עתירות נגד החלטת ועדת התמיכות לדחות בקשות לתמיכה במוסדות תורניים

המשנה לנשיאה ח' מלצר: בפנינו שתי עתירות שנשמעו במאוחד, במסגרתן ביקשו העותרות (שהנן עמותות רשומות ומוסדות צבוריים, המפעילות, כל אחת, ישיבה וכולל) כי נורה על ביטול החלטותיה של המשיבה 1 (להלן גם: ועדת התמיכות) לדחות את בקשותיהן לקבל תמיכה עבור שנת 2015, שניתנו בהתאם ל"מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים – לימוד ופעילות" (להלן: מבחני התמיכה), שנקבעו בהתאם לסעיף 3א(ה) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1983 (להלן: חוק יסודות התקציב).

לטענת ישיבת תורת חכם ההחלטה להפחית מזכאותה ביחס לשנת 2014 התקבלה בחוסר סבירות, ומבלי שהופעל שיקול דעת, או שניתנה לה האפשרות להשמיע כראוי את טענותיה כנגד ההחלטה האמורה.

...

גם לגופם של דברים דין טענותיהן של העותרות להידחות בנסיבות.

טרם סיום אעיר כי בנסיבות העניין, ומכיוון שהגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירות להידחות מהטעמים שפורטו לעיל – אינני רואה צורך להידרש לסוגיה הפרשנית שהעלו העותרות.

סיכום נוכח כל האמור לעיל אני סבור כי דין העתירות להידחות, וכך אציע לחברי ולחברתי שנעשה.

כעולה מכתבי בי-הדין, עד לשנת 1998 התמיכה בנושא זה יועדה בעיקרה למגזר החרדי-תורני.

עוד קובע הנוהל העדכני כי גביית הכספים תתבצע ב"אחת או יותר" מהדרכים הבאות: קזוז מכספי תמיכות שמגיעים למוסד מאותו המשרד באותה השנה (סעיף 19(א)(1)); קזוז מכספי תמיכות שמגיעים למוסד ממשרדים אחרים באותה השנה (סעיף 19(א)(2)); מימוש הכספים מתוך סכום הערבות שנתן המוסד במסגרת הבקשה לתמיכה (סעיף 19(א)(3)); קזוז הסכום מכספי תמיכות עתידיות שמגיעות למוסד מאותו המשרד (סעיף 19(א)(4)); קזוז הסכום מכספי תמיכות עתידיות שמגיעות למוסד ממשרדים אחרים (סעיף 19(א)(5)); קזוז הסכום מכספי התמיכות שמגיעים למשרד כתמורה בעד רכש, אספקת טובין או מתן שירותים (סעיף 19(א)(6)); ולבסוף – הגשת תביעת השבה נגד המוסד (סעיף 19(א)(7)).

על רקע ממצאים אלו קבעה ועדת התמיכות בסוף שנת 2013, כי יש לחייב את העותרת להשיב את התמיכה שקבלה בין השנים 2012-2010, וכן להקפיא את בקשת התמיכה שהגישה ביחס לשנת 2013.

ועדת התמיכות דחתה את טענות העותרת.

ביום 19.10.2017 הגיש המשיב כתב תשובה משלים בו פירט אודות שלושה מקרים שבהם הוגשו לבית משפט זה עתירות שבקשו לתקוף החלטות בדבר קזוז כספי תמיכה, בגין תמיכה ביתר או בגין שימוש בכספי התמיכה, כאשר נטען כי בשלושת המקרים בית המשפט לא התערב בהחלטת המשיבים (בג"ץ 10435/03 תורה ויהדות לעם נ' משרד החינוך (5.1.2005); בג"ץ 6268/06 קרן התרבות דגל ירושלים נ' משרד החינוך התרבות והספורט (21.12.2009); ובג"ץ 2769/07 צעירי אגודת חב"ד נ' משרד החינוך התרבות והספורט (28.10.2009)).

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי הדין עם המשיב.

מסקנה זו יפה גם כאשר מדובר בהפעלת סמכויות הנגזרות מדיני התמיכות – לרבות פעולות להשבת התמיכות, כגון קיזוז והשבה לפי נוהל התמיכות.

עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת ועדת התמיכות במשרד החינוך (להלן – המשיב) להפחית את התמיכה הכספית המוענקת לעותרת, עמותה רשומה המנהלת מוסד ללימודים תורניים גבוהים (להלן – המוסד).

העותרת ביקשה להורות על ביטול החלטת ועדת התמיכות, ולחלופין לקבוע כי התיקון לנוהל מיום 2.11.14, יחול גם על הביקורות שנערכו במוסד בשנת 2013.

העתירה שם כוונה כנגד החלטת המשיב לקזז כספים מסכומי הישתתפות שהעבירה המדינה לעותרות שם, בעקבות ביקורות שקיים ביחס לשכר העובדים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים.

החלטה זו שימשה כסנקציה בהתאם לנוהל "תשלום שכר עובדי הוראה ועובדי שירות במוסדות חינוך". בית המשפט העליון דחה את העתירה, נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

...

כללו של דבר: אני מורה על מחיקת העתירה מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בה. נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי מקום לדון בטענת השיהוי שבפי המשיב.

בקשות מסוג זה נבחנות על-ידי ועדת התמיכות בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ולנהלים שהוצאו מכוחו: "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה ולדיון בהן" (י"פ התשע"ג 3172) (להלן: נוהל התמיכות) ו"מבחנים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך במוסדות תורניים – לימוד ופעולות" (י"פ התשס"ד 3498).

לשיטת המשיבים, טענות נגד החלטות של ועדת התמיכות יש להעלות במהלך שנת התקציב הרלוואנטית, ואילו העותרת הגישה את העתירה רק בשנת 2014, לאחר שכספי התמיכה לשנת 2013 כבר חולקו.

ראשית, לטענתה, ועדת התמיכות החליטה באופן סופי על דחיית הבקשה לתמיכה רק ביום 25.12.2013, כך שהעתירה הוגשה תוך כ-30 יום מן המועד שבו נודע לעותרת על החלטה זו. העותרת מוסיפה כי מתשובותיה של ועדת התמיכות לאורך הדרך היתקבל אצל העותרת הרושם שלא נסתם הגולל על האפשרות כי תזכה בתמיכה כספית, ועל כן אין לראות בה כמי ש"ישנה על זכויותיה".

...

העתירה העתירה דנן, המכוונת כנגד דחיית פנייתה של העותרת לקבלת תמיכה בשנת 2013, הוגשה בסופו של דבר ביום 4.2.2013.

כמו כן, העותרת טוענת כי החלטתה של ועדת התמיכות, שהתבססה על המסקנה כי העותרת לא קיימה פעילות במימון מקורות עצמאיים במשך שנתיים קודם להגשת הבקשה, שגויה לגופה, ומכתירה אותה בתואר "בלתי סבירה". לבסוף, העותרת סבורה כי גם אם נקבע שהיא לא מימנה את פעילותה במקורות עצמאיים בשנתיים שקדמו לבקשתה, הרי שהיה מקום להכיר בה כמקרה חריג המצדיק ויתור על תנאי זה, כפי שמאפשר סעיף 8(ט) לנוהל התמיכות.

בתגובה זו דחו המשיבים את טענותיה של העותרת לגופן, וטענו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי.

הכרעה לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות לה מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי.

סוף דבר: העתירה נדחית.

העתירה והבקשה, שנכללו בכתב טענות אחד, הוגשו ביום 6.8.13, ולאחר שהשופטת התורנית (כבוד השופטת ש' שטמר) עיינה בו, היא נתנה צו אירעי כנעתר בבקשה.

עוד נטען כי על רקע ההלכה המושרשת בדבר אי היתערבות בתי משפט בהחלטות של מוסדות תיכנון, יש לדחות את הבקשה כמו גם את העתירה.

כמו הועדה המקומית, גם המשיבה טוענת כי נוכח פסק הדין הקודם אין בידי העותר עילה ויש לדחות את עתירתו על הסף, וכי מכל מקום העתירה אינה מגלה עילה, שכן לאחר שניתנה החלטה היה על העותר להמתין עד אשר תשלים הועדה המקומית את הדיון בבקשה להיתר, ולאחר שהיא תיתן החלטה בעיניין זה, וככל שתהיה בידי העותר עילה לעשות כן, הוא יוכל להביא את ההחלטה לבקורת בין בהליך ערר ובין בהליך של עתירה מנהלית.

לכן, ככל שטענות העותר בבקשה הנוכחית מכוונות כנגד נימוקיה של ועדת הערר, כפי שפורטו בהחלטה, ולא כנגד עצם קיום הדיון בערר, אין לראות בכך משום "ערעור" על פסק הדין הקודם כי אם מימוש זכותו של העותר להשיג על החלטת ועדת הערר שניתנה בגדר העניינים שעליהם הורה בית המשפט בפסק הדין הקודם.

כאמור לעיל, הבקשה והעתירה נתמכו בחוות דעת שהוכנה על ידי תופיק, ואשר נועדה להראות שההיתר המבוקש על ידי המשיבה מהוה סטייה ניכרת מתכנית מתאר 569 ולכן לא ניתן לתתו בשל הסייג שבתקנה 20א(ה) התולה את מתן ההיתר בכך שאין מניעה תכנונית מלעשות כן. אלא שמעיון בפרוטוקול הדיון בפני ועדת הערר (נספח ג' לבקשה) עולה שחוות הדעת לא הוגשה לועדת הערר קודם לדיון שקיימה, ומסקנה זו מתחייבת גם מעיון בחוות הדעת עצמה, שבה מתייחס תופיק להחלטה שעליה נסבה העתירה.

...

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים וכפועל יוצא מכך אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 6.8.13 ועל הצו הארעי שניתן בגדרה.

בהתאם לתקנה 7(2) של תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים [סדרי דין] תשס"א–2000 אני מחליט לדחות את העתירה מאחר שלדעתי, על יסוד כל האמור לעיל, אין עילה להתערבות בית משפט בהחלטה.

העותר ישלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪.