עתירת אזרחי שטחים לאיחוד משפחות

בשנת 2011 הגישו העותרים בקשה לאיחוד מישפחות, זו נדחתה מחמת גילו של העותר, שלא היה בן 35 ביום הגשת הבקשה.

בבקשתם זו, ציינו העותרים בין היתר, כי "על רקע הסדרי המשמורת והסדרי הראיה של הקטינות [בנותיה של העותרת מנישואיה הקודמים – נ' ס'] אין מקום להוצאת הבנות לשטחי הרשות, שכן עלול הדבר לסכל את ההסדרים הנ"ל ולמנוע מההורים הלכה למעשה ליפגוש את הקטינות ולקיים עימן קשר משמעותי כהורים" (ע/6); לטענת העותרים, נסיבה זו הריהי 'טעם הומניטארי מיוחד' כאמור בסעיף 3א1 לחוק האזרחות.

עניין הסדרי הראייה של המזמינה [העותרת – נ' ס'] עם בנותיה מנישואיה הראשונים איננו רלוואנטי שכן המזמינה בהיותה אזרחית ישראל יכולה לבקר את ילדיה בהתאם להסדרי הראיה שנקבעים עבורה" (מש/1).

...

על רקע האמור בתגובת המשיבים, כי העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה, נעתרתי לבקשה מוסכמת מאת ב"כ הצדדים ואפשרתי לעותרים להגיש עתירה מתוקנת (החלטתי מיום 16.1.2018).

מנגד, טוענים המשיבים, כי החלטת שר הפנים סבירה וכי אין עילה להתערבות שיפוטית בה. דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטת שר הפנים.

השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה כי דין העתירה להידחות.

בתגובת המשיבים לעתירה הראשונה הוסבר עוד, כי בהיות העותרת אזרחית ירדן, כפי שהתברר רק בשלב מאוחר יותר ולאחר שכניסתה סורבה בשנת 2013, ובהתבסס על "נוהל מדיניות המעבר לאיו"ש דרך ישראל", שגובש על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועל ידי ראש החטיבה הקונסולארית במשרד החוץ (להלן: הנוהל), כמו גם על הוראות סעיפים 28(11), 28(13) ו-28(14) לנספח האזרחי להסכם הביניים הישראלי-פלסטינאי בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, תתאפשר כניסת העותרת לאיזור רק לאחר שתוגש לרשות בקשה לרישיון ביקור באיזור.

נוכח מצב הדברים האמור נמחקה ביום 4.9.2014 העתירה הראשונה, כשבית משפט זה, מפי השופטים א' רובינשטיין, ח' מלצר ו-נ' סולברג, פסק כדלהלן: "א. תיק זה מציג סיטואציה לא רצויה, שלפיה העותרת 2, אזרחית ארה"ב, מבקשת להשתקע באזור עם בעלה העותר 1 (המצוי בו עם חלק מילדיה העותרים), אך בנתיים היא מצויה בירדן (היא גם נושאת דרכון ירדני) עם אחד מילדיה. היא עותרת עתה לכניסה לאזור כדי לשהות עד להסדרת בקשתה לאיחוד מישפחות, שלדבריה הוגשה מכבר (2008) לרשות הפלסטינית להעברה לישראל אך לא טופלה, ומכל מקום לא הגיעה לרשויות המשיבים. כיון שבעבר שהתה שלא כדין באזור תקופות ממושכות, ועל כך אין חולק, וגם לא גילתה כנטען את כל הדרוש, אין המשיבים נכונים להענות לבקשתה.

...

לפיכך, כך נטען, אין מנוס מדחיית העתירה.

אכן, על אף ההבנה למצוקה האמיתית אליה נקלעו העותרים, אין מנוס מדחיית העתירה.

התוצאה היא שאין בידינו לסייע לעותרים, על אף המצב הקשה אליו נקלעו, ואין מנוס מדחיית העתירה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7549/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז העותרים: 1. ספא וזוז 2. ראמי וזוז 3. עבאדה וזוז 4. מחמד וזוז 5. אמאל וזוז 6. זיד וזוז נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. מתאם פעולות הממשלה בשטחים 3. המינהל האזרחי לאיזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יותם בן הלל בשם המשיבים: עו"ד סיון דגן ][]פסק-דין

בנסיבות אלה, על העותרים לפנות לרשות הפלסטינאית בבקשה לאיחוד מישפחות, ורק אם בקשה זו תועבר לאישור הצד הישראלי – על פי שיקול דעת הרשות, ובהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 28(11) להסכם הביניים – יהיה מקום לידון בה, "בהתאם לנהלים הקבועים באותה עת". מאחר ובקשה כזו אינה מונחת על שולחן המשיבים, אין מקום להתערב בהחלטתם, שכן כוונת ההשתקעות של העותרת, שהותה הבלתי חוקית הממושכת באיזור בעבר, והמידע הכוזב שספקה בתשאול שנערך לה, מעוררים חשש ממשי שהיא תיוותר באיזור שלא כדין.

...

הכרעה דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילת התערבות בהחלטת המשיבים.

ממילא, לא נפל פגם בהחלטת המשיבים לטפל בעניינה של העותרת בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם הביניים – קרי, לבחון את הסוגיה רק אם הרשות הפלסטינית תחליט להעביר לאישורם בקשת איחוד שהוגשה לה, ודין העתירה בעניין זה להידחות.

העתירה נדחית.

בין חודש אוגוסט 2015 לחודש יולי 2017, שהו העותרת והעותר בארה"ב. לאחר שובם לשטחי האיזור בלי שב העותר ויצא את האיזור ביום 25.9.2017 לתקופה של כחודש-ימים, וביום 5.12.2017 יצא את האיזור לתקופה של כשלושה חודשים.

לטענת המשיב, לא הועברה אליו בקשה לאיחוד מישפחות בעיניינם של העותרים, ומשכך לא יכול היה לבחון אותה ולהכריע בה. בקשה כזו יכולה להיתקבל אך מידי הרשות הפלסטינאית, היא הגורם המוסמך להגשת בקשות לאיחוד מישפחות בהתאם להוראות סעיף 28(11) לנספח האזרחי ל-"הסכם הביניים ישראלי-פלסטינאי בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה". המשיב הוסיף כי הגשת בקשה לאיחוד מישפחות היא האמצעי המתאים להסדרת מעמדה של העותרת, שכן היא אינה מעוניינת להגיע לאיזור לשם ביקור בן זוגה בלבד, אלא כדי להשתקע במקום.

...

דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

דיון במועד הגשת העתירה 26.5.05 עמד בתוקפו חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן:"חוק הוראת שעה") אשר מנע מתן מעמד כלשהו לתושבי השטחים אשר ביקשו איחוד משפחות.

אין לעותר תעודת לידה אך הלידה רשומה במרשם האיזור ועל סמך אותו רישום בין היתר, הוצאה לעותר תעודת הזיהוי על ידי המינהל האזרחי שהוא מחזיקה בידיו.

...

אשר על כן, ולאור האמור לעיל הנני מורה בזאת למשיב להוציא לעותר אשרת שהייה כנדרש.