עתירת אזרחות: ערעור על קביעת זיקות לאתיופיה

השופטת ע' ארבל: ] בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא י' עדיאל) שדחה את עתירתה של המערערת להארכת רשיון הישיבה הארעי שלה מסוג א/5.

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים המערערת הנה אזרחית אתיופית, שנכנסה לישראל בשנת 2002 באשרת תייר, ובהמשך, לאחר תקופה בה שהתה ועבדה בישראל לסירוגין שלא כדין והורחקה מן הארץ – שבה לישראל בשנת 2004, כאישתו של אזרח ישראלי, לו נישאה בחו"ל. מתוקף נישואיה לאזרח ישראלי, ניתן למערערת רשיון א/5 והיא החלה בהליך מדורג לקבלת מעמד קבע.

במסגרת זו ציין בית משפט קמא כי ספק בעיניו אם ניתן להיתחשב בשנים בהן שהתה המערערת שלא כדין בישראל לביסוס טענתה כי מרכז חייה מצוי בישראל, ומכל מקום קבע כי המערערת לא הצביעה על זיקות ממשיות לארץ, מעבר לשהותה בה. משכך, ולאור העובדה כי קרובי משפחתה, ובכללם שני ילדיה הקטינים, מתגוררים באתיופיה, שם גדלה וחיה – מסקנת הוועדה מקובלת.

טענות המערערת המערערת חוזרת על ההשגות שהעלתה בעתירתה כנגד סעיף ד(2)(4) לנוהל, שקובע כי אחד התנאים לבחינת הועדה ההומניטרית הוא קיומה של זיקה ממשית וחזקה לישראל העולה על הזיקה למדינה הזרה.

...

כשלעצמי סבורני, כדי לתמוך בכך, כי בדיקת "זיקה ממשית וחזקה של המבקש לישראל" כוללת מטבע הדברים גם את ה"התערות בחברה הישראלית", המופיעה בסעיף ב4 ב"נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד של בני זוג ישראלים" (מ-2009) ("הנוהל הכללי" בפי חברתי), אף כי אין מניעה להכניס זאת במפורש לנוהל נשוא ענייננו.

סבורני כחברתי, כי לחלוף הזמן, כבכל מציאות אנושית, יש רלבנטיות - אך כמותה איני סבור כל עיקר שיש להתעלם מתקופה של שהיה בלתי חוקית, ואותה לדעתי אין להביא בחשבון ככלל לצורך החלטה, למעט נסיבות אנושיות מאוד חריגות.

סוף דבר, גם לדעתי יש מקום כי עניינה של המערערת ישוב וייבחן, בלא שניטע מסמרות, ונמליץ לשוב ולבחון את הנוהל נשוא ענייננו תוך הפקת לקחים מיישומו.

בית המשפט קבע כי אף אם המבקש הנו יליד אריתריאה, מסקנת המשיב כי הואיל והמבקש חי באתיופיה במשך כ-9 שנים ואף למד שם בבית הספר, מירב זיקותיו הנן לאתיופיה ולכן ניתן להרחיקו לשם, הנה מסקנה סבירה.

עוד קבע בית משפט קמא כי בהתאם לדו"ח של סוכנות האו"ם לפליטים והמרכז לתעוד פליטים באירלנד לא נשקפת כל סכנה לאזרחים אתיופים ממוצא אריתראי אם יורחקו לאתיופיה.

כידוע, על המבקש סעד זמני בשלב העירעור – לרבות ערעור על פסק-דין בעתירה מנהלית - להראות כי סכויי העירעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאם תדחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו לדוגמה עע"ם 4326/13 הלהלו נ' משרד הפנים (9.7.2013); [עע"ם 798/13](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=עעמ%20798/13) OKAPARA נ' משרד הפנים (10.3.2013); עע"מ 5937/13 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (22.10.2013) (להלן: עניין פלוני)).

...

לאור הסתירות פסק בית משפט קמא כי מסקנתו של המשיב לפיה המבקש אינו אמין היא מסקנה סבירה שאין להתערב בה. בית המשפט הוסיף ועמד על כך שהסתירות המהותיות נוגעות לליבת האירוע המכונן, אשר לטענת המבקש הוא שגרם לפחד שהוביל לבקשתו לקבלת מקלט, ובעניין מסוג זה הגרסה צריכה להיות אחידה, ברורה וללא סתירות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

עוד קבעה הפסיקה, כי בהקשר בו עסקינן, ניתן להסתפק בכך שמבחינת סיכויי הערעור, המבקש יראה כי מדובר בערעור שאינו משולל יסוד, על מנת להיעתר לבקשתו לסעד זמני.

htm), התשי"ב-1952 אך לא מצאתי להיעתר לבקשה זו למתן צו עשה, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, מהטעמים המנויים בהחלטתו של השופט נ' הנדל בעע"ם 5590/12 Osman Abdallah Kamanda נ' משרד הפנים (1.8.2012)).

בבית המשפט העליון בר"ם 4066/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. אסראט שיפרה טספאי 2. צגאי האגוס סבאהיט 3. יהונתן האגוס נ ג ד המשיב: מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 20.5.2020 בעמ"ן 53499-08-19 שניתן על-ידי כבוד השופט ר' וינוגרד בשם המבקשים: עו"ד מיכל פומרנץ בשם המשיב: עו"ד הדס ערן ][]החלטה

]רקע והליכים קודמים המבקש 1 (להלן: המבקש) הוא אזרח אריתריאה שניכנס לישראל שלא כדין בשנת 2009 ולאחר מכן הונפק לו רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל.

בית המשפט המחוזי קבע כי מירב זיקותיה של המבקשת הן לאתיופיה, ועל כן ניתן לנקוט פעולות לשם הרחקתה.

באשר לטענות המבקשים ביחס לחוקיותו של סעיף 12(ג) לנוהל מציין המשיב כי ביום 30.5.2019 הוגשה עתירה מנהלית עקרונית שמעלה אותן (עת"ם 72951-05-19 המוקד לפליטים ומהגרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה), וזו עודה תלויה ועומדת.

...

על רקע כל האמור, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה אני סבורה כי דינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לקביעת דיון.

ב"כ העותר הוסיף וטען, שאין מקום בנסיבות אלה להתבסס על מבחן של "מרכז חיים" ולקבוע על יסוד כך, שהעותר הוא אתיופי ולא אריתראי; או, לחלופין, להגיע למסקנה זו על יסוד מבחן של "מירב הזיקות". בכל הקשור לעמדתו של העותר בעיניין העדר אזרחותו האריתראית, שעליה נסמך המשיב כאמור במסגרת דחיית עירעורו של העותר, נטען שמקורה של הצהרה זו היא בראיון שנערך, תוך פגמים משמעותיים: תוך הפעלת לחץ לא ראוי על העותר, ותוך שמסורבת בקשתו לקיים את הראיון בשפה הטיגרית, להבדיל מהשפה האמהרית.

...

ב"כ העותר הוסיף וטען, שאין מקום בנסיבות אלה להתבסס על מבחן של "מרכז חיים" ולקבוע על יסוד כך, שהעותר הוא אתיופי ולא אריתראי; או, לחלופין, להגיע למסקנה זו על יסוד מבחן של "מירב הזיקות". בכל הקשור לעמדתו של העותר בעניין היעדר אזרחותו האריתראית, שעליה נסמך המשיב כאמור במסגרת דחיית ערעורו של העותר, נטען שמקורה של הצהרה זו היא בראיון שנערך, תוך פגמים משמעותיים: תוך הפעלת לחץ לא ראוי על העותר, ותוך שמסורבת בקשתו לקיים את הראיון בשפה הטיגרית, להבדיל מהשפה האמהרית.

מקובלת עלי עמדת המשיב, כי בנסיבות מעין אלה של נתינות כפולה, אין מקום להחיל על העותר מניה וביה את ההגנה הקבוצתית המוחלת על נתיני אריתריאה שבישראל.

על רקע זה, מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה לא עלה בידי העותר בנסיבות העניין לבסס סיכון לחייו או לשלומו או חשש מבוסס להיות נרדף, שיש בהם כדי להביא להכרה במעמדו כפליט או להצדיק הימנעות מהרחקתו בשל עיקרון "אי ההחזרה". בכל הקשור לעמדת המשיב בהליכים אחרים, הרי שאכן עיון ראשוני בנספחים כ' ו-כ"א לעתירה, שעניינם פרוטוקולים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים בהליכים אחרים, עורר לפניי שאלה.

התוצאה העולה מן המקובץ הוא אפוא, כי לא עלה בידי העותר לבסס עילת התערבות בהחלטתו של המשיב בנסיבות העניין ובשיקול דעתו, והתוצאה היא אפוא כי דין העתירה להידחות – וכך אני מורה.

בסיכום הראיון נקבע, כי העותר לא ביסס זיקה כנתין אריתריאה וכי הוא מזוהה כנתין אתיופי.

עוד טוען העותר, כי החלטת המדינה בעיניינה של אישתו, לפיה הנה נתינת אתיופיה, כמו גם הכרעת בית משפט זה בעתירה שהגישה, אינם יכולה לשמש נימוק באשר לזיקתו של העותר לאתיופיה, מקום בו הוגש ערעור על פסק הדין ושאלת נתינותה של אשת העותר טרם הוכרעה באופן חלוט.

סבירות החלטת המדינה בעיניינו של העותר מקבלת משנה תוקף נוכח האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"מ 1662/11 בירהה נ' משרד הפנים (ניתן ביום 1.9.11), לפיו במקרים מסוימים ניתן להסתפק בבחינת מירב הזיקות של מבקש המקלט ולאו דוקא באזרחות הפוטנציאלית או האזרחות בפועל, וכדברי כב' השופט ח' מלצר (פסקה 35 בפסק הדין): "...אין לשלול גם את הפרקטיקה של רשויות ההגירה, אשר במסגרת קביעת נתינות של מסתנן – הן מתייחסות אל המדינה כלפיה מגלה המסתנן את מירב הזיקות ולא לשאלה המשפטית התיאורטית באילו מדינות יכול היה המסתנן בתנאים מסוימים לקבל אזרחות, או שהוא נחשב כאזרח. עם זאת במקרים "אפורים", בהם הזיקה הדומינאנטית למדינה מסוימת איננה ברורה על פניה – מוטב כי הגורמים המוסמכים יעמיקו את התשאול וכי הם יסתייעו לצורך זה בחוקרים מיחידת ה-RSD המומחים לכך – עובר לקביעת נתינותו של המסתנן".

...

על כן, טענות ב"כ העותר בעניין זה נדחות.

ממילא, לאור זיקותיו למדינת אתיופיה, ניתן להרחיקו למדינה זו. סוף דבר החלטת המדינה לפיה העותר איננו נתין אריתריאה הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין.

אשר על כן, העתירה נדחית.