עתירת אם ישראלית להשבת אזרחותה ואזרחות ילדיה

כנגד סירובם של המשיבים להשיב לעותרת את אזרחותה הישראלית ולהעניק לה ולילדיה אזרחות או מעמד קבע בישראל מופנית עתירה זו. טענות העותרת באשר לויתורה על אזרחותה הישראלית, טוענת העותרת כי כשהצהירה בפני פקידי משרד הפנים על רצונה להגר לירדן, הם הסבירו לה כי אין ביכולתה לעשות כן בלא ויתור על אזרחותה הישראלית.

...

סיכומו של דבר: העותרים לא הוכיחו קיומה של עילה להעניק להם מעמד בישראל – בין על פי חוק הכניסה לישראל, ובין על פי חוק האזרחות.

סוף דבר לאור כל האמור, דין העתירה להידחות מחמת העדר עילה מוכחת להתערבות בעמדת המשיבים לפיה אין להחזיר לעותרת את אזרחותה שויתרה עליה בשעתו, אין להעניק לעותרים מעמד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, וכן אין להכיר באזרחותם או בזכותם להתאזרח על פי חוק האזרחות.

העתירה נדחית, אפוא.

לחלופין, מבקש ב"כ העותר להורות למשיב להשיב לעותר את אזרחותו הישראלית בהתאם לנוהל מס' 4.6.0001 שכותרתו: "נוהל השבת אזרחות", אשר גובש בשעתו בעקבות בג"צ 2271/98 דוניה עאבד נ' שר הפנים (27.8.2001) (להלן: נוהל השבת אזרחות או: נוהל דוניה עאבד או: הנוהל).

בהקשר זה, צוין לפרוטוקול מפי כב' השופט מזוז כי: "השאלה של השבת האזרחות כבר לא רלוואנטית. אם היום יש למישהו מהם איזו שהיא עילה לזיקה לישראל הוא צריך לפנות באופן עצמאי ולא להיתלות בסיפור של האימא משנת 1990...ניתנה לה [לאם] האפשרות למחזר את האזרחות. היא החזירה את האזרחות בשנת 2000. ניתנה לילדים אפשרות להחזיר את האזרחות. הם לא עמדו בזה. הודיעו להם בשנת 2007 שהם לא עמדו בכך". כב' השופט דנציגר הוסיף והעיר לפרוטוקול: "על סמך מה אפשר לעשות היום את מה שאדוני מצפה בחציון הרלבנטי של 2006? השיהוי לא רק מקשה על המשיבים להיתמודד עם טענות שיעלו בבדיקה כזו, הוא מקשה על שולחיך למסור מידע בדוק" (מש/5).

...

במסגרת התגובה המקדמית, עתר המשיב לדחות את העתירה על הסף, וניתנה לב"כ העותר אפשרות להגיב על כך. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהוגש, אני סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף ואף לגופה.

נוכח קיומו של מכתב כאמור, ובהעדר כל ראיה אחרת מצד העותר, אני סבורה כי לא נסתרה חזקת התקינות המנהלית לכך שביטול האזרחות של האם ושל בנה העותר (שהיה אז קטין כבן שנתיים) נעשה כדין על-סמך ויתורה המלא של האם.

המסקנה לפיה חזקת התקינות המנהלית לא נסתרה בנסיבות המקרה דנן, מתבקשת גם נוכח השיהוי הכבד בהגשת העתירה, שמקשה מאד להתחקות אחר אירועים שהתרחשו לפני כ- 30 שנים כמוסבר לעיל.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שפורטו, העתירה נדחית על הסף, ומעבר לנדרש היא נדחית גם לגופה.

בפסק הדין נקבע כי "בחלוף יותר משני עשורים מאז שהעותרים ויתרו על אזרחותם, לא ניתן לברר לאשורן את נסיבות הויתור, ובכלל זה הטענה בדבר מצבו הנפשי הקשה של העותר והטענה שהוויתור נעשה בכפייה... עם זאת נציין שהעובדה שהעותרים שהו באיזור שנים כה ארוכות, שם הם נטעו עצמם, הקימו מישפחות והולידו ילדים, מלמדת שעזיבתם את ישראל לא נעשתה על רקע דחף רגעי ולא שקול, ונראה שכוונתן אכן הייתה להעתיק את מקום מושבם מישראל לצמיתות. מסקנה זו מכרסמת גם בטענות לעניין נסיבות הויתור". מפסקי הדין האמורים עולה כי נשים שויתרו על אזרחותן הישראלית אינן מחזיקות בזכויות קנויה להשבת אזרחותן.

...

בפסק הדין נקבע כי "בחלוף יותר משני עשורים מאז שהעותרים ויתרו על אזרחותם, לא ניתן לברר לאשורן את נסיבות הוויתור, ובכלל זה הטענה בדבר מצבו הנפשי הקשה של העותר והטענה שהוויתור נעשה בכפייה... עם זאת נציין שהעובדה שהעותרים שהו באזור שנים כה ארוכות, שם הם נטעו עצמם, הקימו משפחות והולידו ילדים, מלמדת שעזיבתם את ישראל לא נעשתה על רקע דחף רגעי ולא שקול, ונראה שכוונתן אכן הייתה להעתיק את מקום מושבם מישראל לצמיתות. מסקנה זו מכרסמת גם בטענות לעניין נסיבות הוויתור". מפסקי הדין האמורים עולה כי נשים שוויתרו על אזרחותן הישראלית אינן מחזיקות בזכויות קנויה להשבת אזרחותן.

החלטה זו, שכאמור עילתה הומניטרית, אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה. אשר על כן דין העתירה להידחות.

התוצאה העתירה נדחית.

הסרוב לאפשר לעותרים לחזור בהם מן הוויתור, נטען, לוקה אף הוא בהפליה, זאת לאור הודעתו של שר הפנים במהלך הדיון בבג"ץ 2271/98 דוניה עאבד נ' שר הפנים, תק-על' 2001(3) 793) (להלן פסק הדין בעיניין דוניה עאבד), כי מדיניות התניית האישור להעתקת מגורים לאיזור בוויתור על האזרחות הישראלית שונתה באופן שכיום אין נידרש עוד ויתור כזה, וכי בהעדר מניעה ביטחונית יזכה כל אדם אשר בעבר ויתר, בנסיבות דומות, על אזרחותו, להשבת האזרחות.

זאת, משום שקיומו של דרכון ירדני בידיו של העותר 1, העובדה שהעותרים 1 ו-2 חיו בירדן משך שנים ארוכות, שם הם נישאו ושם נולדו ילדיהם, כמו גם העובדה שבבקשה לאשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל משנת 1977 (מש/6) נרשם שלעותרת 2 אזרחות ירדנית, מלמדים, לכאורה, על כך שלעותרים מעמד בירדן.

...

מסקנה זו מכרסמת גם בטענות לעניין נסיבות הויתור.

אשר לטענת ההפליה על רקע הצהרת שר הפנים בבג"ץ דוניה עאבד, אני סבור שעניינם של העותרים דכאן שונה ממעמדן של הנשים שנדון באותו פסק דין.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

על כך השיבה לישכת מנהל האוכלוסין: "מאחר ועם השבת האזרחות של האם הנידון סורבה הבקשה לגביו על רקע היתנגדות ביטחונית (בהתאם לסיכום בבג"צ 2271/98- דוניא עאבד ואחרים) לפיו תנתן האזרחות לילד של אישה שהושבה לה האזרחות, אם עומד בכל התנאים בסמוך להשבת האזרחות אזרחותה של האם, הרי שכיום אינו קריטריוני להשבת אזרחות. אני שב וחוזר על האמור במכתבי אליך מיום 14/3/10, באם לדעתכם קיימות לנדון עילות חדשות לקבלת מעמד בישראל (נישואים לישראלית), עליהם להגיש בקשה מתאימה בלישכת רשות האוכלוסין ברמלה, אשר תדון בהתאם לנהלים והקריטריונים הקיימים". עיקר טענות העותרים הוא כי מירב זיקותיו של העותר הן לישראל.

...

על כך השיבה לשכת מנהל האוכלוסין: "מאחר ועם השבת האזרחות של האם הנדון סורבה הבקשה לגביו על רקע התנגדות ביטחונית (בהתאם לסיכום בבג"צ 2271/98- דוניא עאבד ואחרים) לפיו תינתן האזרחות לילד של אשה שהושבה לה האזרחות, אם עומד בכל התנאים בסמוך להשבת האזרחות אזרחותה של האם, הרי שכיום אינו קריטריוני להשבת אזרחות. אני שב וחוזר על האמור במכתבי אליך מיום 14/3/10, באם לדעתכם קיימות לנדון עילות חדשות לקבלת מעמד בישראל (נישואים לישראלית), עליהם להגיש בקשה מתאימה בלשכת רשות האוכלוסין ברמלה, אשר תידון בהתאם לנהלים והקריטריונים הקיימים". עיקר טענות העותרים הוא כי מירב זיקותיו של העותר הן לישראל.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף ולו מהטעם בדבר קיומו של סעד חלופי.

במצב זה, דין העתירה להדחות על הסף (ראו בג"ץ 10296/09 קינזבורגסקי נ' שר הפנים (24.12.2009)).

העתירה נדחית על הסף ללא צו להוצאות.