עתירות נגד הליך שימוע על דו"ח שירותי דואר בתחום השמור

על תפקידו של הגף, או בשמו האחר- ועדת השקילות - ונפקות החלטותיו עמד בית המשפט הגבוה לצדק, וכך קבע: "במטרה לברר את טיב התארים הזרים מבחינת שקילותם לתארים בישראל הקימה נציבות שירות המדינה בשנת 1973 את הועדה הנזכרת. ועדה זו פועלת זה שנים רבות, כשמטרתה הבלעדית היא בחינת התארים הזרים לצורך הכרתם במסגרת תנאי התעסוקה הנזכרים. כלומר, אין לועדה מעמד כלשהוא בהכרת התארים במישורים אחרים. כך, להכרת הועדה אין כל משמעות בתחום האקדמי במובן הצר (כגון לימודי המשך באוניברסיטה) או בתחום העיסוק המקצועי המותנה בקיום תארים כלשהם.

כך נפסק שם: "שני התנאים המרכזיים לצורך מתן אישור שקילות על פי הכללים הרלבאנטיים לעניין זה הנם: היות המוסד בו למד המבקש מוכר על ידי המדינה בה הוא פועל כמוסד המוסמך ליתן תארים אקדמיים והצגת מסמכים המעידים על כך שהמבקש עמד בכל דרישותיו של אותו המוסד (ראו: הכללים להערכת תארים זרים מיום 12.11.1997; חוזר המשנה לנציב שירות המדינה מיום 22.8.2004; ופסקה 14 לפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה. ראו גם הכללים מיום 10.5.2005 להערכת תארים אקדמיים (ראשון או שני) שהוענקו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחו"ל ואשר נלמדו בשיטת 'הלמידה מרחוק' ולתארים שלישיים זרים לצורכי דרוג ושכר, בהם התווספו תנאים נוספים וביניהם עמידה בבחינה). יחד עם זאת, הדעת נותנת כי מקום שבו מתעורר חשד כי המבקש אישור שקילות קיבל את התואר שלא כדין יש למשיב סמכות ואף חובה לבחון ולבדוק האם קיים בסיס לחשד זה טרם שיתן למבקש אישור שקילות, על כל ההטבות הכרוכות בכך. זאת ועוד. בפרשה דנן קבע בית המשפט בפסק הדין בעתירות נגד החלטת הפסילה כי על המדינה לערוך בדיקה פרטנית לצורך בירור החשדות נגד בוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה (וראו גם ההחלטה מיום 11.1.2005 בבקשות למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט), אשר במסגרתה ייערך לכל אחד מן הבוגרים שימוע כדין ותנתן לו היזדמנות הוגנת להוכיח את ניקיון כפיו. אשר על כן, בנסיבות המיוחדות של הפרשה שבפנינו לא נפל כל פסול בהתנהלות המשיב בהחליטו לבחון את הבקשות בדרך החורגת מן הכללים המנחים אותו דרך כלל בכגון דא" (עניין בן שמעון, סעיף 12 לפסק הדין, ההדגשות הוספו ד.פ.) עוד נקבע בעיניין בן שמעון כי בנסיבות דנן מדובר בהליכי בדיקה ראויים וסבירים: "אשר לסבירותם של הליכי הבדיקה בהם נקט המשיב הרי שזו נבחנה על ידי בית המשפט במסגרת העתירות נגד ההליכים הפרטניים ובפסק הדין שניתן בהן אישר בית המשפט את מתכונת הראיונות הפרטניים לבוגרי הנציגות כהליכים ראויים וסבירים המקיימים את החובה לערוך לכל אחד מן הבוגרים שימוע טרם שתסורב בקשתו לאישור שקילות. בצדק טען איפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהדרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נישאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מיתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12).

בתשובה לשאלה מהו מאזן השיב התובע: "מאזן זה דו"ח חשבוני שמפרט בצורה חשבונית את ההכנסות הוצאות של העסק" (עמ' 3 ש' 17-18), והמושג ריבית ריאלית הוסבר כך: "זה הריבית המקורית של כל הלוואה" (עמ' 3 ש' 20-21).

עבודת הגמר נושא עבודת הגמר של התובע היה הקשר בין עמידה בלוחות הזמנים ואיכות השרות ללקוח לבין שביעות רצון הלקוחות בסניף הדואר בבאר שבע.

...

תשובותיו של התובע בראיונות, והעובדה שלא ידע להסביר מושגים בסיסיים בקורסים שנטען כי למד מבלי שסיפק הסבר המניח את הדעת לכך, מבססים את המסקנה כי התובע לא השתתף בהליך לימודים תקין, ולימודיו "אינם אמיתיים". לפיכך, יש לדחות טענה זו של התובע.

סוף דבר- התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪.

תחילתו של הליך זה בעתירה דחופה במעמד צד אחד, למתן צו מניעה זמני לביטול החלטת המשיבה 1 מדינת ישראל בעיניין הפיטורים הפדגוגיים, לבטל את ישיבת השימוע הקבועה ליום 28.3.18 אצל המשיבה 2 עמל 1 בע"מ, ולהותיר את המבקשת במעמד של מושעית בשכר.

באותה ישיבה הוחלט כי נוכח הנסיבות יש להמשיך תהליך של פיטורים פדגוגיים בשל חוסר מקצועיותה של התובעת שגיאותיה בתחום הלימוד חוסר יכולתה לנהל שיעור ולשמור על קשב התלמידים, רמה נמוכה לכיתה ועוד.

נכתב בין היתר "מהתרשמות הפיקוח ומהנהלת בית הספר עולה כי הינך מתקשה מאד לשפר את עבודתך, וכי לא חל כל שינוי למרות ההזדמנויות שניתנו לך על ידי העברה לשלושה בתי ספר שונים במהלך שנות העסקתך". עוד נאמר בהחלטה כי נשקלו הטענות שעלו בשימוע "ומכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אינך עומדת בסטאנדארטים הנדרשים מעובדת הוראה בכלל וממורה בפרט, אשר אמורה לשמש דוגמא ומופת לתלמידיה". בהחלטה צוין כי למבקשת שמורה הזכות לערור על החלטה בפני שר החינוך תוך 30 יום ממשלוח ההודעה.

ברובם ככולם נקבע כי במקום בו מדובר בהחלטה מקצועית עניינית שהתבססה על ראיות מנהליות משכנעות ושניתנה לתובע היזדמנות הוגנת ומספקת להיתמודד עם הטענות נגדו, וכן לשפר הליכותיו, יש לראותה כהחלטה סבירה ולא יהיה מקום להתערב בהחלטת שר החינוך שלא לקבל את הערר שהגיש תובע.

לכן התחלת העסקתה בספט' 2017, שעה שכל העת הייתה מיוצגת והייתה מודעת לתהליכים המשמעותיים שהיא מצויה בהם, מקשה לקבל כמהימנה את עדותה כי התחלת העבודה ב 17.9.17 בעמל (עמ' 2 שו' 18-21), נעשה בתום לב. התובעת טוענת "ההחלטה לא הייתה סופית לגביי אז לא ידעתי שאני צריכה להודיע". אולם כפי שהוכח על ידי המדינה התובעת קבלה את המכתב בדואר רשום עוד בטרם נערך לה הראיון בעמל.

בסעיף 3 מציין השר כי לאחר עיון בכל החומר הרלבנטי לרבות מכתב העירעור, שהובא בתמצית, אזי "מכתבי תלונות על אופן תפקודך, תעוד מבתי ספר בהם הועסקת בדבר אירועים חריגים או היתנהלות בלתי תקינה בהם היית מעורבת, החלטות המנכלית דאז ... בדבר השעייתך הדחופה לפי חוק שירות המדינה (משמעת) על רקע ארועי אלימות כלפי תלמידים, המסמכים הרלבאנטיים להליך הגמישות בהעסקה... וביניהם דוחות הפיקוח, פרוט' הועדה הפריטטית... ולאחר שבחנתי בשנית את עניינך על כל הבטיו בכובד ראש באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר על כנה את החלטת המנכל בדבר אי מתן אישור העסקה על רקע פיטורים פדגוגיים כל זאת מהנימוקים הבאים". כבר ברישא סעיף 2 עולה כי השר עיין בכל המסמכים אשר היו בהשתלשלות הבאתה של התובעת להליך הפיטורים הפדגוגיים ולהליך עצמו.

...

נוכח מכלול מכתבו הגיע השר למסקנה כי הערעור נדחה והפיטורים הפדגוגיים עומדים בעינם ולא ניתן בנסיבות אלה ליתן אישור העסקה (סעיף 6 למכתב).

התביעה נדחית.

באשר להוצאות מצאנו כי למרות מצבה של התובעת יש להשית הוצאות בהליך זה זאת ממס' טעמים האחד, אמירותיו הברורות של כב' השופט גולדברג בהחלטה ובפסק דינו מיום 3.1.18 בתיק צ"ו 34448-07-17.

השני מכלול מסמכי הליך הפיטורים, השלישי ההליך הנוסף שנפתח בצ"ו ושנסגר בהפניה לערר לשר, ההחלטה מהיום בנוגע להוצאות הצדדים ונוכח תוצאת הליך זה. אשר על כן ותוך התחשבות במצבה כאם חד הורית לשני פעוטות תשלם התובעת שכ"ט ב"כ עמל בסך 1300 ₪ ושכ"ט המדינה בסך 1300 ₪.

מדו"חות אלה עלה כי ביום 19.7.16, לאחר שקבל את ההזמנה לשימוע, שם המשתמש של המשיב יצר קובץ אקסל שייצא לתוכו את נתוני מאגר המידע, פעולה שאינה נידרשת לצורך עבודתו.

כונס הנכסים לא חרג מסמכותו, וגם אם נפלו אי אלו פגמים בהליך הכנוס הרי שהם טכניים ואינם מצדיקים את ביטולו: טעות הסופר אינה גורעת מבצוע תפקידו של הכונס כראוי; העברת החומרים לידי מומחה המחשבים נעשתה לצורך ביצוע התפקיד; המשיב לא היתנגד לכך ולא נפגע מכך; תפיסת הדיסק און קי היא בהתאם לרוח הצוו; מר ביהם לא לקח חלק פעיל בבצוע הצוו; תאור מימצאי התפיסה בדו"ח נעשה כדין; תפיסת פרטי הדואר האלקטרוני נעשתה בהתאם לצוו שמורה על תפיסת כל חומר הקשור למבקשת המצוי במחשבו של המשיב; עיכוב בהגשת הדו"ח החתום על ידי העדים הוא פגם דיוני ולא מהותי הניתן לריפוי ושאינו גורם נזק למשיב.

טריגו עתרה לסעד דראקוני זה רק בשל חשש שהמשיב ימחק ויטשטש ראיות, מה שיחבל בתביעה הכספית של טריגו נגד המשיב.

הגעת הנתונים למתחרים או צדדים שלישיים תאפשר לאותם הגורמים לעשות שימוש במאגר המידע הנ"ל ולהציע לאותם לקוחות שירות מתחרה, מה שעלול לגרום לנזק לכלי נרחב למבקשת".

העיד מומחה המחשבים: "כדרך קבע, כמקובל בתחום הזה עוד פעם, מאות פעמית עשיתי את זה, בתי משפט מכל בתי משפט מכל הכיוונים, מחוזיים מכל הארץ, ככה בדרך כלל דברים מתנהלים, כי אנחנו מבחינת הנוהל הקיים הזרוע המחשבונית הטכנולוגית של כונס הנכסים זה שמור באיזור מוגן, אנחנו חברה ביטחונית, חדר כספות" (עמ' 36, ש' 28-32 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.16).

יחד עם זאת, מומחה המחשבים חתם על הדו"ח וזה הוגש כת/4 ומר רועי רוזן אישר לכונס את הדו"ח באמצעות המייל - שווה ערך בעינינו לחתימתו כמאשר את האמור בו. וכך העיד הכונס לעניין זה: "אני ציינתי כשהגשנו את הדוח, אני אזכיר שהיה פה לוח זמנים מאוד לא פשוט, שלא עלה בידינו להחתים את כולם לפני הגשת הדוח ולכן מה שעשינו, הגשנו את הדוח וזה כתוב שם... הדוח אושר בכתב על ידי העדים האחרים, שלא על הדוח עצמו שהוגש קודם שהייתה להם האפשרות לחתום על הדוח ולכן העבירו אישורים בכתב שמאשרים את הדוח..." (עמ' 17, ש' 2-4, ש' 13-15 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.16).

...

טענות המשיב עיון בחומר הראיות מעלה כי דין הבקשה לצו כינוס להידחות ודין הצו שניתן לפקוע בשל הפגמים במתן הצו, בביצועו ובהגשת הבקשה כפי שיתואר להלן: בית הדין לא בדק האם מדובר ב"סוד מסחרי" עליו מתבקשת ההגנה, ובהיעדר בחינה מהותית זו לא ניתן היה לקבוע כי קיים חשש של ממש לקיום עוולה.

אנו סבורים שנאמנותו של הכונס כידו הארוכה של בית הדין לא נפגמה ואין חשש כי הופרה.

בהתאם, לטעמנו טריגו לא ישבה על שמריה טרם הגשת ההליך המשפטי ולא ניתן לקבל את טענת השיהוי.

סוף דבר: הבקשה להורות על עיון בחומר שנתפס אצל המשיב ביום 13.9.16 - מתקבלת.

ביום 28.5.14 נערך לעותר שימוע לאור הכוונה לבטל את רישיון העסק, וביום 8.6.14 נשלחה לעותר הודעה ממנהל האגף לרשוי עסקים, מר משי, לפיה הופסקו ההליכים לביטול הרישיון, לאור אי הסבירות שבביטול הרישיון ללא מתן זמן מספיק לעותר להשלמת ההליך של שימוש חורג.

בית המשפט הדגיש כי בפניי הועדה המייעצת לא הובאו מלוא הנתונים, לרבות הודעת הדואר האלקטרוני ששלח מר משי, מנהל אגף הרשוי, בו ציין כי בעקבות דו"ח מבקר הערייה על תלונות לגבי חניון צבורי המתנהל ללא רישיון, יש להתחיל לידרוש קבלת היתר לשימוש חורג, אך הוסיף וציין כי הדבר יידרש רק מחניונים חדשים, ולא מחניונים קיימים.

כן קבעה כי בהסכמת המשיבות יוחזר הנושא לדיון בשלב המקדמי בו עמדו הצדדים בטרם המלצת הוועדה המייעצת מיום 1.4.14, וכל טענות העותר כנגד הצורך להגיש בקשה לאישור חורג יוגשו בכתב וייבחנו, ביחד עם ההתנגדויות שתוגשנה וכן חוות דעת השרות המשפטי, וכך נקבע בפסה"ד: "לאחר שכל אלה ובנוסף גם חוו"ד השרות המשפטי, יובאו בפני הועדה המייעצת, תיתכנס שוב הוועדה המייעצת על מנת שתשקול ותחליט אם יש עדין מקום לחייב את העותר להגיש בקשה לשימוש חורג בנוגע להמשך הפעלת החניון" (הדגשות שלי - ר.ל.ש).

בהקשר זה, טוענת המשיבה, כי אין להותיר פעולה שנעשתה בפגם רק כי כך נעשה בעבר, והלכה היא כי בתחום התיכנון והבנייה יש לרשות שיקול דעת רחב לסטות מהחלטות מנהליות קודמות עקב הערכה מחודשת של נתונים קיימים, גם מבלי שהיה שינוי נסיבות.

...

בנסיבות אלה לא מצאתי אומנם כי יש לדון בעתירה הראשית של העותר שמבקש כי בית המשפט ייקבע כבר עתה, כי לא מדובר בשימוש חורג, אולם אני סבורה שנפל פגם מנהלי בהתנהלות המשיבה כאשר לא נתנה את הדעת לטענה המקדמית של העותר, כי יש לדון תחילה בשאלה אם יש מקום להגשת בקשה במקרה זה, ולא כיבדה את החלטת ביהמ"ש בעתירה הקודמת.

למעלה מן הדרוש יצוין, כי לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה נפל פגם בהחלטת המשיבה כשלא ניתנה החלטה מנומקת בשאלה המקדמית, הרי שבשלב זה דין העתירה הראשית של העותר להידחות, וטרם הגיעה השעה לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין.

סוף דבר לאור כל האמור, העתירה הראשית במסגרתה ביקש העותר כי בית המשפט יקבע כי אין להתנות את מתן רישיון העסק בהיתר לשימוש חורג - דינה בשלב זה להידחות.

לטענת התובע ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר והאמור במכתבה של גלס הנו בגדר שקר גס חסר יסוד אשר נועד לשרת את רצון ראש העיר שמבקש לפטר את כל מתנגדיו בערייה.

· הודעות דואר אקטרוני- האחת מיום 27.02.14 ששלח מנכ"ל הערייה לתובע ובה ביקש להעביר לו בדחיפות תכנית עבודה להתקנת גלובוסים (גופי תאורה).

עם זאת הכחיש שהעירייה התבססה על מימצאי הדוח במסגרת הטענות שהועלו כלפיו בהליך השימוע וטען כי הדוח כלל לא הוצג בשימוע.

בתגובה לכך שנחקרו עובדים נוספים מלבד עובדי מחלקת המים והביוב טענה: "אנחנו מתעסקים במה שאנחנו רוצים להתעסק... הזמנו חקירות כי יש פצוצי מים אם ביקשנו עוד דברים זה זכותנו כרשות." (עמ' 55, שורה 31) בהמשך טענה כי היא נתנה את אישורה לבדיקת פצוצי המים ואילו בדיעבד הורחב תחום המעקב ("אני נתתי אישור לפיצוצי מים וגם הביאו לי עוד דברים אחרים." עמ' 56, שורה 1) אשר לטענה לפיה שהה בבית אחד מעובדי המחלקה בשעה שהיה עליו לשהות בעבודה- מעיון בדוח המעקב שצורף לתצהיר הנתבעת (נספח 1, עמ' 9) עולה כי התובע שהה בביתו של אליאס מרדכי במשך כשעה ורבע.

ס' 170ג.(א) קובע כי "המבקר יגיש לראש העיריה דוח על מימצאי הבקורת שערך; הדוח יוגש אחת לשנה, לא יאוחר מ-1 באפריל של השנה שלאחר השנה שלגביה הוגש הדוח; בדוח יסכם המבקר את פעולותיו, יפרט את הליקויים שמצא וימליץ על תיקון הליקויים ומניעת הישנותם בעתיד; בעת הגשת הדוח לפי סעיף קטן זה, ימציא המבקר העתק ממנו לוועדה לעניני ביקורת; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפגוע בהוראות סעיפים 21א ו-21ב לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב].מיום 5.8.1971 תיקון מס' 11

בבג"ץ 7805/00 אלוני נ' מבקרת עריית ירושלים, פ"ד נז(4) 577 (2003), דן בית המשפט העליון בעתירה שהגישה חברת מועצת עריית ירושלים בגין דוח ביקורת שהוצא על ידי מבקרת הערייה.

" נוסף על כך נקבע כי מזכות הטיעון נגזרת הזכות לעיין במסמכים המשמשים את הרשות לצורך החלטתה- "בלעדי זכות העיון זכות הטיעון לעולם לא תהא שלמה. ובלעדי זכות הטיעון – החלטתה של הרשות המינהלית עלולה שלא להיות שלמה וללקות בפגם." (פסקה 18) על חשיבותה של זכות העיון בעיניינם של הליכי ביקורת נאמר כי: "כאשר מדובר בחשש לשמו הטוב של אדם עקב פעולת הבקורת, זכות העיון של המבוקר מחייבת ככלל העברה אליו של כל החומר הרלוואנטי לצורך הבקורת, אלא אם קיימים טעמים בעלי חשיבות מיוחדת הנעוצים בצורכי תפקידה של מערכת הבקורת המצדיקים להמנע מכך. כלל זה מתחייב מהחובה ליתן למבוקר היזדמנות מלאה להשיב על הטענות המועלות נגדו, ויש בכך כדי לנטוע בו ובציבור אמון במערכת הבקורת שתיעשה מלאכתה בלא דיעה קדומה ובלא משוא פנים. הדבר חיוני גם לצורך הבטחת רמתו ואיכותו של הליך הבקורת בהניחו בפני המבקר את מלוא הנתונים וכל זויות הראייה של הנושא הנבדק הן מכיוונם של המלינים הן מכיוונו של המבוקר. רק סיבות מיוחדות שהן חיוניות להליך הבקורת עשויות להצדיק סיוגו וסיווגו של החומר המועבר כאמור." הסכמת התובע לדחיית התביעה כלפי גלס משמעותה כי הפירסום נעשה במסגרת תפקידה, אולם אינה מהוה הודאה כי הפירסום הוא דו"ח ביקורת שראוי להגנת החוק.

...

סוף דבר מבקרת הפנים של העירייה כתבה מכתב המאשים את התובע כי אינו מבצע את תפקידו כראוי, אינו זכאי לאמון המעסיק וכי הוא עובד בעייתי.

אמירות אלו לא גובו בראיות המצדיקות מסקנה זו אלא בפועל הסכימה המבקרת להיות חותמת גומי של ראש העיר ולתת משנה תוקף לעמדתו כנגד התובע.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪.