הערייה סיפקה העתקים של מסמכים רבים שנשלחו לעותר, ואילו העותר טוען כי לא היה מודע לחוב המיוחס עד לעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל בשנת 2014.
ביום 16.06.2014 פתחה הערייה תיק הוצאה לפועל כנגד העותר למכירת מקרקעין, מחצית דירה בראשון שמחציתה בבעלות העותר (להלן: תיק ההוצל"פ).
העותר טוען שלאחר שהעביר את השיק לעירייה, נוצרת מערכת יחסים בין הערייה, המחזיקה בשיק, לביו המלווים, צד ג'.
הערייה גורסת כי פעלה כדין כדי לגבות את החוב, וטוענת כי טענת "פרעתי" של העותר מהוה טענה בעלמא, זאת מפני שלא הציג, לטענתה, כל אישור או ראיה לכאורה לפרעון השיק וכיבודו.
במקרה שלפניי העותר פנה לעירייה, ואף פעל לביטול להליכי הגבייה בנוגע לדירת המגורים, תוך פנייה לבית המשפט המחוזי ואחריו לבית משפט השלום, ורק שאלו כשלו, והדירה הייתה אמורה להיות מוצעת למכירה, הגיש עתירה זו. על אף שאמנם יש בכך שהוי, בנסיבות העניין איני סבורה כי די בכך לדחות את העתירה על הסף (לאיזון בין אינטרס הפרט לרשות הציבורית בהקשר זה ראו: הנרי רוסטוביץ', ארנונה עירונית, 1296 (מהדורה חמישית, 2008).
בנוסף, ככל שלעותר טענות כנגד חילול השיק, על העותר להפנות טענות אלו למי שהסבו לו את השיק, או הלוו לו, לטענתו, את הכספים, ואין זה מתפקידה של הערייה שהוא בעל חובה לעשות כן.
משלוח ההתראות ועדכון ספרי הערייה – חזקת התקינות המנהלית
העותר מוסיף וטוען כי הערייה המשיכה לשלוח התראות לכתובת הנכסים שעזב בשנת 2006 ולא לכתובתו שהייתה ידועה לה, ובשל כך נודע לו על החוב רק בשנת 2014, עת החוב תפח וקשה היה לטפל בעיניין, עוד העלה טענות לעניין אופן ניהול הרישומים בספרי הערייה.
...
דין טענתו להידחות גם בהיבט המנהלי.
בחינת המקרה שלפניי לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, מובילה למסקנה כי לא מתקיים בענייננו שיהוי סובייקטיבי.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית.
