האח נתבקש להגיב, ובד בבד עם התגובה מטעמו עתר לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק עילה (מיצוי הסעדים בתביעה אחת) , השתק פלוגתא (הכרעה בתביעה הכספית), השתק שפוטי והתיישנות.
...
לעומת זאת ובכל הנוגע לעתירת האחות לקבלת דמי שימוש מצא בית המשפט להיעתר לבקשת האח ולדחות רכיב זה שבכתב התביעה מחמת מעשה בית דין, בהינתן כי תביעת האחות לסעד הצהרתי בעניין זכויותיה בדירה נדחתה.
באשר לטענת ההתיישנות – מצא בית המשפט, לפי שעה, לדחותה על מנת ליתן בידי האחות להוכיח טענתה בעניין המועד בו נודעו לה העובדות המקימות עילת התביעה בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות ובכך גם ליתן לה יומה בבית המשפט.
לצד זאת מצא בית המשפט קמא להבהיר כהאי לישנא:
"בעניין זה יובהר פעם נוספת, אין במחלוקת נקודתית זו שנותרה להכרעה כדי לשנות את הקביעה בפסק-הדין כי המועד בו נוצרה לתובעת עילת תביעתה חל בעת כריתת הסכם המתנה בחיוב.
מנגד טוענת האחות-המשיבה, כי דין בקשת האח להידחות, הן בפן הפרוצדוראלי, משצורפו לה ראיות שלא צורפו לבקשת האח לסילוק התביעה על הסף שהייתה בפני בית המשפט קמא, והן בפן המהותי ולגוף העניין; לדידה, עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, והאח לא הצביע על נסיבות המצדיקות סטייה מכלל זה; לדידה, פסק הדין בהליך הקודם אינו מציב בשום אופן מחסום מפני הגשת תביעה כספית על ידה.
מנגד טוען האח-המשיב, כי דין הבקשה להידחות משאינה אלא ערעור על ממצאים שבפסק דין חלוט, אשר האחות כבר ערערה עליו וערעורה נדחה; האח סוקר את ההליכים הקודמים בעניין הדירה ומציין, כי כולם התנהלו בפני אותו מותב, ולעובדה זו משקל רב, בהינתן שהוא בקי בפרטי הסכסוך ומכיר היטב את כל טענות הצדדים בהליכים השונים ואת כל ההחלטות שניתנו במסגרתם הקשורות בטבורן להליך הנוכחי; באשר לטענות האחות בעניין חיובה בהוצאות משפט – בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בסוגיה זו אלא במקרים חריגים וקיצוניים ונסיבות המקרה דנא אינן באות בגדרם; באשר להחלטה בעניין ההתיישנות – אף שלדידו היה מקום לקבל הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות נוכח הממצאים בפסק הדין בהליך הקודם, בית המשפט קמא מצא, שיש להכריע בטענת ההתיישנות לאחר שמיעת ראיות והכרעה בשאלה מה קרה מאז נוצרה העילה בהתאם לממצאי פסק הדין בהליך הקודם ועד להגשת התביעה הנוכחית.
צא ולמד, כי גם אם טענות האח אינן מופרכות וניתן למצוא זיקה של ממש בין איזה מן ההליכים הקודמים ובין ההליך הנוכחי, עדיין קיים מרחק רב בין הנחה או נקודת מוצא זו ובין המסקנה, כי נוצר מעשה בית דין.
העולה מן המקובץ, הוא אפוא, כי דין טענות האח בכל הנוגע לדחייה של בירור טענת ההתיישנות להמשך ניהול ההליך ואי הכרעה בה בשלב המקדמי להידחות.
סיכומו של דבר ועל יסוד האמור לעיל, למעט שני עניינים אלה: א. הקביעה לפיה בהליך הקודם הוכרעה שאלת מועד היוולדה של עילת התביעה הכספית; ב. הקביעה המשתמעת בעניין המועד להערכת שווי זכויות האחות בדירה – מבוטלות בזאת, וככל שיקבע ע"י הערכאה הדיונית, כי עילת התביעה לא התיישנה, יהא עליו להידרש ולהכריע גם בעניין השני שהוזכר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה ובקשות רשות הערעור נדחות בזאת.
