עתירת אסיר לטיפול רפואי ראוי בבית הסוהר

שירות בתי הסוהר, לטענת התובע, עשה דין לעצמו ונמנע מלשלוח את התובע לבדיקות רפואיות נידרשות ועל כן קיימת בעיניין זה פגיעה באוטונומיה של התובע, שכן למרות היותו אסיר עדיין הוא זכאי לטפול רפואי סביר.

הטענה הראשונה של המדינה הנה כי קיים השתק פלוגתא שכן עתירות האסיר של התובע נדחו ונקבע שם שהטיפול הרפואי שקבל התובע ראוי.

...

בסיכומו של דבר הקביעה הינה לא רק על סמך עדות התובע אלא על סמך המסמכים הרפואיים שהציגה המדינה ולפיהם ביום 24/10/09 קבע רופא שעל התובע להגיע למומחה מרפק, ביום 4/11/09 נינתה הפניה לחדר מיום והתובע הגיע לבית החולים רק ביום 29/11/09.

לסיכום בתי הכלא ובתי המעצר אינם מאכלסים רק אנשים חפים מפשע, האנשים היושבים שם הורשעו בדין ומרצים את עונשם, האוכלוסיה לא תמיד קלה ולא תמיד נעימה, ועדיין משנלקחה חרותו של אדם והוא הושם תחת השגחת המדינה אין המדינה יכולה לפגוע בו, בזכויותיו ובכבודו על ידי אי מתן טיפול רפואי נאות.

בסיכומו של דבר מדובר בפיצוי בגין כאב וסבל, שנמשך כחודש ימים בהם התובע לא קיבל טיפול ראוי למכאוביו, עניין זה מסור לשיקול דעת בית המשפט.

על השיקולים שראוי לשקול בעיניין זה נאמר בין היתרכי "... במכלול שיקולים אלה יהא על שילטונות בית הסוהר לתת את הדעת, מצד אחד, אם בקשתו של האסיר לקבלת טפול מרופא, שאינו רופא בית הסוהר, אכן באה בתום-לב ומתוך שיקולים בריאותיים, ומצד אחר, אם האסיר גרם במזיד לעצמו את המחלה או החבלה... עובדה שיש בה כדי להצדיק, במידה לא מעטה, סרוב שילטונות בית הסוהר לקיים בידי האסיר זכותו לבחירת הטיפול הרפואי הנראה בעיניו" (שם, בעמ' 214).

אם ניתן לראות בטיפול שמקבל העותר בבית חולים ברזילי, חוות דעת שנייה בעיניין הטיפול הרפואי הראוי לו, לאחר שטופל קודם לכן על ידי רופאי שב"ס, הרי שהביקורת הרפואית של הצלב האדום מהוה למעשה חוות דעת שלישית בעיניינו של העותר.

...

סבורני כי לא עלה בידו של המבקש לנמק מדוע לא יוכל לבטוח באף פסיכיאטר בשירות קנוי אשר יוצע לו על ידי המשיב באופן פרטני, מעבר לטענתו הכללית (עניין אלסעדי הנ"ל, סעיף 17).

בנסיבות אלה, כאשר באתי לכלל מסקנה כי הבקשה לביקור רופא פרטי, בנוסף לרופאי בית חולים ברזילי ולרופאי הצלב האדום, שמעניקים טיפול רפואי שוטף לעותר, לא באה בתום לב ומתוך שיקולים בריאותיים, וביתר שאת כאשר מדובר בנסיבות שבהן "האסיר גרם במזיד לעצמו את המחלה או החבלה... עובדה שיש בה כדי להצדיק, במידה לא מעטה, סירוב שלטונות בית הסוהר לקיים בידי האסיר זכותו לבחירת הטיפול הרפואי הנראה בעיניו" כלשונו של כב' השופט אלון בעניין תמיר, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת המשיב לדחות את בקשתו של העותר לביקור רופא פרטי, בנוסף לכל גורמי הרפואה השונים שכבר מטפלים בו, ולכן אני דוחה גם את העתירה השנייה.

סוף דבר, נוכח כל הטעמים שפורטו לעיל, שתי העתירות שהגיש העורר נדחות.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית: בפני עתירת אסיר שהגיש העותר במסגרתה הוא טוען כי אינו מקבל טפול ראוי בהתאם למצבו הרפואי וכי הנו מוחזק בתנאים בלתי הולמים שאינם תואמים את מצבו הרפואי ואף מסכנים את בריאותו ואת שלומו.

עוד נטען כי הליך של עתירת אסיר לפי סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר אינו מתאים לדיון בעניינים הנוגעים לעבודת ועדת השחרורים ולכן משמדובר בעתירה לשיחרור העותר מטעמים רפואיים יש לפנות במסלול המתאים לבקשות הנוגעות להליך המתנהל מול ועדת השחרורים.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שהוגשו בכתב ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה ללא צורך בקיום דיון שכן חלק מהסעדים המבוקשים התייתרו וחלקם נוגעים לעניינים שאינם מצויים במסגרת העניינים הנדונים בפני בימ"ש זה בעתירות מסוג זה. יצוין כי החלטתי שלא לקיים דיון במעמד הצדדים לאור הסגר בשל משבר הקורונה וכן מאחר שהגעתי למסקנה כי די בטענות הצדדים אשר הוגשו בכתב.

על כן, מאחר שחלק מהסעדים שהתבקשו התייתרו וחלקם נמצאים בטיפול ועדת השחרורים אשר בסמכותה לדון בעניינים אלה ובכל מקרה אין מדובר בעניינים שיש לדון בהם בעתירות מסוג זה, העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה עת"א 30725-03-20 לופטוחין(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט יחיאל ליפשיץ העותר בוריס לופטוחין (אסיר) המשיבים 1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים 2. מדינת ישראל פסק דין

בעתירתו, הוא טוען כי אינו מקבל טפול רפואי ראוי.

בתגובת שב"ס – אשר נסמכה על היתייחסות רופאת כלא כרמל ושצורפה לתגובה – נטען כי חרף מיגוון בעיותיו הרפואיות של העותר ומחלותיו, מצבו הכללי תקין ומאוזן ובכל תקופת שהותו בבית סוהר כרמל לא ניצפו התקפים אפילפטיים.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה.

משכך, אני מורה על דחיית העתירה.

לטענתה, התובע קיבל טפול רפואי ראוי לכל אורך תקופת מאסרו ואף חוסן נגד שפעת כל אימת שלא היתנגד לכך.

מטעם הנתבעת העידו גב' עדי חדד – קצינת אסירים ששמשה מנהלת אגף תורני בבית סוהר איילון (להלן: עדי), ומר סרגי ציפרסון – אפסנאי רפואי (מנהל מחסן ציוד רפואי) ששמש עוזר אחראי מרפאה בבית סוהר איילון (להלן: סרגיי).

הוראות נוהל שב"ס 02-1016 -"חלוקת תרופות לאסירים" (כפי שצוטטו בסעיף 55 לכתב התביעה): ס' 1.1: "במהלך הטיפול הרפואי הניתן לאסירים מחולקות תרופות בהתאם להוראות הגורם הרפואי המטפל. בהקשר זה, יש לתת תשומת לב מרבית לשימוש נכון בתרופות." ס' 4.1.1: " הוראה למתן טפול תרופתי על ידי גורם רפואי בהתאם לסמכותו תבוצע ברשומה הרפואית הממוחשבת בהתאם לשדות המאופיינים במערכת לצורך פעולה זו" ס' 4.1.9: "כל הוראה רפואית, שניתנה על ידי הרופא, תודפס עם פרטי האסיר ותועבר לאח/רוקח/פארמדיק/חובש להמשך טפול" (יצוין כי התובע רשם 4.1.7 אולם המספר הנכון הוא 4.1.9).

נתונים אלו רלבאנטיים, שכן אני מקבלת את טענת הנתבעת שלא מדובר באסיר שלא מודע לזכויותיו, אלא להפך, התובע עצמו העיד כי היה פעיל ואכפתי יותר מאסירים אחרים (עמ' 6 ש. 9), והעדה חדד תיארה כי עומס העבודה בממשק מול התובע הצריך הערכות מיוחדת, ויש ממש בטענת הנתבעת כי העידר פניות ובקשות בזמן אמת, כאשר התובע כן עתר, התלונן ותבע באותם הזמנים ממש בגין עניינים אחרים, מלמד על כך שלא סבר, בזמן אמת, כי הטיפול הרפואי שניתן לו פגום או לוקה בחסר.

...

הטענה לאי חיסון התובע לשפעת – נדחית.

סוף דבר, התביעה נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 11,700 ₪ בתוך 30 יום, שאחרת יישא הסכום ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.