עתירת אם חד הורית נכה לקבלת דירת 4 חדרים בדיור הציבורי

בפני עתירה מנהל כנגד החלטתה ועדת האיכלוס הציבורית מיום 22.5.19 (להלן: "הועדה") - לפיה נדחתה בקשתה לקבלת דירת 4 חדרים בדיור הצבורי.

העותרת אם חד הורית לשני ילדים בגילאי 10 ו-14, מתגוררת בשכירות חופשית בדירה בת 3 חדרים באור עקיבא.

בשנת 2012 עברה העותרת תאונת דרכים בעקבותיה נקבעה לה במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") נכות רפואית צמיתה של 75% וכן דרגת אי כושר יציבה של 100%.העותרת מרותקת לכסא גלגלים וקיבלה היתר להעסקת מטפלת סיעודית למשך 24 שעות ביממה (להלן: "ההיתר").

...

בשלב ראשון אושרה לה דירה בת 2 חדרים בקומה שניה, אך נוכח פניותיה ואישורים רפואיים שהמציאה אושרה לה בסופו של דבר דירה בת 3 חדרים בקומת קרקע.

המשיב טען כי הטעמים בגינם מבקשת העותרת לקבל דירה בת 4 חדרים, כבר הובאו בחשבון במסגרת ההחלטה, וכי לא נפל כל פגם בהחלטה שהתקבלה בהליך ראוי, ובהתאם לסמכויות הנתונות למשרד שכבר חרג מהנהלים לטובת העותרת, ולפיכך, דין העתירה להידחות.

נוכח האמור, העתירה נדחית.

הדירה הוקצתה למנוחה עקב היותה זכאית לדיור צבורי בהתאם לנהלי המשיב, וזאת בשל מצבה הכלכלי, האישי והסוציאלי – כאם חד הורית לשלושה ילדים, המתקיימת מקיצבת נכות.

עוד מוסיף המשיב וטוען כי בדין קבעה הועדה העליונה שהעותרת אף איננה עונה לתנאים לקבלת דיור צבורי בעצמה, שכן, בהתאם להוראות סעיף 5 לנוהל דיור צבורי, על המבקש לקבל זכאות לדיור צבורי לעמוד בתנאים מסוימים (היותו הורה לשלושה ילדים לפחות, מיצוי כושר הישתכרות וקבלת הבטחת הכנסה או השלמה הכנסה), ותנאים אלה אינם מתקיימים בעיניינה של העותרת.

לאור האמור, טוען המשיב, כי ההחלטה לדחות את בקשת העותרת להכיר בה כדיירת ממשיכה, שעה שהיא אינה עונה לתנאי החוק ונהלי המשיב, היא החלטה סבירה וראויה, שניתנה בהתאם להוראות הדין הרלוואנטיות, אשר אין מקום להתערב בה. המשיב טוען כי האמור חל ביתר שאת בהנתן שלפנים משורת הדין, החליטה הועדה העליונה בהחלטתה מיום 5.8.18 להכיר בעיניינן של העותרת ושל אחותה כחריג וקבעה כי הן תהיינה זכאיות לקבלת דירה אחרת בחולון – בת 2 חדרים – חלף הדירה בת 3 החדרים אותה קיבלה המנוחה ואשר בה הן מחזיקות כיום.

זאת ועוד, על פי ההגדרה בחוק, אף המנוחה עצמה – אשר התגוררה בדירה הציבורית מספר חודשים ספורים טרם פטירתה – אינה "זכאית", הואיל ולא התגוררה בדירה הציבורית בתקופה של חמש שנים ומשכך אף אם העותר היה בן זוגה ואף אם היה מתגורר עימה בדירה, הוא עדיין לא היה עומד בדרישת הגדרת "דייר ממשיך" כאמור לעיל.

אלא, שלטענת העותר, על אף האמור, היה על הועדה העליונה להעביר את בקשתו לועדה המיוחדת בטרם דחייתה ומתבסס בטיעונו זה על הוראות תקנה 2(א) לתקנות הפירוד הקובעות כי: "2. (א) במקרה של פירוד, תנתן זכות השכירות בדירה הציבורית לבן הזוג שבהחזקתו נמצאים רוב הילדים על פי החלטה שיפוטית; לך שינוי בהחלטה שיפוטית כאמור, יובא הדבר לפני המשרד כאמור בתקנה 4(ד) והוא יקבל החלטה נוספת בעיניין זכות השכירות; אין למי מבני הזוג ילדים, יועבר המקרה להחלטת הועדה המיוחדת." אלא, שבטיעונו זה מיתעלם העותר מהוראות החוק מכוחן הותקנו התקנות ובכלל זה בפרט מהקבוע בסעיף 3א(ב)(1) קרי: " (ב) (1) השר יקבע הוראות לעניין הזכות למגורים בדירה ציבורית שבה מתגוררים בני זוג, בעת פירוד, שיבטיחו ככל הניתן את טובת ילדי בני הזוג, תוך איזון ראוי בין טובתם לבין זכותו למגורים בדירה ציבורית של בן זוג עם מוגבלות, אם קיימת;" [הדגשה שלי – ל.ב.] דהיינו, תקנות הפירוד נועדו מלכתחילה לחול על זכויות בדירה ציבורית בה מתגוררים בני זוג בעת פירוד.

...

לאחר שבחנתי טענותיה אלו של העותרת הרי שבאתי לכלל מסקנה כי דינן דחייה.

לאור כל המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי אף החלטת הוועדה העליונה בעניין העותרת הייתה סבירה וכי לא נפל בה כל פגם, אשר יש בו בכדי להוביל לבטלותה וכן, כי אין ולא היה מקום להידרש לפנייתה של העותרת אשר הוגדרה על ידה כערר.

סוף דבר: העתירה נדחית בזאת.

בהמשך אותה שנה (2018), נולדו לעותרת שני תאומים, ועתה, כשהמשפחה מונה כבר 10 נפשות, ומחמת הדוחק שבו חיו, ביררה העותרת מה היתקדם עם שפוץ הדירה ברחוב החי"ל. היא נחרדה לגלות כי לא בוצעו שום עבודות בדירה זו, וכי בקיץ 2018, היינו, זמן קצר לאחר שהעותרת ומשפחתה פינו אותה, אוכלסה בה אם חד הורית עם שני ילדים קטינים.

המשפחה עודנה נימצאת במקום הראשון בתור הממתינים לדירת 4 חדרים בקומה 2, וכאשר תתפנה דירה מתאימה, העותרת ומשפחתה הם הראשונים לקבל הצעה להשתכן בה. אולם אין מקום לסעד שיורה על אכלוס המשפחה, משאין כיום בנמצא שום דירה מתאימה, והמשיבים גם לא יכולים להתחייב על מועד שבו תתפנה דירה.

המשיבים, לטענת העותרת (סעיף 29), אף מסרו עובדות כוזבות לבית המשפט, עת טענו כי בתים צמודי קרקע מיועדים לנכים בלבד, או כי אין בכלל דירות ציבוריות בנות 4 חדרים זמינות ברעננה.

ניתן, אם כן, לפי הנוהל, להקצות דירה בקומת קרקע לא רק לנכים רתוקים לכסא גלגלים, ולא רק למשפחה שועדה רפואית מצאה כי יש הכרח למגורים בקומת קרקע, אלא גם – בעדיפות שלישית – לעותרת, בהיותה "מישפחה שיש בה נכה שנקבע לו אי כושר הישתכרות 75% ומעלה לצמיתות". רכישת דירת נ"ר אחד מן הסעדים שנתבקשו בעתירה המתוקנת הוא להקצות תקציב לצורך רכישת דירה מותאמת לעותרת ולמשפחתה בדיור הצבורי.

...

אכן, נספח מש/7 לכתב התשובה לעתירה המקורית מראה כי העותרת קיבלה ומקבלת, מדי חודש בחודשו, את מלוא הסכום של 3,800 ש"ח, ואין בסיס לטרונייתה בעניין זה. לסיכום, למרבה הצער, וחרף מאמץ ניכר שנעשה על ידי בתיק זה למצוא פתרון, פתרון כאמור לא נמצא, ואני נאלץ לדחות את העתירה, זולת הסעד האמור להלן.

התוצאה היא, שהעותרת היא במקום הראשון בתור הממתינים לקבלת דירת 4 חדרים בקומה 1 ברעננה, ובנוסף, אני קובע, כי היא במקום השלישי בתור הממתינים לקבלת דירה בקומת קרקע (כאמור בפיסקה 63 לעיל).

בשים לב לכך, שהעתירה היא זו שקידמה והשיגה עבור העותרת זכאות לדירה בקומה 1 (פיסקאות 26 – 27), ואף – בעדיפות שלישית – בקומת קרקע (פיסקאות 63, 71), דברים שהמשיבים סירבו לאשר לעותרת, טרם הגשת העתירה (פיסקה 19), ובשים לב גם להתנהלותם של המשיבים, הן ההתנהלות, שאינה מניחה את הדעת, בעניינה של העותרת, והן ההתנהלות הדיונית בתיק זה (ר' החלטתי מ-2/6/21), הרי, על אף שהעתירה נדחתה ברובה, יישאו המשיבים בהוצאות העותרת בסך 9,000ש"ח. ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

העותרת היא אם חד הורית לשני ילדים בגילאים 19 ו-23, המתגוררים עמה.

לטענתה, בכל אותן שנים קיבלה רק 4 הצעות לדירה, ולמרות מכתב המשיבה מיום 26.8.08, לפיו על המשיבה להציע לה שתי הצעות לדירה במשך שנתיים, לא קיבלה העותרת כל הצעה לדירה בכתב.

גם בסיכומים שהגישה העותרת, היא ציינה, בסעיף 1 לסיכומים, כי הסכימה, בהמלצת ביהמ"ש "לקבל דירת 2 חדרים ולא דירת 3 חדרים, כמבוקש בעתירה". לאור האמור לעיל, אין עוד צורך לדון בבקשת העותרת לקבל דירת 3 חדרים והיא זכאית לקבל דירה בת 2 חדרים.

משהוכרה העותרת על-ידי ועדות האכלוס השונות כזכאית לקבל דירה "בהיתחשב בדו"ח סוצאלי, הכנסה ורקע" (נספח 2 לתגובה), ו"בהיתחשב בנכות המבקשת, במשך ההמתנה לפיתרון דיור" (נספח 9 לתגובה) וכמפורט בהחלטות נוספות, זכאית העותרת, כמו שאר הזכאים, לדירה בשיכון הצבורי.

...

לאור כל הנתונים והעובדות שפורטו על ידי לעיל, ומאחר ולא הוצגה שקיפות מספיקה ביחס לזכאים האחרים כמו גם פירוט מלא ביחס לעובדות הרלוואנטיות לענייננו, ומאחר והאשור הראשון שניתן לעותרת הוא משנת 2002 ומאז שנת 2006 לא הוצעה לעותרת כל דירה, הגעתי למסקנה כי העותרת זכאית כי תוצע לה דירה בהקדם.

אשר על כן ולסיכום, אני מקבלת, חלקית, את העתירה.

אני מורה למשיבה להציע לעותרת את הדירה הראשונה בת 2 חדרים שתתפנה, בין אם מדובר בדירת קרקע, בדירה בבנין עם מעלית או דירה אחרת, אך ורק אם דירה זו אינה מתאימה לזכאים מבחינה רפואית, או שאין הם חפצים בה, והיא תוצע לעותרת, טלפונית ובכתב.

העובדות העותרת היא אם חד הורית לשני ילדים בגילאים 19 ו- 23, המתגוררים עימה.

לטענתה, בכל אותן שנים קיבלה רק 4 הצעות לדירה, ולמרות מכתב המשיבה מיום 26.8.08, לפיו על המשיבה להציע לה שתי הצעות לדירה במשך שנתיים, לא קיבלה העותרת כל הצעה לדירה בכתב.

בעניינינו, לא הוצעה לעותרת דירה מאז 2006 והעותרת לא סיפקה נתונים מספיקים ולא פעלה בשקיפות ראויה כדי שניתן יהיה לבדוק אם אכן לא היו מספיק דירות כדי להציע לעותרת דירה בת 2 חדרים בתקופה זו. זכאות לדירה והצעת דירה אין חולק כי על פי ההחלטות הרבות של ועדות האכלוס זכאית התובעת לדירה בת 2 חדרים במסגרת השיכון הצבורי.

משהוכרה העותרת על-ידי ועדות האכלוס השונות כזכאית לקבל דירה "בהיתחשב בדו"ח סוצאלי, הכנסה ורקע" (נספח 2 לתגובה), ו"בהיתחשב בנכות המבקשת, במשך ההמתנה לפיתרון דיור" (נספח 9 לתגובה) וכמפורט בהחלטות נוספות, זכאית העותרת, כמו שאר הזכאים, לדירה בשיכון הצבורי.

...

לאור כל הנתונים והעובדות שפורטו על ידי לעיל, ומאחר ולא הוצגה שקיפות מספיקה ביחס לזכאים האחרים כמו גם פירוט מלא ביחס לעובדות הרלוונטיות לענייננו, ומאחר והאישור הראשון שניתן לעותרת הוא משנת 2002 ומאז שנת 2006 לא הוצעה לעותרת כל דירה, הגעתי למסקנה כי העותרת זכאית כי תוצע לה דירה בהקדם.

אשר על כן ולסיכום, אני מקבלת, חלקית, את העתירה.

אני מורה למשיבה להציע לעותרת את הדירה הראשונה בת 2 חדרים שתתפנה, בין אם מדובר בדירת קרקע, בדירה בבנין עם מעלית או דירה אחרת, אך ורק אם דירה זו אינה מתאימה לזכאים מבחינה רפואית, או שאין הם חפצים בה, והיא תוצע לעותרת, טלפונית ובכתב.