מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירת אסיר למתן היתר לראיון עיתונאי לצורך קידום מיזם עסקי

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המופנה כלפי שירות בתי הסוהר, המורה לו לבוא וליתן טעם מדוע לא יאשר להוצאת עתון הארץ בע"מ ולעיתונאי גידי וייץ (להלן ביחד: עתון הארץ או העתון) לראיין את האסיר מרואן ברגותי (להלן: ברגותי).
לא למותר לציין כי גם עתירות דומות שעסקו בעבר בהחלטות שירות בתי הסוהר בעיניין קיום ראיונות עם אסירים, הוגשו על-ידי האסירים עצמם, ולא על-ידי כלי התיקשורת שבקשו לראיין אותם [השוו: רע"ב 1293/14 הררי נ' שירות בתי הסוהר (9.6.2014); עניין יצחק].
השאלה החשובה אינה האם האסיר עצמו שש "להציע את מרכולתו" אלא האם כלי התיקשורת מעוניין ליזום את התחקיר או הריאיון, ולכן לפעול לקידומו.
די לנו בכך שנתבונן במאפיינים של מקרה זה: היוזמה לראיון בנסיבות העניין הייתה של עתון "הארץ" לאורך כל הדרך, ולא מתעורר איפוא חשש לשימוש לרעה בהליכי המשפט ככל שהדברים נוגעים בו. על כן, אם דעתי הייתה נשמעת היינו מורים לעותר להגיש עתירה מתוקנת על מנת שנידון בה לגופה.
...
ואולם, במקרה דנן אינני רואה כל סיבה מדוע לא יעמיד ברגותי את החלטת שב"ס לביקורת שיפוטית במסגרת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ולא הובררה לנו הסיבה לחוסר רצונו לעשות כן. בנסיבות אלה, אינני רואה טעם מיוחד להיזקק לעתירה זו, ודינה להידחות על הסף.
אולם, אני סבורה כי יש לדון בעתירה לגופה, וכי גישתם של חבריי עלולה להוביל לכך שהחלטה בעלת השלכות על חופש העיתונות בישראל תיוותר חסינה דה-פקטו מביקורת שיפוטית בשל חוסר העניין של האסיר בהגשת העתירה מטעמו.
יצוין כי ההפניה בהקשר זה היא לא לתוצאה האופרטיבית של פסק הדין, אלא לכך שזה נסב על גופה של המחלוקת, כפי שאני סבורה שגם עלינו לעשות.
מן הכלל אל הפרט אני סבורה כי מכלול הנסיבות מצביע במקרה זה על כך ששומה עלינו להמשיך את הטיפול בעתירה זו, ולא לדחותה על הסף.

בהליך רע"ב (רע"ב) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

תאריך הישיבה: ג' באדר התשע"ז (1.3.2017) בשם המבקש: עו"ד מיקי חובה; עו"ד מאיה איטקין בשם המשיב: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין השופט נ' סולברג: לפנינו בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל) בו נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש, זאב רוזנשטיין, להתראיין לתוכנית הטלויזיה "עובדה". פסק הדין בעתירת האסיר רוזנשטיין מרצה 17 שנות מאסר בגין עבירות סמים וקשירת קשר לבצוע פשע.
רוזנשטיין פירסם את דבריו במספר כתבות בעיתונות הכתובה, ובעתירתו לא הוכיח שקיימת חובה לאפשר לו לממש את זכותו לחופש ביטוי גם באמצעות קיום ראיון.
פסקי דין בעבר עסקו בשאלות העקרוניות הנוגעות לאיזון בין חופש הביטוי לבין אינטרסים נוספים; טענותיו של המבקש באשר לחוקתיות הפקנ"צ לא נטענו בערכאה דלמטה ולכן אין מקום לידון בכך במסגרת ערעורית.
כחריג לכך נקבע בסעיף-קטן (א)(3), כי במצבים חריגים ניתן לאשר פירסום דבריו של אסיר שלא בכתב אלא בדרך אחרת, אם "בשל טיבו של הפירסום או נסיבות הנוגעות לעניין, יש חשיבות לכך שהפירסום יתקיים שלא בכתב". בנוסף, סעיף 5(ב) לפקודה מונה רשימה של שיקולים שאותם צריך הגורם המוסמך לשקול במסגרת החלטתו בבקשת אסיר לפירסום דבריו.
...
בעניין זה מקובלת עלי בעיקרה עמדת המשיב, כי שאלה זו אינה מעלה סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה המקובלות בהקשר זה (רע"ב 4200/16 סבן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (‏30.5.2016)).
רוזנשטיין ביקש שנסטה מכלל זה, תוך שהוא מנסה לאבחן בין עניינו- שלו לפסקי הדין שבהם נקבע כלל זה. ברם, גם אם עניינו שונה קמעא מאותם עניינים, אין הדבר מביא לכדי מסקנה כי החלטת שב"ס חורגת מן הסביר.
סוף דבר, לדעתי יש להורות על דחיית הבקשה, וכך אציע לחברי לעשות.

בהליך רשות ערעור על פסק בוררות (רע"ב) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

לענייננו, נקבע כדלקמן: "הרשות מנמקת במקרה זה את סרובה לאשר ראיון לעותר בכך שבכל כוונתו לקדם מיזם עסקי גרידא, סוגיה הנעדרת כל אינטרס צבורי בחשיפתה לקהל הרחב באמצעות ראיון אישי עם האסיר דוקא, וכן טוענת כי בידיו אלטרנאטיבות לפירסום זה והן פירסום כתבות מודפסות - כפי שאף נעשה.
לנוכח קיומן של אלטרנאטיבות המאיינות את הפגיעה הנטענת בחשיפה המיוחלת ואשר מאפשרות את השגת המטרה לשמה נועד הפירסום, היינו – גיוס כספי משקיעים, סבורני כי אין כל הצדקה באישור ראיון עתונאי "אישי", וכי אין במקרה דנן פגיעה חמורה בזכויות העותר, באופן המצדיק היתערבות בית המשפט בשקול דעת הרשות" (עמ' 6-5 לפסק דינו של בית משפט קמא).
המבקש מציין כי המשיבים ביטלו את ההוראה בפקודת הנציבות שהסדירה את סוגיית ראיונות האסירים לכלי התיקשורת, ובמאי 2012 נקבעה הוראת שעה לפיה עד שיופץ נוהל בנושא, יינתן אישור לראיון כתוב בלבד, במקרים חריגים בהם מדובר על בקשה לראיון להוכחת חפות לאחר שמוצו כל ההליכים המשפטיים בעיניין.
צוין כי גם לפי הפקודה שצפויה להתפרסם לא יתאפשר קיום ראיון לצורך קידום מיזם עסקי אישי, הואיל והרציונל בבסיס הפקודה הנו מיצוי חופש הביטוי של אסירים בכתב, כאשר כחריג לכלל, תדרשנה נסיבות מיוחדות להתרת כניסה של אמצעי תיקשורת לבתי הסוהר.
...
לנוכח קיומן של אלטרנטיבות המאיינות את הפגיעה הנטענת בחשיפה המיוחלת ואשר מאפשרות את השגת המטרה לשמה נועד הפרסום, היינו – גיוס כספי משקיעים, סבורני כי אין כל הצדקה באישור ראיון עיתונאי "אישי", וכי אין במקרה דנן פגיעה חמורה בזכויות העותר, באופן המצדיק התערבות בית המשפט בשיקול דעת הרשות" (עמ' 6-5 לפסק דינו של בית משפט קמא).
דין הבקשה להידחות, ואקדים ואציין כי המבקש הגיש בשעתו שתי עתירות שנדחו, הנסבות אף הן על בקשתו להתראיין באמצעי התקשורת בנושאים שונים (רע"ב 7742/08 שהוגש על פסק הדין בעע"א 2321/08; ועת"א 54706-05-11).
לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

העותר מלין על החלטת שב"ס שלא לאפשר לו לערוך ראיון עתונאי עם כתבי ערוץ 2, שמטרתו חשיפה ופירסום של מיזם עסקי אותו הגה ומעוניין הוא לפתח, באמצעות גיוס משקיעים.
בהעדר הסדר מפורט בחנתי את המדיניות המקובלת בשיטות משפט אחרות, וכך עולה כי משרד המשפטים האנגלי, למשל, בהנחיות לבצוע תחת הכותרת "prisoner`s access to media – psi 37/2010", מנחה את גורמי הכליאה כי אסירים יהיו רשאים לתקשר עם גורמי המדיה בשלוש דרכים: תיקשורת באמצעות מכתבים – זו צורת התיקשורת האפשרית למרבית האסירים, והיא מוגבלת אך ורק בתוכן המותר בה: חל איסור על תיקשורת בשכר; חל איסור לכתוב על העבירות בהן הורשע האסיר, למעט אם הוא מעלה טענות מהותיות לגבי עצם הרשעתו או גזר דינו או ביחס לשיטת המשפט; חל איסור אודות אסירים או סוהרים באופן שניתן יהיה לזהותם; חל איסור על פנייה לגורמים שהאסיר אינו רשאי לפנות אליהם ישירות באמצעות התיקשורת; תיקשורת טלפונית- תאושר במקרים חריגים, מקום שקיים אינטרס צבורי בפנייה לאסיר, בין מכיוון שנתגלה פגם בהליך המשפטי שהתנהל כנגדו, ובין מכיוון שמדובר בסוגיה הפוגעת באסירים; אפשרות תיקשורת זו תאושר רק לאחר קבלת אישור הגורמים הרלבאנטיים ולאחר שייבדק כי אין חשש לפגיעה בקרבן העבירה או ברגשות הציבור כתוצאה מהפרסום.
מן הכלל אל הפרט הרשות מנמקת במקרה זה את סרובה לאשר ראיון לעותר בכך שבכל כוונתו לקדם מיזם עסקי גרידא, סוגיה הנעדרת כל אינטרס צבורי בחשיפתה לקהל הרחב באמצעות ראיון אישי עם האסיר דוקא, וכן טוענת כי בידיו אלטרנאטיבות לפירסום זה והן פירסום כתבות מודפסות - כפי שאף נעשה.
...
אוסיף עוד, כי אף שאני מברכת את העותר על בחירתו להשקיע את מרצו בפיתוח עסקי שיש ויביא לתמורה כלכלית, הרי שאין בידי לקבל את הטענת ולפיה הפרסום הינו חלק כלשהו מהליך השיקום בתוככי הכלא.
לנוכח קיומן של אלטרנטיבות המאיינות את הפגיעה הנטענת בחשיפה המיוחלת ואשר מאפשרות את השגת המטרה לשמה נועד הפרסום, היינו – גיוס כספי משקיעים, סבורני כי אין כל הצדקה באישור ראיון עיתונאי "אישי", וכי אין במקרה דנן פגיעה חמורה בזכויות העותר, באופן המצדיק התערבות בית המשפט בשיקול דעת הרשות.
בנסיבות אלה, אני דוחה את העתירה.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

השאלה המתעוררת בעתירת אסיר זו היא האם יש להתיר לעותר, אסיר עולם לא קצוב, לפרסם ריאיון מצולם בו הוא טוען לחפותו.
יוצרת ובימאית התוכנית, גב' לימור פנחסוב (להלן: גב' פנחסוב), המשיכה לעסוק בעיניינו של העותר ובשנת 2021 פירסמה שני פרקים בתכנית טלויזיה אחרת, בשם "ספק סביר", המשודרת בערוץ "כאן 11" (להלן: התכנית), שעסקו במשפטו של העותר ובעיקר בפעולותיו של אותו מדובב.
בהקשר הספציפי של חופש הביטוי של אסירים נפסק בהילכת גולן (שהתירה, בדעת רוב, לאסיר לפרסם טור פרי עטו בעתון), אף זאת: "לנוכח חשיבותו ומרכזיותו של חופש הביטוי, לרוב אין נוטים להגבילו אלא על יסוד היסתברות ברמה של "ודאות קרובה" שמימוש הזכות עלול לגרום נזק ממשי לאנטרס חיוני של המדינה והציבור.
אוסר על פירסום של דבריו של אסיר לאמצעי תיקשורת בשידור חי. מתקין פקודת הנציבות ראה לנגד עיניו מקרים בהם ניתן יהיה לאשר לאסיר פירסום בדרך אחרת, שאינה בכתב.
ועוד ייאמר כי גם לאחר שנתקבל הריאיון המצולם אצל המשיבים, נימנעו הם מליזום פניה נוספת לנפגעי העבירה, לעדכנם בדבר תכני הריאיון המצולם ולהציע להם לצפות בו. רק במסגרת הדיון ביום 27.4.2023 עתרו הם לראשונה לאפשר להם להזמין את נפגעי העבירה לצורך הצגת הריאיון המצולם בפניהם.
...
בנסיבות אלה באתי לכלל מסקנה כי העתירה בשלה להכרעה, ואין עוד מקום להמתין להתייחסות נוספת של משפחת המנוח.
סבורני כי האיזון הנאות במקרה זה בין חופש הביטוי של העותר הטוען לחפותו וזכות הציבור לדעת, לבין הפגיעה ברגשות משפחת הנרצח, בוודאי בשים לב למידת ההסתברות הנדרשת בפסיקה להוכחת פגיעה באינטרס חשוב הנוגד את הגשמת חופש הביטוי של העותר, יהיה שידור הריאיון המצולם, או כל חלק ממנו, תוך השמטת כל הקטעים העוסקים בנרצח ובבני משפחתו.
באתי לכלל מסקנה כי בסרבם קטיגורית על שידור הריאיון המצולם לא שקלו המשיבים כהלכה את מכלול השיקולים שעמדו לפניהם, כפי שהוצגו לעיל, לרבות השיקול המופיע בסעיף 5.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו