עתירת אם נגד פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בעניין משמורת קטין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2138/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני בחיפה 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני צד קשור: היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד יוסי נקר בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד יונתן נד"ב ][]פסק-דין

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 17.3.2021, אשר דחתה ערעור על החלטת בית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: בית הדין האיזורי) מיום 23.10.2020.

לבסוף, פסק בית הדין הרבני הגדול לטובת האב הוצאות בסך 10,000 ש"ח. יצוין כי עוד ביום 15.3.2021, כלומר יומיים לפני מתן החלטת בית הדין הרבני הגדול מושא העתירה, הודיעה האפוטרופוסה לדין של הילדים לבית הדין האיזורי כי המתוה הטיפולי הראשוני שנקבע בתסקיר מיום 2.8.2020 אינו רלוואנטי עוד, שעה שנבנתה תוכנית אחרת המותאמת למציאות בשטח.

גם לעמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מדובר בעתירה תיאורטית, הואיל והמתווה הטיפולי עליו הומלץ במסגרת התסקיר מיום 2.8.2020 אינו מיושם, וכי "בפועל הצדדים משתפים פעולה עם מתוה טיפולי-משפחתי שונה". אשר לשאלת הסמכות, נטען כי זו נובעת "משני מקורות משפטיים: האחד – מכוח סמכותו של בית הדין לעסוק בעינייני משמורת והסדרי השהות, שכן הטיפול אליו הופנתה המשפחה נועד ליפתור בעיות הקשורות לקשרים בין הורים לילדים ולקיום הסדרי השהות; השני – מכוח הסכמת הצדדים כי בית הדין יעסקו בנושאים הטיפוליים, המעניקה לבית הדין הרבני סמכות לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. אי היתנגדותה של העותרת למתן החלטות של בית הדין הרבני האיזורי הנוגעות לטפול במשפחה ושתוף הפעולה, מהוה מתן הסכמה שלה לכך שבית הדין יעסוק בנושא זה." (סעיף 32 לתגובה המקדמית מטעם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני).

ואולם, התפתחות הדברים בכל הנוגע לתיק בו עסקינן הביאה לכך שהשאלות הנכבדות האמורות אינן מתעוררות עוד במסגרתו, וזאת מהטעם שעוד בטרם ניתנה החלטת בית הדין הרבני הגדול שונה המתוה הטיפולי, וכיום לא מצויות עוד על הפרק הוראות של בית הדין האיזורי המורות לעותרת או לקטינים להזקק לאיבחון או לטפול פסיכולוגי.

...

במצב דברים זה, הפכה העתירה לכל הדעות תיאורטית, ודין הסוגיות העקרוניות שהיא מעוררת להידחות לעת מצוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 448/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סוריקה בנצ'וק, עו"ד אבי קורנפלד ][]פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז: העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 4.1.2021, שבו היתקבל ערעור שהגישה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בחיפה מיום 2.9.2020.

ביום 2.9.2020 ניתן כאמור פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בעיניין זה, ובו נקבע, בין היתר, כי קצבת הנכות המתקבלת עבור אחד הקטינים תשמש לכל צרכיו, ואילו בגין הוצאותיו של הקטין השני ישלם העותר 1,200 שקלים בחודש.

בית הדין הרבני הגדול ציין כי לפי האמור בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: תקנות ילד נכה), גמלת הנכות נועדה לאפשר להורה המשמורן לנהל אורח חיים תקין, כאשר מטבע הדברים הטיפול בילד הזכאי לקיצבה מייצר עומס לא שיגרתי.

...

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתשובה.

לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו.

סוף דבר: העתירה נדחית.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המכוונת נגד 16 החלטות ופסקי דין שונים של המשיבים 2-1, בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: "בית הדין הרבני הגדול") ובית הדין הרבני האיזורי בחיפה (להלן: "בית הדין הרבני האיזורי"), אשר ניתנו בין השנים 2019-2017, ועניינם הסדרי שהות של קטין וחלוקת משאבים בין בני זוג בעקבות גירושין.

ביום 13.12.2018 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בשאלת איזון המשאבים בין בני הזוג בגדריו חויב העותר בתשלום הכתובה ונקבע איזון משאבים בהתאם לדו"ח אקטואר (להלן: "פסק הדין בעיניין חלוקת הרכוש").

מהנספחים שצורפו לעתירה עולה כי העותר הגיש לבית הדין האיזורי ולבית הדין הרבני הגדול מספר רב של בקשות בנוגע לשני עניינים עקריים: האחד, בקשות בקשר עם משמורת הילד וזמני השהות עמו וכן העתקת מקום מגורי המשיבה והילד; השני, בקשות בקשר עם פסק הדין בעיניין חלוקת הרכוש.

...

דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בקבלת התייחסות המשיבים.

סוף דבר: העתירה נדחית.

]השופט מ' מזוז: בין העותר לבין המשיבה מתנהלים הליכי גירושין בבית הדין האיזורי בחיפה, אשר דן בין היתר גם בעיניין משמורת בנם הקטין.

העתירה הנוכחית, כך נטען, מכוונת נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 29.7.2019 לדחות בקשה לסתירת דין שהגיש העותר לגבי פסק דין של בית הדין הרבני הגדול מיום 22.7.2019, בו נדחה עירעורו של העותר על חיובו בכתובה על-ידי בית הדין הרבני האיזורי בחיפה.

צוטט מתוך פסק הדין בעירעור כי "... גם אחרי שמיעת דברי המערער ואחרי העיון שבתיק, אנו מצטרפים להתרשמותו של ביה"ד, שהמערער הוא זה שיצר את המשבר בין הצדדים, הוא זה שתבע את הגירושין". הובהר, כי סתירת דין על-פי סעיפים קכח ו- קכט לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, יכולה לקום ביוזמת בית הדין החושש שטעה או מחמת חומר חדש אותו מבקש בעל דין להציג, אך "למעשה הגשת חומר חדש צריכה היא להיות מוגשת לבית הדין האיזורי ולא לגדול". מכל מקום, כך נקבע, "בעיניין שלפנינו בו נראה כי לא הועלתה כל טענת ערעור חדשה, והמערער חוזר על משנתו הסדורה, אין כל מקום לדיון בתיק והתיק ייסגר". מכאן העתירה שלפנינו, בה חוזר העותר על בקשתו לסתירת דין שנדחתה, וטוען כי בית הדין הרבני הגדול היתעלם ממצבו של הקטין וכן מטענותיו בדבר שבוש הליכי חקירה מצד האם ותלונת כזב שהגישה נגדו.

...

העתירה הנוכחית, כך נטען, מכוונת נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 29.7.2019 לדחות בקשה לסתירת דין שהגיש העותר לגבי פסק דין של בית הדין הרבני הגדול מיום 22.7.2019, בו נדחה ערעורו של העותר על חיובו בכתובה על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה.

בית הדין הרבני הגדול דחה כאמור את הבקשה, בקבעו כי העותר שב וחוזר על טענותיו בגינם כבר נדחה ערעורו.

דין העתירה להידחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 997/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האיזורי בחיפה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעיניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1075564/2 מיום 23.11.2023 בשם העותר: עו"ד יואב מזא"ה ][]פסק-דין

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 23.11.2023 (להלן: בית הדין הגדול), בגדריו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בחיפה מיום 14.3.2023 (להלן: בית הדין האיזורי), שניתן בתביעתו להפחתת חיוב המזונות בגין בנו הקטין.

ואכן, עיון בפסק הדין של בית הדין האיזורי מעלה כי בפסק הדין ניתן משקל משמעותי לשינוי הנסיבות שחל בעיניינם של העותר והמשיבה בכל הנוגע להסדרי המשמורת, תוך שצוין כי "העילה העיקרית לשינוי בחיוב המזונות היא השינוי הדרמטי בהקף הסדרי השהות". בית הדין האיזורי קבע איפוא כי קיומה של משמורת משותפת מצדיק הפחתה של דמי המזונות, תוך שהיה ער לפסק הדין שניתן בבע"מ 919/15, ואף עמד על השיקולים בגינם הועמד חיוב המזונות על סכום הגבוה ממחצית הסכום עליו הוסכם בהסכם הגירושין.

...

בפסק דינו מיום 15.12.2022, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לתביעתו של העותר ולצד סעדים נוספים קבע כי "ביחס לקטין תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים" (ראו: תלה"מ 8015-05-19 ותלה"מ 11519-04-19 שנדונו במאוחד).

לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.