עתירת אזרח ישראלי להארכת רישיון ישיבה של בת זוגו מרוסיה

ענייננו בעתירתם של ויקטוריה איוונקו ויורי רזניק (להלן: "העותרים") המבקשים להורות למשרד הפנים (להלן: "המשיב") ליתן לעותרת מעמד בישראל על פי נוהל חיים משותפים עם העותר 2, בן זוגה שהוא אזרח ישראלי.

במסגרת בקשה זו מילאה העותרת בקשה להארכת רישיון ישיבה בישראל, כאשר לא ציינה ששהתה בעבר בישראל.

עוד באותו יום נערך לעותרת שימוע בפני הממונה על ביקורת גבולות, במסגרתו סיפרה כי היא בת זוגתו של העותר, שהנו ידיד מישפחה, כי בעבר התגוררה ביחד עימו אצל הוריה, ובחודשיים האחרונים הם מתגוררים יחדיו.

ביום 25.10.09, בעוד העותרת במשמורת, נערך לה שימוע בשפה הרוסית.

...

לאחר שעיינתי בחומר במונח לפני ושמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין העתירה להדחות.

סוף דבר 14.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ביום 27.2.01 הגיש בוריס בקשה למתן מעמד לעותרת, על פי נוהל מתן מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים (נוהל 5.2.0008, ולהלן: נוהל מתן מעמד).

עם זאת האריך את רישיון הישיבה של העותרת.

לעניין אחרון זה יצוין כי במהלך הדיון בעל פה עידכנה ב"כ העותרים כי הבת נפרדה מבן זוג ישראלי שהיה לה וככל הנראה תשוב לרוסיה, שכן בשל היתנהלותו של בוריס אין היא יכולה להוכיח כי הוא אביה ולקבל מעמד בישראל כזכאית לפי חוק השבות.

האם כאלה היו נישואיה של העותרת לבוריס? נזכיר, כי היתרשמות המשיב במהלך השימועים החוזרים שנערכו לעותרת ולבוריס הביאה לשידרוג מעמדה של העותרת בישראל ולהארכת תוקף רישיון הישיבה, פעם אחר פעם.

...

כך גם אין בידי לקבל את העמדה שאינה נותנת משקל לכל שנות מגוריה של העותרת בישראל, עמדה המבוססת על התפיסה שהחל משנת 2006 נמצאת כאן העותרת בחסות הליכים משפטיים שונים.

העתירה מתקבלת, אפוא, במובן זה שבקשתה של העותרת לקבלת מעמד קבע בישראל תובא בפני הוועדה הבינמשרדית, על מנת שתישקל לגופה, על מכלול היבטיה.

המשיב ישלם לעותרים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

ביום 11.2.1996 נישא המערער לאזרחית ישראלית (להלן: נישואיו השניים), וביום 4.6.1996 נולדה לבני הזוג בת שזכתה עם לידתה באזרחות ישראלית.

בהחלטה נקבע כי המשיב נעתר לבקשה "באופן חריג ביותר ולפנים משורת הדין... יובהר, שלא מן הנמנע כי העובדה שהמבקש מסר פרטים כוזבים כאמור לעיל תלקח בחשבון בעתיד, אם יתברר כי המבקש ימסור פרטים כוזבים נוספים ו/או ימסור פרטים כוזבים בעתיד. בתום התקופה עניינו יידון ע"י מטה רשות האוכלוסין, ויוחלט המשך הטיפול בבקשתו". בעקבות עתירה מנהלית נוספת שהגיש המערער, הובא עניינו לדיון לפני הועדה ההומניטארית, ועל פי המלצתה הוארך למערער רישיון ישיבת הארעי.

ביום 8.7.2018, במסגרת החלטתו המחודשת שניתנה על פי פסק הדין האמור, החליט המשיב לדחות את הבקשה לשידרוג המעמד וכן לבטל את אשרת השהייה שבה החזיק המערער עד כה מסוג א/5, זאת בשל נתוק הקשר בינו לבין בתו הישראלית והפסקת קיום חיים משותפים על ידם; שהייה ממושכת בחו"ל בין היתר לצורך קיום קשר משפחתי בינו לבין שבעת ילדיו השוהים במדינות שונות; ונישואיו בשלישית לאזרחית אתיופית השוהה בחו"ל. עוד צוין כי בעבר מסר המערער פרטים כוזבים בראיונות שקוימו לו כאמור לעיל; כי שירת בתפקידים פוליטיים בצבא רוסיה וגרמניה; וכי כיום אינו עובד.

בית הדין קבע כי "חרף שהות מאוד ממושכת בישראל, מרביתה עם רישיון של תושב אירעי... דומה כי העורר לא הצליח להתערות בישראל התערות עמוקה. העורר לא הקים עסק ולא פיתח קריירה של ממש ואף היה נטול עבודה במועד בו נדונה בקשתו. לא מצאתי גם כי העורר פיתח קשרים חברתיים או תרבותיים במדינה. לכך יש להוסיף כי כל משפחתו לרבות אישתו ילדיו מנישואין קודמים, ולמעט ..., מתגוררת מחוץ לישראל והינה עולה כי ניתק הקשר שלו עם העוגן העקרי, אם לא היחיד, שחיבר את העורר לישראל. המעמד ההומניטארי שהוענק לעורר ניתן לו חרף העובדה כי הסתיר בראיון שנערך עמו בחודש נובמבר 2011 כי נישא לאזרחית אתיופית וכי התגורר עימה באתיופיה מספר חודשים. מעמדו זה ניתן לו רק משום שנותר משמורן יחיד לבתו... שנולדה וגדלה בישראל". בית הדין קבע עוד כי "החלטת המשיב לשלול את מעמדו של העורר קיצונית מדי בהיתחשב בשהייתו הממושכת בישראל כדין, מרביתה עם רישיון א/5; בהיתחשב בגילו (כיום בן 61); ובאפשרות כי ישקם את מערכת יחסיו עם בתו הישראלית – אפשרות שסכוייה נדמים משופרים כיום, ניתן היה להעניק לעורר תקופת חסד במהלכה יצטרך לשקם יחסיו עם ביתו ולהביא על כך ראיות, בטרם יישלל מעמדו הנוכחי, לחלופין, ניתן היה להסתפק ב'שנמוך' מעמדו ההומניטארי, דהיינו מתן רישיון בדרגה נמוכה יותר. בנסיבות העניין אני סבור כי היה צורך להותיר את העורר עם רישיון ב/ 1 ההומניטארי על מנת לאפשר לו לשקם את יחסיו עם בתו". משכך קבע בית הדין כי ככל שהמערער לא יגיש בקשה להסדרת מעמדו מכוח "נוהל הורה חייל", יוענק לו רישיון ב/1 למשך שנה "שאותו יהיה זכאי לבקש ולהאריך או לשדרג". טיעוני הצדדים ב"כ המערער טוען כי בדיון שהתקיים בערר 1699-16 (שעל פי פסק הדין שניתן בו היתקיים הדיון המחודש בבקשה), המליצה ב"כ המשיב למערער לפנות לועדה ההומניטארית, והבהירה כי המערער אינו נוטל בכך כל סיכון.

לטענתו "אנחנו עשינו טעות קשה והיא שבדיון הזה שהתקיים ב-2017 נאמר לנו מפורשות... שיגיש בקשה לשידרוג מעמדו לא ייפגע ונראה. על סמך הדברים האלה הלכנו וניתנה החלטה של בית הדין לעררים שגם הוא סמך על דברי ב"כ המשיבה... אני נתתי את הסכמתי ובית הדין נתן את החלטתו". עוד טען כי "טעה בית הדין לערר בקביעתו... כאילו הייתה למשיב זכות לידון גם בבטול הרישיון שניתן למערער עד אז". לגוף העניין טוען ב"כ המערער כי נוכח שהייתו הממושכת של המערער בישראל ומרכז חייה של בתו בת ה-23 בארץ, שגה המשיב בכך שדחה את בקשתו לשידרוג מעמדו ובכך שלא האריך את אשרת שהיית הארעי שבה החזיק שנים רבות.

...

בחינת מכלול השיקולים הנדרשים בעניין מובילה למסקנה כי דינה של בקשה זו להידחות.

אשר על כן דין הערעור להידחות.

התוצאה הערעור נדחה.

]השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר 1 (להלן: העותר), לקבל אזרחות ישראלית ולחלופין מעמד של תושב קבע בישראל.

ביום 14.3.95 הוענק לעותר רישיון לישיבת אירעי מסוג א/5, מכוח היותו בן קטין של בת זוג של זכאי שבות.

בשנת 1996 פג תוקפו של הדרכון הרוסי שהיה ברשות העותר, וביום 31.12.99, עם הגיעו לגיל 18, פג תוקפו של הרישיון לישיבת אירעי שהיה ברשותו.

לכן, על העותר היה לפנות לשגרירות מדינת מוצאו לצורך הארכת דרכונו ולאחר מכן לפנות למשרד הפנים לצורך הסדרת מעמדו בישראל.

העותר שוהה בישראל שלא כדין במשך כשש שנים וכפי שעולה מדברי בא-כוח המשיב, לא פנה אל הרשות המוסמכת על-מנת לקבל מעמד של תושב קבע לפי הנוהל המקובל, ואף לא הוכיח, כי פעל לשם חידוש דרכונו אל מול השגרירות הרוסית.

...

בא-כוח המשיב טוען, כי דינה של העתירה להידחות על סף משני טעמים עיקריים.

בענייננו, לא הוכיח העותר כי פעל על-פי הנוהל אותו פרסם המשיב על-מנת להסדיר את מעמדו בישראל, ולפיכך דין העתירה להידחות.

בנוסף, ככל הנוגע לבקשתו של העותר לקבל מעמד של תושב קבע, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת קיומו של סעד חלופי (ראו בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 240).

אשר-על-כן, דין העתירה להידחות על הסף.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה למתן רישיון שהייה בישראל לעותרת מסוג א/5 בהתאם לנוהל מס' 5.2.0008 לטיפול במעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (להלן: "הנוהל") וכן עתירה להחיל נוהל זה על העותרת רטרואקטיבית מיום 17.5.11.

העותרת הינה אזרחית רוסיה, אשר נישאה לאזרח ישראלי בשם איתן אבולפיה (להלן: "הבעל" או "העותר"), יליד ישראל, בנישואים אזרחיים בקפריסין ביום 26.5.04.

העותרת ובעלה פנו למשרד הפנים, לטענתם, במהלך חודש 9/08, על מנת לפתוח בהליכי בקשה לקבלת מעמד בישראל עבור העותרת בהיותה בת זוג זרה הנשואה לאזרח ישראלי.

ביום 14.11.11 פנו העותרים ללישכת המשיב והגישו בקשה להארכת אשרה והמשך הליך מדורג.

רק לאחר אישור הבקשה וסיום הבדיקות הדרושות יינתן רישיון לישיבת אירעי (א/5) והעותרים אכן זומנו בחודש 11/11 (6 חודשים לאחר מתן רישיון מסוג ב/1) למשרדו של המשיב על מנת להמשיך בהליך והתבקשו למלא טופס לשם קבלת רישיון א/5.

בכל הנוגע לטענותיהם של העותרים באשר ליחס בלתי ראוי מצד נציגי המשיב ועירוב עניינים שאינם רלוואנטיים לבקשת העותרת, כגון עניינה של בתה של העותרת, נדגיש כי על המשיב לקחת את הטענות לתשומת לבו ולוודא כי בעיניינם של העותרים יישקלו אך ורק השיקולים הרלוואנטיים.

...

למרות האמור, סבורני כי בכל מקרה וגם אם נלך לפי טענת העותרים ונקבע כי המסמך האחרון היתקבל ב-2/11, הרי שהעותרת קיבלה ב-5/11 אישור על קבלת מעמד מסוג ב/1 וסבורני כי לא נפל בכך פגם.

סבורני כי מתן רישיון מסוג ב/1 בחודש 5/11, כאשר המסמך האחרון הנדרש לצורך התחלת ההליך הוגש, לכאורה, ב-2/11, אינו מהוה היתנהלות בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות של בית המשפט.

סיכום: אשר על כן ומהטעמים שפורטו העתירה נדחית.