עתירת אישה נגד פסק דין בית הדין הרבני המחייב אותה בגט

העותרים שלפנינו סירבו ועודם מסרבים ליתן גט לנשותיהם במשך תקופה ארוכה, וחרף פסקי דין מפורשים של בתי הדין הרבניים המחייבים אותם לעשות כן. מכאן מצאו בתי הדין הרבניים, בשני המקרים, לנקוט בשורה של סנקציות כלפי העותרים המבוססות בעיקרן על "הרחקות דרבינו תם", דהיינו הרחקתם מחיי הקהילה וביושם ברבים, כפי שיפורט להלן, כדי שיקיימו את פסקי הדין המחייבים אותם ליתן גט לבנות זוגן, וייגאלו הנשים מעגינותן החיה.

בית הדין הרבני הוציא כנגד העותרים פסקי דין המחייבים אותם לתת גט לנשותיהם ולהתירן מקשר הנישואין – בו הן כרוכות בכפייה ובנגוד לרצונן – אשר מונע מהן להמשיך במסלול חייהן.

...

דעתי היא כי יש לדחות את העתירה.

לעמדת השופטים נ' הנדל וי' עמית אין מקום להתערבות בהחלטות בית הדין, גם לא בהקשר זה. משסברו הנשיאה מ' נאור והשופטים י' דנציגר כאמור כי אין לבית הדין סמכות להורות על ההמלצות נשוא ענייננו, נמצא, ברוב דעות, כי יש לקבל את העתירה במובן זה שיבוטל החלק הנוגע לקבורה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 21.4.13 (אשר אישרה את החלטת בית הדין האזורי מיום 31.7.12).

הוחלט כאמור, ברוב דעות, שלא להיעתר למבוקש, למעט באשר לאמור בפסקה 2 מעלה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10072/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי בפתח תקווה 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד מיכאל וייס פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז: העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 23.11.2017.

בית הדין הרבני הגדול קבע כי קיימות גישות שונות בפסיקה באשר לשאלה האם יש מקום ליתן פטור מתשלום מזונות אישה בנסיבות שבהן בית הדין לא מחייב את האישה להתגרש אלא רק ממליץ לה לעשות כן. בהמשך לכך, בית הדין הרבני הגדול קבע כי אין הוא נידרש לשאלה עקרונית זו, מאחר שבנסיבות העניין יש הצדקה לחייב את העותר בתשלום "פצויי גירושין" למשיבה, שישולמו לה כדמי מחייה חודשיים למשך עשר שנים מיום הסכמתה לקבל גט, בהיתחשב בכך שכתובתה של המשיבה לא נמצאה וכן בשים לב לכך שמשענתה הכלכלית מבוססת על הכנסותיו של העותר.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה אנו סבורים שדינה להידחות על הסף.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שנפל פגם – ודאי לא פגם היורד לשורשו של ההליך – המצדיק את קבלת טענותיו של העותר במישורים אלה (ראו: בג"ץ 1557/15 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 7 (16.4.2015); בג"ץ 2484/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (20.4.2015)).

אכן, ניתן להבין כי לפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול השלכות משמעותיות על העותר, אולם אין די בכך כדי להביא להתערבותו של בית משפט זה. סוף דבר: העתירה נדחית.

ביום 24.3.2008 הגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי המחייב אותה בקבלת הגט ובו טענה כי פסק הדין ניתן בלא שניתן לה יומה בבית הדין, כי אין כל עילה לחייבה בגט וכי בית הדין היתעלם מכך שהיא אשה חולה שאינה מסוגלת לעבוד לפרנסתה.

העותרת מוסיפה וטוענת כי לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול החל המשיב 3 ב"מסע הרס נקמני ושיטתי" בניסיון לבטל את תשלום המזונות שבו חויב וכן הגיש בקשות רבות לבית הדין הרבני לצורך נקיטת סנקציות נגדה בגין סרובה להתגרש.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

סוגיה זו מצויה בלב סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ולא נראה לנו כי העתירה שבכאן נמנית עם המקרים החריגים והנדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בפסיקת בתי הדין הרבניים בעניינים כגון אלה (לעניין חיוב בגט ראו והשוו: בג"ץ 2146/05 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה (לא פורסם, 4.4.2006); בג"ץ 1521/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה ו' (לא פורסם, 6.4.2006); בג"ץ 8354/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה 4 (טרם פורסם, 5.11.2007); בג"ץ 2833/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פיסקה 22 (טרם פורסם, 25.6.2008)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף ועימה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

משהצדדים נשמעו והוגשו סיכומים, ניתן פסק דין זה. ב' – תביעת האיש לביטול מדור האישה: לטענת האיש, ביום 1.12.15 פסק בית הדין הרבני בתביעת גירושים שהגיש האיש כנגד האישה, כי עם פינויה של האישה מהדירה, יסודר הגט.

עוד ובנוסף, טוען האיש כי האישה קיבלה לידיה סכום של כ 300,000 ₪ מידי האיש ומלבד זאת, היא מקבלת חלק מהפנסיה שלו בסך של כ 6,400 ₪ לחודש, שאף בזאת יש כדי להביא לקבלת עתירתו.

ערעור שהגישה האישה על פסק הדין המחייב אותה להתגרש, נדחה על ידי בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 5.10.18 , תוך שבית הדין הרבני הגדול מציין באותיות מודגשות ובקו תחתי כי הצדדים: "כבר פרודים כ- 18 שנה..." (ר' נספח " 6" לתצהיר האיש).

ראשית, לא הוגש ערעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האיזורי מיום 28.6.18 המחייב את האישה בקבלת הגט, כך שיש היגיון רב בטענת האיש.

...

" על המובא לעיל, סבורני, כי אין להוסיף.

( (שם, עמ' ד' – סיכומם של דברים: לאור כל האמור לעיל, ובשים לב להתנהלות, הריני להורות כדלהלן: תביעתו של האיש לביטול חיובו במדור האשה, מתקבלת בזאת.

תביעתה של האשה למזונות אשה והבת – נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2170/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעיניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1380761/2 מיום 21.2.2023 בשם העותר: עו"ד צמח גרין בשם היועץ המשפטי לשיפוט רבני: עו"ד הרב שמעון יעקבי בשם המשיבה 3: עו"ד שי זילברברג; עו"ד דינה רייטשיק ][]פסק-דין

]השופטת ר' רונן: לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 21.2.2023 בו נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב מיום 28.6.2022, לפיה יש לבית הדין הרבני האיזורי סמכות לידון בתביעת המשיבה 3 לגירושין כנגד העותר.

הוא טען כי בבריטניה ניתן לאכוף בערכאות האזרחיות פסק דין דתי המחייב בעל לתת לאשה גט. בהקשר זה הוא הפנה להחלטה של בית המשפט במנצ'סטר אשר הטיל 18 חודשי מאסר על איש שסרב לתת גט הלכתי לאישתו.

ראו, למשל, הדברים האמורים בבג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 17 (6.7.2008) (להלן: עניין פלוני): "תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו אינה חדשה לנו. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באשה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי מישפחה נפגעת גם היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה (וראו: סעיפים 2, 4, ו-5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; [בג"צ 7052/03](http://www.nevo.co.il/case/5721166) עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.5.2006)). בתוך כך נפגעת גם זכותה של האשה לאוטונומיה, זכותה של האשה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה – להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית" (ראו גם: בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה כב' לפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (28.2.2017).

...

פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.

גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.

סוף דבר: העתירה נדחית.