עתירות להסרת חיסיון בעבירות טרור לפי סעיף 44 לפקודת הראיות

בבית המשפט העליון בש"פ 1195/18 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 בשם המבקש: עו"ד יהודה שושן בשם המשיבה: עו"ד הילה גרוני החלטה

רקע ביום 25.4.2016 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירה של חברות באירגון טירור לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טירור, התש"ח-1948.

ככל שהתועלת שיש בראיה להגנת העותר עולה על הפגיעה באנטרס הצבורי, יש להורות על הסרת החיסיון (בש"פ 9066/17 מורתגה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (28.2.2018); עניין פלוני השני, פסקה 6; בש"פ 1456/18 אבו סיאם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (12.3.2018)).

...

דיון והכרעה בפתח הדברים יובהר כי אין בידי לקבל את טענת העותר לפיה חומר הגלם מהווה חלק בלתי נפרד מחוות הדעת, וכי משכך יש לגלותו מכוח ההחלטה שניתנה בבש"פ 6955/17.

כאמור לעיל, במסגרת הדיון שנערך לפניי עיינתי בחומר הגלם, במידת האפשר "בעיניו של הסניגור" (עניין מחאג'נה, עמוד 200) אשר בשל החיסיון נבצר ממנו לבחון את החומר, ושוכנעתי כי חשיפתו בפני העותר אכן תגרום לפגיעה באינטרס הציבורי.

כמו כן שוכנעתי כי אין בחומר הגלם כדי להועיל במישרין או בעקיפין להגנתו של העותר.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל העתירה נדחית.

בגין מעשים כאמור, הואשם העותר בעשיית פעולה או עסקה בנשק, בחומר מזיק או במתקן רגיש למטרות טירור, עבירות לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (ריבוי עבירות).

נוסחה זו, על שני כלליה, הוסברה על ידי כדלקמן: "לפי נוסחה זו, שופט הדן בעתירה לגילוי ראיה יהא חייב להסיר את החיסיון מכל ראיה שמצאהּ חיונית להגנת הנאשם בזכות היותה בעלת פוטנציאל מזכה [...] – זאת, כדי למנוע הרשעה אפשרית של חף מפשע. בכל מקרה כזה, יחול על המדינה העקרון "האשמת – גילית"; והמדינה תהא חייבת לבחור בין ביטול כתב האישום לבין הסרת החיסיון.

באשר להשפעתן האפשרית של שיטות החקירה של השב"כ על ההודעות המאוחרות של ג'אסר ושל ג'לאל – טענת העותר בעיניין זה מבוססת על השערה גרידא, וזו אינה יכולה לגבור על החיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות.

...

העתירה נדחית אפוא.

][] לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

בגין דברים אלה יוחסו לעותר עבירות רבות ובהן חברות באירגון טירור לפי סעיף 22(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; מתן אמצעים לבצוע פשע לפי סעיף 498 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ועשיית פעולה ברכוש למטרות טירור לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טירור, התשס"ה-2005.

בעתירה שלפניי מבקש העותר להסיר את החיסיון שהוטל על חומר חקירה "שיש בו לסייע להגנתו או לתרום להבנה רבה יותר של ההליכים בתיק", בטענה כי יש בפיו טענות כבדות משקל נגד שיטות החקירה שהופעלו בעיניינו, המידע ששמש בסיס לחקירה ומטרתה.

...

לאחר שעיינתי בחומר החסוי, בראיות הגלויות הנוגעות לדברי העותר בחקירותיו (מסמכים המתעדים את חקירתו בשירות הביטחון הכללי ואת חקירתו במשטרה), ובפרפראזות שהועברו לידי העותר, וכן לאחר שקיבלתי הבהרות מבאת כוח המשיבה ונציגי רשויות הביטחון, באתי למסקנה, על פי אמות המידה שעליהן עמדתי, כי אין בחומר החסוי ראיות החיוניות לניהול הגנתו של העותר, ובכלל זאת – ראיות החיוניות להוכחת טענות ההגנה שאותן הציג לפניי.

מטעם אחרון זה איני רואה להיעתר גם לבקשת העותר להעביר לידיו רשימה מפורטת יותר של חומרי חקירה החסויים.

העתירה נדחית אפוא.

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

רקע בתמצית אציין כי ביום 24.12.2017 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של ניסיון לרצח שהנו מעשה טירור לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בצרוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן עבירת החזקת סכין שהנה מעשה טירור לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין בצרוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור ועבירת החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין.

על-מנת להוכיח את טענותיו האמורות, מבקש העותר להסיר את החיסיון שהוטל ביחס לכל פרטי המידע החוסים תחת תעודת החיסיון ועשויים לסייע להגנתו של העותר, ובתוך כך ל"תרגילי המדובבים"; וכן כי אלה יועברו לעיונו.

...

המדינה סברה כי משעה שהעותר לא גילה עובדות אלה במסגרת עתירתו, ואף לא נימק מדוע יש לשוב ולהידרש לעתירה הנוגעת לאותם חומרים חסויים – יש לדחות את העתירה על הסף.

כמו כן, שוכנעתי כי החומר החסוי אינו חיוני להגנתו של העותר ואין בו פוטנציאל לעורר ספק סביר בדבר אשמתו.

למעלה מן הצורך, אוסיף עוד כי נחה דעתי שאין בטענותיו החדשות של העותר בעתירה דנן כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה שניתנה בעתירה הקודמת, ומטעם זה בלבד ניתן היה לדחות את העתירה (ראו והשוו: בש"פ 30/19 אבו אלחמאם נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.1.2019)).

לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 6737/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: מחמד חרוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשפ"ג (20.11.2022) בשם העותר: עו"ד סאלח מחאמיד בשם המשיבה: עו"ד מסעד מסעד ][]החלטה

ביום 21.9.2022 העבירה המשיבה לבא כוח העותר פרפרזה, בה צוין כי "קיים מידע לפיו פאדי חרוב ... מעורב בפיגוע הדקירה אותו ביצע [העותר], אחיינו. טיב המידע אינו ברור. פאדי נעצר, במעצר מינהלי, בין היתר בגין מעורבות זו". בעתירתו מבקש העותר כי בית המשפט יורה על הסרת החיסיון "מכל נושא אשר יש בו כדי לסייע להגנתו, או לתרום להבנת ההליכים בתיק". וביתר פירוט הוא מבקש להורות על הסרת החיסיון מחומרי חקירה החיוניים להגנתו, בפרט לנוכח האמור בפרפרזה המעלה אפשרות שישנם מעורבים נוספים בעבירות המיוחסות לו; על הסרת החיסיון החל על שיטות ודרכי חקירה של השב"כ ככל שיש בהן פוטנציאל להעלאת טענות פסול; וכי יש להורות למשיבה למסור לו פרפרזה נוספת, בה תפורט "בקוים כלליים שלא יפגעו בחיסיון", רשימת חומר הראיות והמידע החוסים תחת תעודת החיסיון.

...

אולם, אם מצא בית המשפט כי הראיה אינה חיונית אך גלומה בה תועלת כלשהיא להגנתו של הנאשם, עליו לערוך איזון בין התועלת שבגילוי הראיה החסויה, לבין הפגיעה באינטרס הביטחוני שביסוד החיסיון.

בענייננו, לאחר שעיינתי בחומר החסוי, התרשמתי כי העברת רשימת חומרי החקירה, או פירוט כללי אודותיהם, עלולה לחתור תחת האינטרס העומד ביסוד החיסיון ואף אין בה כדי לסייע להגנתו של העותר.

לפיכך, אף בקשה זו של העותר נדחית.