עתירת אנשי צד"ל ומנגנון הביטחון בדרום לבנון

ביום 15.12.2004 פורסם [חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם](http://www.nevo.co.il/law/73847), התשס"א-2004, אשר הרחיב את הקף הסיוע שניתן לאוכלוסיית אנשי צד"ל ומנגנוני הבטחון, בהתאם להחלטות הממשלה שהתקבלו.

הרקע להליך העותר שירת בעבר כקצין בכיר במנגנון הבטחון בגיזרה המערבית בדרום לבנון (להלן: המב"ט).

...

דיון והכרעה לאחר שקראנו את העתירה, התגובות לה, ההודעות המעדכנות, התגובות להן ואת כל החומר שהוגש לעיוננו, ולאחר ששמענו ושבנו ושמענו את טענות הצדדים על פה, אציע לחבריי לדחות את העתירה.

סוף דבר: ממכלול הראיות בעתירה זו עולה כי העותר היה מפעיל מוערך אשר תרם תרומה ערכית ומשמעותית למדינת ישראל.

דין העתירה להידחות.

המשיבה הוסיפה כי בכל המסמכים שנכתבו בזמן אמת סוּוג העותר כשומר ולא כמאבטח, וכי על פי הקריטריונים שנקבעו, הזכאות לטפול במסגרת המשיבה הוא רק למי ששמשו ב"תקן" בתפקידים הרלוואנטיים, ולא למי שמשו בהם "בפועל". לחזוק עמדתה כי העותר לא שימש כמאבטח של אביו תחת מאבטחיו המוכרים, מפנה המשיבה לכך שאביו של העותר מעולם לא פנה בבקשה לסווג את בנו כמאבטח, אף לאחר החלטה 720 וההבחנה בין התפקידים השונים שמילאו אנשי צד"ל ומנגנוני הבטחון לצורך קביעת הזכאות לסיוע.

כרקע לדברים, נזכיר כי בחלוף השנים קיבלה ממשלת ישראל שורה של החלטות אשר עניינן מתן סיוע לאנשי צד"ל ומנגנוני הבטחון אשר סייעו למדינה, וביני לביני אף נחקק חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם, התשס"א-2004 (להלן: חוק צד"ל).

...

בתגובתה המקדמית לעתירה טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי.

בהקשר זה, איני רואה לקבל את טענת העותר לפיה אין לקבל את המסקנה כי מדובר ב"יוזמה מקומית" של אביו, מאחר שאינה מתיישבת עם דבריו של נציג הביטחון אשר ידע על פעילותו כמאבטח.

ההנחה המסתברת כי העותר חדל מלשמש כ"שומר", החל לשמש "מלווה" לאביו, עד שהפך בסופו של דבר ל"מעין-מאבטח" של אביו שלא בתיאום עם המדינה וללא הסכמתה – אינה מחייבת את המשיבה להכיר בו בתור "מאבטח", והחלטתה לדחות את בקשתו אינה בלתי סבירה.

סוף דבר, שדין העתירה להידחות.

השופטת ע' ארבל: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, ששמש כקצין בצבא דרום לבנון (להלן: צד"ל), להכיר בו כזכאי לשקום במסגרת טיפולה של המנהלה הביטחונית לסיוע, ולקבל את הזכויות, ההטבות והתשלומים הנובעים מהכרה זו. הרקע הדרוש לעניין בחודש מאי 2000 יצאו כוחות צה"ל מדרום לבנון (להלן: מועד הנסיגה).

אנשי צד"ל הוגדרו בהחלטה כ"אנשי צבא דרום לבנון, מנגנוני הבטחון, גורמי הסיוע האזרחי וגורמים אחרים, שעמדו בקשר עם כלל גורמי הבטחון ואשר הוכרו כ'זכאי שקום' על-ידי המנהלה.

...

תגובת המשיבות המשיבות טוענות כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

דיון והכרעה עיינו בכתב העתירה, בתגובה לה ובתשובת העותר לתגובה, שמענו את טענות הצדדים בדיון והגענו לכלל דעה כי דין העתירה להידחות.

גם לגופם של דברים לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתה של המנהלה בעניינו של העותר.

סוף דבר, העתירה נדחית.

]השופט א' גרוניס: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע סווג העותר, איש צבא דרום לבנון לשעבר (להלן – צד"ל), כזכאי לסיוע מהמשרד לקליטת העלייה ולא מהמנהלה הביטחונית לסיוע (להלן - מנב"ס).

ביום 16.9.2001 התקבלה החלטת ממשלה מספר 720, העוסקת בנושא קליטתם של אנשי צד"ל ואנשי מנגנוני הבטחון הלבנוניים בישראל.

...

לא מצאנו כי קיימת עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים.

החלטתה זו של הרשות אינה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ועל כן לא מצאנו מקום להתערב בה. העותר טען גם, כי כמה מחבריו אשר שירתו שירות זהה לשירותו סווגו כזכאים לסיוע במסגרת מנב"ס, ולכן זכאי אף הוא לקבל סיוע דומה.

לאור האמור נדחית העתירה.

]השופט א' שטיין: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר מהמשיבה 2 – המנהלה הביטחונית לסיוע (להלן: המנב"ס) – להכיר בו כזכאי לשקום ולקבל את הזכויות, ההטבות והתשלומים הנובעים מהכרה זו, והכל מתוקף שרותו בצבא דרום לבנון (להלן: צד"ל).

לאור הנסיגה קיבלה ועדת השרים לעינייני בטחון לאומי החלטה ב/50 (ראו: החלטה ב/50 של ועדת השרים לעינייני בטחון לאומי, הממשלה ה-28 "סיוע לאנשי צד"ל וגורמי הסיוע בלבנון" (22.5.2000)), במסגרתה נקבע כי: "לקראת יציאת כוחות צה"ל מאיזור הבטחון בדרום לבנון, רואה ממשלת ישראל לנכון לעשות כמיטב יכולתה, לדאוג לשלומם ולבטחונם של אנשי צבא דרום לבנון, מנגנון הבטחון (מב"ס), גורמי הסיוע האזרחי וגורמים אחרים [...] שעמדו בקשר עם כלל זרועות הבטחון ואשר עקב כך נתונים בסכנה לשלומם ולבטחונם [...]". האחריות להגשמת האמור בהחלטה זו, ובכלל זאת להבטחת הסיוע מכוחה, הוטלה באותה העת על כתפי המנב"ס – יחידה בשירות הבטחון הכללי אשר מטפלת בשגרה בשיקומם של סייענים של כלל זרועות הבטחון.

...

זאת ועוד: סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף גם לגופם של דברים.

לאור כל האמור, לא מצאתי בהחלטתה של מנב"ס בעניינו של העותר כל פגם או עילה אחרת אשר יצדיקו – קל וחומר, יחייבו – את התערבותנו (ראו: בג"ץ 11068/07 מונדר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (14.12.2011)).

העתירה נדחית אפוא בזאת.