיו לחופשה.

בפקודת הנציבות 04.40.00 חופשות אסירים נקבע כי סיווג אסיר לקטגוריה ייעשה לאחר איזון ושקילה של סוג העבירה ונסיבותיה, נסיבות אישיות של האסיר ותפקודו במאסר, הערכת היתנהגותו בזמן חופשה, פוטנציאל הסיכון הנשקף ממנו או כלפיו במהלך החופשה והאפשרות שלא יתייצב לתום ריצוי עונשו.

...

נוסף לכך, המשיבה לא העלתה בעניינו של העותר טענה ולפיה קיים חשש מעבר לחשש ערטילאי כי לא ישוב לריצוי מאסרו, ולא הפנתה למידע קונקרטי בעניינו של העותר שיהא בו לתמוך בטענה זו. על כן, סבורני כי סיווגו של העותר לקטגוריה א' בשל נתון זה בנסיבות המקרה דנן אינה מוצדקת.

לאור האמור הנני מורה על שינוי הקטגוריה אליה סווג העותר לקטגוריה ב1.

· על העותר היה לפנות בבקשה מנהלית לשינוי סיווג לסיווג המאפשר מתן הטבה של חופשה, אך העותר לא מיצה את ההליך המינהלי.

במקרה שבפנינו ההחלטה המנהלית וגורמי הטיפול בכלא אינה מאמצת את המלצת מב"ן, הם סבורים שאין מקום לאשר לעותר חופשה, על אף המלצת מב"ן. נהלי הבדיקה החדשים של מב"ן מאפשרים, בנגוד לעבר, לתת הערכת מסוכנות, גם בעיניין מתן חופש לאסירים המכחישים את עבירות המין.

גם עלפי הנהלים החדשים, הכחשת עבירות המין, מקבלת משקל רב בהערכת המסוכנות, אך בנגוד למדיניות הקודמת, ההכחשה לא תכריע את הכף באופן קונקלוסיבי, והיא אינה מונעת המלצה על הוצאתו של אסיר עבריין מין לחופשה (עע"א 6481/01 סולימאן אל עאביד נ' שב"ס).

...

ב"כ המשיב טוען שאין לאפשר לאסיר המורשע בעבירות מין לצאת נשכר מכך שהוא מכחיש את העבירה, ולאפשר לו לצאת לחופשה, מבלי שעבר כל טיפול.

בחוו"ד מב"ן מצוטטת חוו"ד של קרימינולוג קליני בכיר ומעריך מסוכנות שבדק את העותר בשנת 2013: "ההתרשמות הקלינית היתה מאדם בעל רמת אינטליגנציה גבוהה יחסית, בעל קסם אישי ויכולת דיבור, מרוכז בעצמו, בעל יכולת מוגבלת לקבל אחריות על מעשיו, מודעות חלקית ביותר למגבלות שלו או למגרעות שלו, בעל יכולת פגומה להפיק תועלת מביקורת ויכולת אינטרוספקציה פגומה. עולם הרגשי רדוד יחסית ואין ביטוי לרגשות חזקים. אין ביטוי ליכולת לחוש אמפתיה או אשמה. מגלה יכולת מוגבלת לניהול מערכת יחסים אינטימית ארוכת טווח, אם כי ככל הנראה אין לו בעיה לכונן מערכת יחסים כזו. תשובותיו בבדיקה הן הגנתיות והוא השתדל להציג פסאדה נורמטיבית מעבר למה שהוא באמת... רמת מסוכנותו המינית הוערכה כבינונית". המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שללא קשר לעבירה המינית הספציפית בה הורשע, מאפיינים מסוימים באישיותו של הנאשם הם כאלה שהעותר יכול להיתרם מטיפול, לאו דווקא טיפול לעברייני מין.

העתירה נדחית.