עתירת אסיר בדבר תנאי מאסר ירודים

תאריך הישיבה: ג' בטבת התשפ"ג (27.12.2022) בשם העותרים: עו"ד אן סוצ'יו; עו"ד עודד פלר; עו"ד סיגל שהב בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד מתניה רוזין ][]החלטה ]השופט י' עמית: חברה נמדדת, בין היתר, ביחסה לאסירים אשר משלמים את חובם לחברה מאחורי סורג ובריח.

חלק נכבד מבתי הסוהר בישראל ניבנו בתקופת המנדט, והתנאים הירודים אשר אינם הולמים שהייה ממושכת, מביישים מדינה מתוקנת.

לשם הדוגמה בלבד, יש קושי להתקין מזגנים בתאי הכלא, מאחר שתשתית החשמל ישנה ועלולה לקרוס, וכך אנו מוצאים בחודשי הקיץ החמים, מספר מאווררים בכל תא; היה צורך במשפט מתוקשר על מנת שאזרחי ישראל יתוודעו לכך שבתאי המעצר יש מכת פשפשים; השירותים והמקלחת בחלק מבתי הסוהר מופרדים מחלל התא באמצעות וילון; ואין לי אלא להפנות לדוחות הסניגוריה הציבורית בדבר תנאי המאסר והמעצר במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר לדוגמאות רבות נוספות.

עם זאת, אין לי אלא לחזור על דברים שנאמרו בפסק הדין: "אין לכחד, הרבה נעשה בשנים האחרונות כדי להביא לשפור המצב; בתי סוהר שופצו ונבנו חדשים, ורצון טוב מוכח ישנו; אך בכך אין די. כאמור – דו"חות מספר עסקו לאורך שנים בתנאי הכליאה, ועדות ישבו על המדוכה, והמציאות המורכבת של תיקצוב ולוגיסטיקה הובילה לכך שכבר שנים נעשים מאמצים, נהגות תכניות, וגם נעשים צעדים – והדברים נאמרים מבלי חלילה לפגוע באיש – ופתרון ראוי בשטח, אין עדיין לחלק גדול, גדול מדי, מן האסירים" (שם, בפיסקה מו).

...

נטען כי מדובר באגף המשמש כתחנת מעבר לצורך העברת עצורים ואסירים לבית המשפט ומכלא אחד למישנהו וכי שוררים באגף זה תנאי תברואה ירודים והשהיה בו קשה.

התובעים הגישו שלוש עתירות אסיר, בין היתר בגין אירועים מושא תביעה זו. מאחר והתובעים מבקשים פיצוי כספי בגין אירועים אשר נדונו בעתירות שהגישו, אשר חלקן נדחו, נמחקו או נמשכו ע"י התובעים, נראה כי מטרת התובענה אינה בירור האירועים אלא הפחדת סגל העובדים של שב"ס. נטען כי האירועים בגינם דורשים התובעים פיצוי מתייחסים לתנאי מאסר וכי מדובר בעתירות אסיר במסווה של תביעה כספית ואין להתיר לתובעים לעקוף את ההליך של פניה לערכאה המוסמכת באמצעות תביעת פיצויים.

כך למשל נקבע בהחלטת ביהמ"ש העליון בעיניין רע"ב 7633/20 ג'ורג' אטיאס נ' שירות בתי הסוהר, 07.12.20 : "...ההחלטה בדבר טיב המזון המוגש לאסירים היא עניין מובהק שבניהול בית הסוהר, וככזו היא נתונה לשיקול דעתו הרחב של שב"ס. כידוע, בית המשפט נוקט ריסון רב בהתערבות בהחלטות מסוג זה (ראו למשל: רע"ב 4604/18 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 3 (16.7.2018); רע"ב 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 2 (25.4.2018)). חזקה על שב"ס כי הוא מספק מזון התואם את אמונתם האישית של האסירים, בהתאם לכל דין או נוהל. כפי שהוברר במסגרת הדיון בעתירה, בעת בחינת בקשתו לקבלת מזון בד"ץ לא עמד המבקש בתנאים שנקבעו בפקודה, ומשכך לא נפל פגם בהחלטה הראשונה שבמסגרתה נמחקה העתירה. משנבחנה הבקשה למזון בד"ץ פעם נוספת בעקבות ההוראה שנכללה בהחלטה הראשונה, ולנוכח תגובת שב"ס מיום 30.10.2020, אין מקום להתערב גם בהחלטה השנייה..." באימרת אגב יוער כי מטענות התובעים עולה כי בשלב מסוים נילקחו מחדרם מוצרי חשמל לרבות מכשיר טלויזיה.

...

מכל האמור לעיל עולה כי לא נפל פגם בהחלטת שב"ס לשלול מהתובעים את הזכאות למזון בד"ץ. הדברים נבחנים ע"י רב בית הסוהר ואנשי דת האמונים על תחום הכשרות בבתי הסוהר ולהם נתונה הסמכות לקבוע מי זכאי ומי איננו זכאי למזון בכשרות מהודרת בהתאם לאמות מידה שנקבעו בפקודת הנציבות.

סוף דבר התובעים שהו בבית הכלא איילון תקופה של כחודש, במהלכה הפרו את כללי המשמעת החלים על אסירים פעמים רבות, בהתנהגות כוחנית אשר אינה הולמת את מעמדם כאסיר.

על כן, התביעה נדחית.

הגם שהדרך הראויה לידון בתנאי מאסרו של אסיר הנה במסגרת עתירת אסיר, בהתאם לסעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל"ב-1971, הרי שכבר נקבע בפסיקה כי בדומה לזכותו של אסיר להגיש עתירה בעיניין תנאי מאסרו, רשאי האסיר, ככל אדם אחר, להגיש תביעה כספית למיצוי זכויותיו, במקרה שסבור שבוצעה כלפיו עוולה בגינה נגרם לו נזק, כשתובענה לתשלום פיצוי בגבולות סמכותו של בית משפט השלום צריכה להידון בפניו (רת"ק (מחוזי מרכז) 38291-10-10 מגאדבה מחמוד ראיק (אסיר) נ' מדינת ישראל (19.12.10); תא"מ (שלום רח') 33235-09-17 ודים מולדבסקי נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר (05.01.20)).

כך למשל בבג"ץ 540/84 מוסטפא יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, מ(1) 567, נקבע: "אכן, המאסר מחייב, מעצם מהותו, שלילת חופש, אך אין בו כדי להצדיק, מעצם מהותו, פגיעה בכבוד האדם. ניתן לקיים מאסר שישמור על כבוד האדם של האסיר. חומות הכלא אינן צריכות להפריד בין האסיר לבין צלם האנוש... בית סוהר אסור לו שייהפך למכלאה, וחדר האסיר אסור לו שייהפך לכלוב. עם כל הקשיים הכרוכים בדבר, חברה מתורבתת חייבת לשמור על רמה אנושית מינימלית של תנאי מאסר. לא נהיה אנושיים אם לא נבטיח רמה אנושית לאסירים שבחברתנו. אין להשיג את מטרותיה של הענישה הפלילית על-ידי פגיעה בכבוד האסיר ובצלמו כאדם. "זכותו של אדם בישראל, שנדון למאסר (או שנעצר כדין) להיכלא בתנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים". ייאמר כבר כעת, כי שיבוצו של התובע באגף בו קיים בעיניינו סיכסוך דמים, המהוה סכנה ממשית לחייו, כעולה מכתב התביעה וההגנה גם יחד, מהוה, כשלעצמה, הפרה של חובת הזהירות שחבה הנתבעת לתובע וודאי שאינה מקיימת את החובה להעניק לתובע, כאסיר, תנאי מאסר סבירים ומינימליים.

בנסיבות אלה, הואיל ועיקר טענות התובע סובבות סביב החשש לחייו, ונוכח טענות הנתבעת לפיהן לא קיימות אפשרויות אחרות לשילוב התובע הואיל ולא קיים אגף הפרדה בבית סוהר "השרון" ואגפי הענישה הנם בתנאים של צינוק בידוד, תנאים ירודים מאלו להם זכה התובע (עמ' 1 ש' 30-27), הרי שלא הוכח לפניי כי הנתבעת התרשלה בעיניין זה, ואין מקום לפצוי התובע בשל כך. יחד עם זאת, כאמור, העובדה לפיה נכלא התובע באגף המעבר במשך ארבעה חודשים, חרף העובדה כי אגף זה אינו מותאם לכליאה ממושכת, על פי פקודת הנציבות, תוך פגיעה ממשית בזכויותיו ובכלל זה פגיעה ממשית בזכותו לשימוש בטלויזיה, טלפון, ומכשירי חשמל, רעש מתמיד לאורך כל שעות היממה, בשל מעברי אסירים, ופגיעה בזכותו לצאת לטיולי חצר (טענה שלא נסתרה על ידי הנתבעת), הרי שכל אלה מזכים את התובע בפצוי.

...

בנסיבות אלה, אינני מקבל את הסבריה של הנתבעת להתנהלותה כלפי התובע, במשך חודשים ארוכים, ובעיקר לשיהוי הניכר במתן אישור לבקשתו לעבור לבית סוהר אחר במחוז, ואני מוצא כי הנתבעת התרשלה בחובותיה כלפי התובע באשר לתנאי כליאתו במהלך ארבעת חודשים אלה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 3,500 ₪, בצירוף החזר אגרת משפט כפי ששולמה, הכל בתוך 30 יום.

בתוך כך נטען, כי אין כל קשר בין "כיבוי האורות בתאים באופן שהאסירים שוהים באפילה חלקית, ניתוקי המים שאירעו בשבועות האחרונים ללחימה, החרמת כלל הספרים והבגדים מהאסירים וחלוקת מזון לא מספיק ובאיכות ירודה" לבין תכלית זו. לבסוף, ובהתייחס לטענת המשיבים בדבר סעד חלופי, טענו העותרות כי מאחר שהעתירה תוקפת מדיניות כללית שמנהיג שב"ס, ברוח משיב 1, אין זה ראוי לידון בה במסגרת עתירת אסיר, זאת על אף שהודו כי הדבר אכן אפשרי.

אלו הם פני הדברים גם באשר לראשה הראשון של העתירה, שבעניינו הצהירו המשיבים כי לא מבוצעים ניתוקי מים וכי לכלואים ניתנת גישה למקלחת במים חמים לפחות למשך שעה אחת כל יום, במקרים המתאימים בראי תקנה 2(ג) לתקנות תנאי מאסר לפיה "לא היתה מקלחת בתא, יהיו במקום המאסר מקלחות במספר מספיק המאפשר מימוש זכות האסיר למקלחת במים חמים מדי יום ביומו". דומה, כי בתשובת העותרות גם הן הכירו בדברים אלו, עת ציינו כי "תופעה זו הצטמצמה עתה [ניתוקי המים – ח' כ'], אך הגישה למקלחות ולמים חמים נותרה מוגבלת ביותר". יחד עם זאת, מצאתי לציין גם כאן, כי חזקה על המשיבים שיפעלו על-מנת ליישם את מדיניותם המוצהרת בעיניין זה, כמו גם את הוראות הדין, ובתוך כך, כי בעת יישום תקנה 2(ג) לתקנות תנאי מאסר, יתנו דעתם למספר הכלואים ולמספר תאי המקלחת הזמינים בכל מתקן ואגף.

...

גם דין ראשה הרביעי והחמישי של העתירה להידחות לגופם.

כך, לאחר שעיינתי בחוות-הדעת המודיעינית, מצאתי כי היא מבססת היטב את התכלית הביטחונית שהוזכרה לעיל.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת, הרבה לפנים משורת הדין – ללא צו להוצאות.

העותר מבקש שביהמ"ש יורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטיח אספקת מזון באיכות ובכמות הולמת ומתאימה לשמירה על בריאותו של העותר ומדוע לא תיפסק המדיניות המיושמת מאז פרוץ המילחמה בנוגע לאספקת מזון בכמות ואיכות ירודות.

על כן, לאחר שעו"ד מטעם "המוקד להגנת הפרט" ביקר את העותר בכלא, טען העותר שתנאי החזקתו אינם עומדים במינימום המחייב עפ"י דין וכי המדיניות מהוה פגיעה שיטתית בכבודם של האסירים ושלמות גופם ובזכותם להגיינה אישית ללא כל תכלית המצדיקה זאת.

כך עלה הצורך לסגור את מרכזי המכר באגפי האסירים הבטחוניים ובשינוי הסדרי חלוקת המזון באופן שבו שירות בתי הסוהר מספק לאסירים הבטחוניים מזון מבושל בהתאם לתפריט קבוע בדומה למתכונת הקיימת ביחס לאסירים בטחוניים – 3 ארוחות ביום המורכבות ממזון בכמות ובהרכב הנדרשים לשם שמירה על בריאות האסיר, כמתחייב מתקנה 5 לתקנות תנאי המאסר ותקנה 8 לתקנות תנאי ההחזקה במעצר.

המשיבה מפנה להחלטה בבג"ץ שם נקבע "...מצאתי בטעם בטענת המשיבים לפיה מדיניות הנציבה בהקשר זה איננה שוללת מן הכלואים זכויות המוקנות להם, אלא אך מצמצמת את תנאיהם לרף המינימאלי הנידרש עפ"י דין, ודברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח צוק העתים, לאחר שעיינתי בחו"ד המודיעינית מצאתי כי היא מבססת היטב את התכלית הביטחונית שהוכרה לעיל... מכאן עולה, כי יש הכרח במדיניות הכוללת שננקטה ע"י הנציבה וזאת על מנת לשמור על ביטחון סגל שב"ס וביטחון הציבור כולו. הצעדים האמורים אף מתחייבים לנוכח ההבדל הקיים בין אוכלוסיית הכלואים הכללית לבין אוכלוסיית הכלואים הבטחוניים, אשר לגבי האחרונים קיימת "חזקת מסוכנות" הדורשת היתייחסות שונה".

...

המשיבה מפנה להחלטה בבג"ץ שם נקבע "...מצאתי בטעם בטענת המשיבים לפיה מדיניות הנציבה בהקשר זה איננה שוללת מן הכלואים זכויות המוקנות להם, אלא אך מצמצמת את תנאיהם לרף המינימלי הנדרש עפ"י דין, ודברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח צוק העתים, לאחר שעיינתי בחו"ד המודיעינית מצאתי כי היא מבססת היטב את התכלית הביטחונית שהוכרה לעיל... מכאן עולה, כי יש הכרח במדיניות הכוללת שננקטה ע"י הנציבה וזאת על מנת לשמור על בטחון סגל שב"ס ובטחון הציבור כולו. הצעדים האמורים אף מתחייבים לנוכח ההבדל הקיים בין אוכלוסיית הכלואים הכללית לבין אוכלוסיית הכלואים הביטחוניים, אשר לגבי האחרונים קיימת "חזקת מסוכנות" הדורשת התייחסות שונה".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין העתירה להידחות.

סיכומו של דבר, התנהלות המשיב על רקע המצב הביטחוני ובנתוניו האישיים של העותר הינה תקינה בהתאם למתחייב ואין מקום ליתן צווים כלשהם למשיב בעניין זה. אשר על כן העתירות נדחות.