העותר ונושא העתירה:
העותר, אסיר המרצה החל מיום 20.4.13 עונש מאסר בן 11 שנים, 5 חודשים ו-14 ימים בגין עבירות מירמה, תיווך בעסקי סמים מסוכנים, איומים, הפרעה לעובד ציבור, גניבה, התפרצות למקום מגורים או תפילה לבצע עבירה, הפרת הוראה חוקית, פריצה לבניין שאינו דירה ובצוע גניבה, הסגת גבול פלילית, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, קשר לפשע ואי תשלום קנס.
דא עקא, בפועל ממשיך העותר לשהות בתנאים החמורים מתנאי הפרדת יחיד, וכל זאת מבלי שהמשיב נידרש עוד בבקורת ביהמ"ש. כך, נמנעים ממנו ביקורים פתוחים עם ילדיו, הוא נמצא בתא לבד, יוצא לחצר לבד, והוא אינו מקבל מפגשי התייחדות עם בת-זוגו ושיחות טלפון עם ילדיו.
...
עיינתי בהסכמת העותר במידע המודיעיני ומצאתי כי דינה של בקשת העותר, לקיום שיחות באופן בלתי מוגבל מתאו, להידחות: המידע מצביע על ניצול לרעה מתמשך של טובת ההנאה מסוג שיחות טלפון באופן שגורם לכאורה פגיעה בשלום הציבור ובטחונו (חוו"ד 830, דו"ח 593, 634, 436, 125 ו-342 המחזקות זו את זו, 691, 244, 277, 084, 175, 071, 043, 530, 913, 673, 947).
סוף-דבר, נדחית העתירה.
