עתירת אסיר בדבר תנאי כליאה שאינם הולמים מצבו הרפואי

ב"כ המאשימה טען למיתחם עונש הולם הנע בין 12 חודשים ועד 24 חודשים, טען כי הנאשם לקח אחריות פורמלית בלבד וקיים סיכון גבוה להישנות העבירה ועל כן, עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף העליון של המיתחם, תוך הפעלת מאסר מותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, לתקופה של 3 חודשים, במצטבר לעונש המאסר שיוטל עליו וכן מאסר על תנאי מרתיע וקנס.

אשר למיתחם העונש ההולם, סבור הסנגור כי יש לקבוע מיתחם שנע בין מאסר מותנה, ועד ל-5 חודשי מאסר שניתנים לריצוי בעבודות שירות, ולחילופין, וככל שבית המשפט יסבור כי הרף התחתון מחייב הטלת מאסר בפועל, עתר הסנגור לקבוע כי מתקיימת כאן עילה לחרוג ממיתחם העונש ההולם, בשל מצבו הבריאותי הרעוע של הנאשם, בשל גילו המתקדם ומצב בריאותו.

כמו כן, צירף הנאשם תיק נוסף, בו ארוע איומים מיום 13/1/19 במסגרתו השמיע איומים כאשר היה עצור במיתקן הכליאה, בפני קצינת האסירים, כאשר זו פנתה אליו וביררה את אפשרות קיומה של חלופת מעצר בנוגע אליו.

במצב דברים זה, קיימת עילה לחרוג ממיתחם העונש ההולם, בשל מצבו הבריאותי של הנאשם.

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): בהנתן הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם, תוך שפגע בשלמות גופה ושלוות נפשה של המתלונן, כאשר תקף אותה בביתה, היכה בה באמצעות שלט בראש, וגרם לפציעתה ואיים עליה, תוך החרדת שלוותה, ובהנתן שהנאשם המשיך לאיים עליה, גם לאחר מכן, בפני קצין מישטרה ובפני קצינת אסירים - יש מקום לקבוע את עונשו של הנאשם ברף העליון של מיתחם העונש ההולם.

...

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

העותר טוען שהדבר פוגע בבריאותו ובשנתו עקב החום הכבד בחדר.

במקרה דנן, יש להביא בחשבון מספר עניינים בעת בחינת הסוגיה: הנחיות משרד הבריאות ותקנות נגיף הקורונה: בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, הותקנו תקנות הנוגעות להתמודדות עם המצב החדש, המציבות הגבלות שונות הן על האזרחים והן על גופי המדינה השונים; לענייננו, תקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש) (להלן: "תקנות הקורונה" או "התקנות") החריגו מפורשות את שב"ס מעמידה בתנאי תקנות הקורונה, וביניהם, דרישות התו הסגול (שמופרות לטענת העותר).

לפיכך, בשלב זה אין לי אלא להסכים עם שיקול דעתו של המשיב לעניין זה. עם זאת, פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 מורה בסעיף 11ב(ג)(1) שיש להחזיק באסיר בתנאים הולמים, שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו.

אדגיש כי חזקה ששב"ס ימשיך לעקוב אחר מצב התחלואה, כמו גם שנויי האקלים ומזג האויר וכל יתר הנתונים המשפיעים על הסביבה, וידאג, ככל שנתן במסגרת מיגבלות התקציב וכלל המיגבלות החלות עליו כרשות מנהלית, לשמור על בריאות האסירים ועל קיום של תנאי כליאה סבירים שאין בהם כדי לפגוע בכבוד האדם, וכן בבריאותו.

...

סיכום: בסיכומו של דבר אני קובע כי שב"ס פעל בהתאם לסמכותו תוך הקפדה על הכללים ובשים לב לכל המגבלות החלות על שב"ס מכוח הוראות החוק והפסיקה.

לא שוכנעתי שנפל פגם בהליך קבלת ההחלטות, לא כל שכן בהחלטות עצמן.

אשר על כן העתירה נדחית.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית: בפני עתירת אסיר שהגיש העותר במסגרתה הוא טוען כי אינו מקבל טפול ראוי בהתאם למצבו הרפואי וכי הנו מוחזק בתנאים בלתי הולמים שאינם תואמים את מצבו הרפואי ואף מסכנים את בריאותו ואת שלומו.

נטען כי תנאי הכליאה של העותר הנם בלתי אנושיים והוא מוחזק באגף רגיל עם אסירים בריאים במזג אויר קצוני ועומס חום חריג, בחדר צפוף וללא מיזוג או אמצעי עזר מתאימים הנדרשים בגלל נכותו ומגבלותיו.

בכל הנוגע לטענות העותר בדבר תנאי מחיה בלתי הולמים נטען כי בראיון שנערך עמו הלין על ניקיון התא וקושי בשימוש במקלחות עקב מיגבלה רפואית.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שהוגשו בכתב ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה ללא צורך בקיום דיון שכן חלק מהסעדים המבוקשים התייתרו וחלקם נוגעים לעניינים שאינם מצויים במסגרת העניינים הנדונים בפני בימ"ש זה בעתירות מסוג זה. יצוין כי החלטתי שלא לקיים דיון במעמד הצדדים לאור הסגר בשל משבר הקורונה וכן מאחר שהגעתי למסקנה כי די בטענות הצדדים אשר הוגשו בכתב.

על כן, מאחר שחלק מהסעדים שהתבקשו התייתרו וחלקם נמצאים בטיפול ועדת השחרורים אשר בסמכותה לדון בעניינים אלה ובכל מקרה אין מדובר בעניינים שיש לדון בהם בעתירות מסוג זה, העתירה נדחית.

בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים – לישכת עורכי הדין, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, והקריה האקדמית אונו – כי נורה למשיבים, נציבות בתי הסוהר והשר לבטחון פנים, לקבוע "סטאנדרט מינימאלי ראוי לתנאי שירותים ומקלחות, שיחייב התקנת שירותי אסלה במקום שירותי כריעה בכל התאים והבטחת הגיינה ופרטיות לכל כלוא, כולל הפרדת השירותים מהמקלחות ומחדרי המגורים". עוד התבקשנו להורות למשיבים להכין תכנית ליִשׂום התנאים האמורים, לרבות "קביעת לוח זמנים בטווח סביר" למימושה, וכן לנקוט צעדים מידיים, שיאפשרו לכל אסיר גישה לשירותי אסלה נפרדים מחדרי המקלחת, "כמו למשל באמצעות שירותים כימיים". העתירה מיתמקדת, בעיקרה, בשלושה 'מופעים' של תנאי כליאה בלתי-הולמים, כך נטען, בבתי הסוהר בישראל: (א) עצם קיומם של שירותי כריעה (המכונים גם 'שירותים מזרחיים') במספר גבוה של תאי כליאה; (ב) העידר הפרדה בין המקלחת לבין שירותי הכריעה, באותם תאים בהם שירותים אלו מצויים, באופן שברז המקלחת ניצב מעל לשירותי הכריעה; (ג) העידר הפרדה ראויה בין חדר השירותים לבין חדר המגורים, בתוך תא הכליאה, באופן הפוגע בפרטיות השוהים בו, ובתנאי התברואה הכלליים בתא.

לטענת העותרים, התנאים האמורים מונעים מהמוחזקים במתקני הכליאה, "לשמור על הגיינה בסיסית ועל ניקיונם האישי באופן שפוגע בבריאותם, בפרטיותם ובכבודם", ולפיכך אינם עומדים בדרישות החוק והתקנות, להבטחת "תנאי כליאה הולמים" לאסירים ולעצירים (הוראות הדין הרלבנטיות יובאו להלן).

מפאת חשיבות העניין, מצאתי לנכון להרחיב קמעא, על אודות הבסיס הנורמאטיבי לחובת המשיבים להבטיח תנאי כליאה הולמים, ולאחר מכן, לפרוש את תמונת המצב העובדתית העדכנית, כפי שנמסרה לנו מאת המשיבים.

התיקון האמור, הוסיף לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: הפקודה), את סעיף 11ב, שכותרתו "תנאי כליאה הולמים". מטרת התיקון, כאמור בדברי ההסבר שנילווּ להצעת החוק – "לקבוע בפקודת בתי הסוהר [...] הוראות מחייבות בדבר תנאי כליאה הולמים לאסירים ולהגדיר את זכויותיהם הבסיסיות, בעיקר בנוגע לתנאים הפיזיים במקום המאסר, לרבות בנושאי תברואה [...]" (ה"ח הממשלה התשע"ב, מספר 650, בעמוד 298).

...

בהתאם להחלטתי מיום 14.4.2022, הגישו המשיבים תגובה מקדמית לעתירה, שבה טענו, בעיקרו של דבר, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי.

במגבלות אלו, טוענים המשיבים, אין מנוס מהתקנת וילון בלבד בתאים הללו.

דיון והכרעה כאמור בפתח דברַי, לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב, ולאחר האזנה בכובד ראש לטענות על-פה, ועל יסוד מכלול הנתונים העובדתיים שהוצגו לפנינו, סבורני כי לעת הזו, העתירה שלפנינו מיצתה עצמה, ודינה להימחק (ראו והשוו: בג"ץ 2467/05 גורנברג נ' הממונה על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון (13.1.2010); בג"ץ 6653/12 שאהין נ' שר הביטחון (29.6.2015)).

בשלב זה, סבורני כי העתירה מיצתה עצמה ודינה להימחק, כאשר טענותיהם העקרוניות של העותרים שמורות להם, לעתיד לבוא, ככל שתקום עילה לשוב ולעתור.

בנוסף, הפנו התובעים לסעיף 11ב' לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) (להלן: הפקודה) הקובע כי אסיר יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו וטענו כי הנתבעת שללה מהתובעים זכות זו ואף גרמה להשפלתם ולפגיעה בכבודם.

כך למשל נקבע בהחלטת ביהמ"ש העליון בעיניין רע"ב 7633/20 ג'ורג' אטיאס נ' שירות בתי הסוהר, 07.12.20 : "...ההחלטה בדבר טיב המזון המוגש לאסירים היא עניין מובהק שבניהול בית הסוהר, וככזו היא נתונה לשיקול דעתו הרחב של שב"ס. כידוע, בית המשפט נוקט ריסון רב בהתערבות בהחלטות מסוג זה (ראו למשל: רע"ב 4604/18 בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 3 (16.7.2018); רע"ב 2973/18 קהלני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 2 (25.4.2018)). חזקה על שב"ס כי הוא מספק מזון התואם את אמונתם האישית של האסירים, בהתאם לכל דין או נוהל. כפי שהוברר במסגרת הדיון בעתירה, בעת בחינת בקשתו לקבלת מזון בד"ץ לא עמד המבקש בתנאים שנקבעו בפקודה, ומשכך לא נפל פגם בהחלטה הראשונה שבמסגרתה נמחקה העתירה. משנבחנה הבקשה למזון בד"ץ פעם נוספת בעקבות ההוראה שנכללה בהחלטה הראשונה, ולנוכח תגובת שב"ס מיום 30.10.2020, אין מקום להתערב גם בהחלטה השנייה..." באימרת אגב יוער כי מטענות התובעים עולה כי בשלב מסוים נילקחו מחדרם מוצרי חשמל לרבות מכשיר טלויזיה.

אשר למסמכים הרפואיים שהציג ב"כ התובעים במסגרת ראיותיו ובהם המלצה לשפר את תנאי כליאתו [מיסמך רפואי מיום 08.10.13 (עמ' 3) וחוו"ד רפואית מיום 16.06.14(עמ' 1)] כהוכחה לכך שהנתבעת פעלה ברשלנות, יאמר בזהירות רבה כי חרף מצבו הקשה ועל אף הסיכון הגלום עבורו במאסר, ממשיך משה לבצע עבירות בגינן נכלא שוב ושוב (אף בדיון האחרון שהתקיים בתיק זה, היה עצור והשתתף בדיון בהתוועדות חזותית מתוך כותלי בית הסוהר) ונראה כי הוא עצמו אינו מפנים חומרת מצבו.

סוף דבר התובעים שהו בבית הכלא איילון תקופה של כחודש, במהלכה הפרו את כללי המשמעת החלים על אסירים פעמים רבות, בהתנהגות כוחנית אשר אינה הולמת את מעמדם כאסיר.

...

מכל האמור לעיל עולה כי לא נפל פגם בהחלטת שב"ס לשלול מהתובעים את הזכאות למזון בד"ץ. הדברים נבחנים ע"י רב בית הסוהר ואנשי דת האמונים על תחום הכשרות בבתי הסוהר ולהם נתונה הסמכות לקבוע מי זכאי ומי איננו זכאי למזון בכשרות מהודרת בהתאם לאמות מידה שנקבעו בפקודת הנציבות.

סוף דבר התובעים שהו בבית הכלא איילון תקופה של כחודש, במהלכה הפרו את כללי המשמעת החלים על אסירים פעמים רבות, בהתנהגות כוחנית אשר אינה הולמת את מעמדם כאסיר.

על כן, התביעה נדחית.