זאת, בהיתחשב בכך שהוגש כתב אישום בגין אחת הפרשות ושעניינה תלוי ועומד בימים אלה בבית המשפט, ובכך שפרטי הפרשות שנחקרו ממילא ידועים ומוכרים לציבור מדו"ח מבקר המדינה שעסק בהן (מבקר המדינה הוצאות מעונות ראש הממשלה (2015)).
המשיבה 2 סברה כי אין עילה להתערבות בהחלטות היועץ בעיניינה, והוסיפה כי העתירה הנה עתירת סרק שכל מטרתה הנה לפגוע בה.
דיון והכרעה
ככלל, רשות מינהלית שמוקנית לה סמכות על פי דין רשאית ואף חייבת לנמק את החלטתה (בג"ץ 2523/97 ימיני נ' היועץ המשפטי לממשלה (20.4.1997) (להלן: עניין ימיני).
אין ספק כי הפרשות בהן נחקרה המשיבה 2 מעוררות עניין צבורי, והדברים שנאמרו בהקשר זה בבג"ץ 88/18 יפים גם לענייננו:
"חקירת האפשרות לביצוען של עבירות פליליות, לכאורה, על ידי רעיית ראש הממשלה במעונו הרישמי של ראש הממשלה כרוכה ברגישות ציבורית רבה ונלווׂת לה, ולהמשך ההליכים בעיניינה, ככל שיהיו כאלה, השלכות ציבוריות נכבדות" (בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפיסקה 5 (16.1.2018)).
...
עם זאת, ומבלי לגרוע מחשיבותה של חובת ההנמקה, הגעתי למסקנה כי העתירה אינה מגלה עילה שתצדיק את התערבותנו בשיקול דעתו של היועץ.
סיכומו של דבר, שההנמקה התמציתית הינה תוצר של שיקול דעת סביר, ועל כן לא ראינו מקום להתערב בהיקף הנמקתו של היועץ המשפטי לממשלה.
העתירה נדחית.