עתירת אזרחות ישראלית ומעמד הומניטרי לבת יהודי

על פי הנטען, תעודת הלידה מצביעה על כך שהסבתא הנה בת לאם יהודיה.

בעתירה ביקשו העותרות להורות למשרד הפנים לתת להן אזרחות ישראלית מכוח שבות.

בעתירה ביקשה הנכדה צו עשה שיורה למשרד הפנים להעניק לה מעמד מטעמים הומנטאריים.

...

נוסף על כך, כלל הוא שעתירה עשויה להידחות בשל כך שהעותר עשה דין לעצמו (למשל, בג"ץ 3483/05 די.בי.אס נ' שרת התקשורת (לא פורסם, 9.9.07)).

העתירה דנא נגועה הן באי גילוי והן בעשיית דין עצמי, ולפיכך דינה להידחות.

העתירה נדחית, איפוא, על הסף והצו הארעי האוסר על הרחקתן של האם והנכדה מן הארץ מבוטל.

]השופט א' רובינשטיין: ]א. עניינה של העתירה רצונה של העותרת 2 (אזרחית אוקראינה ילידת 1962; להלן העותרת) לרכוש מעמד בישראל על בסיס אחד משני ראשים: הראשון, אזרחות ישראלית ומעמד עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950 כבתו של יהודי; השני (לחלופין), זכות לישיבת קבע מטעמים הומנטריים.

...

לא מצאנו בעמדה זו חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבות בית משפט זה; המדובר בהחלטה של רשות מינהלית שגדרי ההתערבות בה הובהרו לא אחת בפסיקה: "הסמכות להעניק מעמד בישראל מכוח חוק השבות נתונה לשר הפנים, והחלטתו בעניין זה היא החלטה מנהלית, הכפופה לביקורת שיפוטית (בג"צ 4370/01 לפקה נ' משרד הפנים, תק-על 2003(2), 1713; בג"צ 8093/03 ארטמייב נ' משרד הפנים, פד"י נט(4) 577). על שר הפנים, ככל רשות מוסמכת על-פי דין, להפעיל את שיקול דעתו באורח סביר, על-פי ראיות מנהליות שרשות סבירה תראה בהן ראיות בנות-משקל, ותוך שהוא מייחס לראיות המונחות לפניו משקל כראוי להן (ענין לפקה, שם). בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של רשות מנהלית בשיקול דעתו שלו, וכל עוד לא נפל בהחלטת הרשות פסול משפטי כלשהו, כגון חוסר סבירות, שיקול זר או אפליה, בית המשפט לא יתערב בה" (בג"צ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (לא פורסם), פסקה 10 – השופטת פרוקצ'יה).

מקובלת עלי איפוא העמדה, כי העותרים אכן לא הוכיחו זכאותם לזכויות לפי חוק השבות (ראו בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים נד(5) 780; בג"צ 1712/00 אורבנביץ נ' משרד הפנים, פד"י נח(2) 951, 957-8).

סוף דבר, איננו נעתרים לעתירה.

]השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים 1 ו-2 להרשם כבני זוג נשואים במירשם האוכלוסין ובבקשתם לקבלת אזרחות ישראלית עבור העותרת 1 (להלן: העותרת) מתוקף נישואיה לעותר 2 (להלן: העותר), שהנו אזרח ישראלי.

בתה ובנה של העותרת, אשר הנם זכאי שבות מכוח יהדותו של אביהם, עלו ארצה בשנת 1999.

לטענת בא-כוח העותרת, אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה וכן השיקולים ההומניטריים, מחייבים מציאת פיתרון למצוקה אליה נקלעה העותרת, בין היתר, בשל פגמים מהותיים באופן קבלת החלטות המשיבים בבקשות הנוגעות לעותרת.

כידוע, האפשרות להסדרת מעמד בישראל משיקולים הומנטאריים מוסדרת בחוק הכניסה לישראל ומשכך המקום לידון בפנייתם של העותרים הוא בבית-המשפט לעניינים מנהליים.

...

מנגד, טוען בא-כוח המשיב 1, כי דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000.

יפים לעניין זה דברים שנקבעו בבג"צ 10957/02 FLOARE BARTOK נ' שר הפנים (לא פורסם, 12.1.03): "דין העתירה להידחות על הסף. בראשה האחד - שעניינו אשרת השהייה של העותרת - עוסקת העתירה בהחלטה של רשות בענייני רישיונות ישיבה לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על עתירה בעניין זה להיות מוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים, מכוח סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, בצירוף סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק זה. בהודעת העותרת (מיום 25.12.02) אין כדי להסביר מדוע לא תנקוט בדרך זו, ולא שוכנעתי כי עניינה מצדיק בירור לפני בית המשפט הגבוה לצדק." (ראו בעניין זה גם בג"צ 2208/02 מהא סלאמה ו-3 אח' נ' שר הפנים (לא פורסם, 28.8.02); בג"צ 2543/05 ארווא קוואסמה ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם, 10.4.05).

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, כי דין העתירה להידחות.

העותרים לא הציגו בפני המשיבים כל ראיות חדשות התומכות בטענותיהם בדבר כנות הקשר שביניהם ובנסיבות אלה נראה, כי בהחלטת המשיבים לא נפל כל פגם המקים עילה משפטית להתערבותו של בית-משפט זה. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.

ביום 24.6.2006 נישאה העותרת באוקראינה למנוח אנדריי וו, אזרח ישראלי שקבל מעמד בישראל בשנת 1998 (נישואיה השלישיים של העותרת).

לאחר בירור נוסף ועריכת ריאיון נוסף נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 20.5.2020 (נספח י"ג לתגובה המקדמית), תוך שהובהר שלא מתקיימים טעמים הומנטריים מיוחדים בעיניינה של העותרת.

בתצהיר טענה העותרת שהיא ידעה "מאז ומתמיד שאני בת לאם יהודיה, ונכדה לסבתא יהודיה", אך אין באפשרותה להוכיח זאת מאחר שהארכיב של מקום מגוריה "נשרף לחלוטין במהלך המילחמה" (סעיף 1 לתצהיר).

עוד נטען שהעותרת לא אמרה אמת כאשר מסרה בתצהיר כי בעת שהיתה נשואה לבן הזוג הישראלי קיימו השניים מצוות, או כי אותו בן זוג היה "יהודי דתי מאמין". טענה זו עומדת בסתירה לעובדה שבבקשה לקבלת מעמד מכוח הנישואין לבן הזוג צוין שהוא חסר לאום וחסר דת; בריאיון שנערך במהלך חייה המשותפים עם בן הזוג הישראלי (בנוכחות בא-כוחה) מסרה העותרת כי כאשר הם יצאו למסעדה לפני זמן קצר היא הזמינה "בירה, קלמרי ושרימפס", ולשאלה היכן הם בראש השנה השיבה "סביר שנלך לקפה" (ריאיון מיום 8.9.2015, נספח ט' לתגובה המקדמית).

...

בכל אלה די היה כדי לתמוך במסקנת המשיבה לפיה לא עלה בידי העותרת לשכנע בעניין מניעיה בעת הפנייה להליך הגיור ובמסקנה לפיה הפניה להליך הגיור נעשתה לצורך ניצול לרעה של ההסדרים הקבועים בחוק השבות.

לנוכח כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי העותרת לשכנע כי נפל פגם בהחלטת המשיבה.

לפיכך העתירה נדחית.

ביום 21.12.20 פנתה העותרת בבקשה למשוך את בקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים ולהגיש בקשה לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות בשל העובדה כי הייתה בת זוג של יהודי בעת כניסתה לישראל, בשל היותה בין חריגי בג"צ סטמקה (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728 (1999), להלן: "עניין סטמקה").

בעניינינו מדובר באזרח ישראלי, שחוק השבות אינו חל עליו, ולפיכך דרכו של האזרח הישראלי למתן מעמד בישראל לבת זוגו שאינה ישראלית מצוי בחוק האזרחות, והוא בהתאם לנוהל 5.2.0008 שאינו מיתקיים במקרה זה כיום נוכח הפרדותם של הישראלי והעותרת (במקרה זה שכזה קיימת אפשרות לפנות לועדה לעניינים הומנטריים, וכפי שאכן נעשה, אך העותרת וויתרה על כך במודע).

...

נוכח כל האמור, נתבקש להורות על ביטול החלטת המשיבה והענקת מעמד עולה מכוח חוק השבות לעותרת, ומעמד נלווה לעותרת 2.

בהיבט זה, הגם שדרכו של אזרח ישראלי למתן מעמד לבת זוגו ארוכה יותר מזו של יהודי המבקש אזרחות לפי חוק השבות למתן מעמד לבת זוגו (הבחנה שעל הצדקתה עמד בית המשפט בעניין סטמקה), זה כזה יכולים לממש בסופו של דבר את זכותם לחיי משפחה וליתן מעמד לבת זוגם הזכאית לכך רק מכוחם.

כאמור, לא נפלה כל טעות בדרך אליהם הופנו העותרים, וככל שסברו כי המשיבים שגו בכך היה עליהם לעתור בעניין זה אז. העתירה נדחית איפוא.