עתירות וערעורים נגד מועדי דיון בתיק פלילי

על הטענות, העובדות וההליכים בתמצית העובדות- המערער התבטא בשלוש הזדמנויות שונות, במסגרת הליכים שונים, בשנים 2008- 2010, באופן בלתי הולם כלפי היושבים על כס השיפוט והצד שכנגד, כדלקמן: במקרה הראשון, במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו נגדו בבית-משפט השלום באשדוד, ת"פ 1238/06 (תיק שהועבר מבית משפט השלום באשקלון; ת"פ 1957/05), פנה המערער, במכתב מיום 28.9.09, ליועץ המשפטי לממשלה בטרוניה כלפי היתנהלות התובע המשטרתי בעיניינו, ובין היתר, כתב בזו הלשון: "היתנהלות התביעה בהליך זה הינה שערורייתית, מושחתת, מעוררת חלחלה"; "התביעה לא בחלה לעשות שימוש במהלכים חריגים אשר פניהם לא יכירם במערכות משפט, גם לא בעולם השלישי. מעבר לעובדה כי התביעה הגישה כתב אישום פקטבי, שקרי, חסר בסיס פלילי, מתוך שיקולים זרים, התביעה בסיסטמתיות: לא קיימה צוי בית משפט; ביזתה את בית המשפט; נציגיה אשר הוחלפו לבקרים (6-7 תובעים שונים) שיקרו במצח נחושה"; "קיומו של הליך זה שלא לדבר על המשכותו הארוכה, לרבות באשר לאופן היתנהלותו ע"י התביעה, מעורר בוז, חוסר אמון ותיעוב כלפי מי שמתיימרת לייצג את המדינה בהליך פלילי. היתנהלות התביעה עד כה, כאמור לעיל, כלפי מי, שלכאורה, נחשב קצין בית המשפט, כלפי אדם נורמאטיבי, איש שומר חוק, מעוררת תחושה קשה של היתעמרות, רדיפה והתנכלות אישית על בסיס שיקולים זרים"; "למרות כל התראותיו של הח"מ בעבור למכותבים דלמטה, על היתנהלותה המופקרת והשערורייתית של התביעה בתיק זה, טרם נענה הח"מ במענה הולם". עוד בהליך זה, הגיש המערער בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ובן היתר, כתב: "לא זו בלבד שהמשיבים הגישו כנגד המבקש כתב אישום פקטבי, חסר בסיס פלילי מלכתחילה, וגורמים ביודעין ובמכוון לסחבת חריגה וקיצונית בהליך בתיק העקרי, הם מונעים במכוון מהמבקש גישה לחומר חקירה אשר נועד לצורך מיצוי הגנתו". במקרה השני, הגיש המערער, כמייצג, לבית-משפט לעינייני תעבורה בבאר-שבע, במסגרת תיק 6235/09, "בקשה דחופה לשיחרור מייצוג", בגדרה כתב: "הח"מ אינו נאיבי ומודע לכך כי בפעולה שנבחרה על ידו לעיל, יש בכך לגרום לכב' הנשיא מיכליס, כב' הנשיאה בינייש, כב' מנהל בתי המשפט משה גל ושופטים רבים במחוז דרום, סיפוק רב, שכן בדרך זו, המתנהלת מזה כשנתיים, בבתי משפט במחוז הדום, שופטים חברו בקליקה ויישרו קו נגד הח"מ, בכל דרך אפשרית, לרבות בנתינת החלטות משיקולים זרים, השתת הוצאות עונשיות, הגשת 14 פרטי אישום בקובלנה אחת ללישכת עורכי הדין, תפירת תיק פלילי ועוד, מתוך מטרה לפגוע בעבודתו של הח"מ נגדם. מי ייתן ויתקיים הכלל 'ייכרתו אויביי ומבקשי רעתי', אמת, צדק ויושרה תהא דרכם". במקרה השלישי, המערער פנה, במכתב מיום 27.1.10, ליועץ המשפטי לממשלה, נשיאת בית-המשפט העליון, מנהל בתי-המשפט ושר המשפטים, בבקשה להורות על חקירה פלילית נגד השופטים גיל **** וסבין כהן בגין חשד לשחיתות, קבלת טובות הנאה, הטיית משפט, שבוש הליכי משפט וניצול לרעה של תפקיד צבורי.

בהליך המשמעתי אשר היתנהל בבית-הדין המחוזי, עתר המערער לביטול האישומים נגדו מחמת הגנה מן הצדק ובטענה שנפלו פגמים בהליך המשמעתי המצדיקים את בטלותו, כמו אי מינוי סנגור ואי איחוד תיקים.

בית- הדין, לאחר היתלבטות, קבע כי לא ניתן להקל בעונשו של המערער במסגרת העירעור מטעמים של חלוף הזמן ממועד ביצוע המעשים בהם הורשע ומכיוון שהמערער הוא שנושא באחריות להמשכות הליכי המשמעת במשך תקופה של כעשור.

לצד זאת, "בבתי הדין המשמעתיים יושבים עורכי דין מנוסים, שכבוד המיקצוע ואמון הציבור בו יקר להם- הוא הענף שעליו הם יושבים, הוא מקור פרנסתם, הוא מקור גאוותם המקצועית, הוא מקור כוחם ומעמדם. על כן ככלל יש לצאת מן ההנחה כי שקלו היטב, בשתי הערכאות, את הנושא שבדיון על כל היבטיו. אכן, העירעור בזכות בגילגול שלישי לבית משפט זה, שאף בעניינים פליליים בתחום המהותי (להבדיל ממעצרים וכדומה) אינו בנמצא, הוא רצון המחוקק, אך פשיטא שיש לשוות משקל נכבד לפסיקתם של בתי הדין המשמעתיים, ולא כל שכן כששתי הערכאות התנבאו בסגנון אחד" (עניין חיים, פסקה ח')).

...

כללי לפניי ערעור על פסק דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן- בית-הדין הארצי) בתיק בד"א 19/19, ללא שנושא תאריך חתימה והומצא למערער, לדבריו, ביום 28.8.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד איתן צחור, עו"ד בנימין לבנטל ועו"ד טייף דיאא), במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על פסק דינו של בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין- מחוז דרום (להלן- בית הדין המחוזי) בתיק בד"מ 10/11 מיום 3.2.2019 (עורכי הדין אב"ד עו"ד שי פוירינג, עו"ד לילך אוהל מסנר, עו"ד איילה ביטון).

בנסיבות אלו, סבורני כי יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד כלפי המותב היושב בדין וכלפי הצד שכנגד, במיוחד בין כותלי בית המשפט, ואיני מוצא צידוק לאמירות בסגנון אחר.

סוף דבר, לא שוכנעתי, כי נפל פגם בפסק הדין המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

אשר על כן, הנני דוחה את הערעור.

טענות המערער מתבססות על הצהרת המאשימה, לפיה חומרי החקירה הנוגעים לתיקים הפליליים שקדמו לתיק הנוכחי, בדגש על תיק המקור והתיק משנת 2005, בוערו ואינם נמצאים בידי המאשימה ועל כן אין אפשרות להעבירם לידי בא כוח המערער.

בהקשר זה, הציג בא כוח המערער חוות דעת מטעם ד"ר יופה פסכיאטר-פסיכוגריאטר, ביקש לקבלה כראשית ראיה למצבו הנפשי של המערער, ועתר לשליחתו של המערער לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

להשלמת התמונה יצוין, כי המערער לא התייצב לדיון שנקבע לצורך מתן הכרעת הדין ובא כוחו ציין, כי משיחה עם בנו של המערער עולה כי האחרון שוהה בחו"ל. בהתאם לכך, הוצא כנגד המערער צו הבאה למועד הדיון הנדחה.

...

על אף התרשמות בלתי אמצעית זו, לאחר קבלת חוות הדעת מטעם ד"ר יופה ובהיעדר התנגדות המשיבה, נעתר בית המשפט לבקשת המערער והפנה אותו לבדיקה לצורך קבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

בבחינת למעלה מן הדרוש – עיינתי בחוות הדעת הראשונית של ד"ר יופה, אשר הוליכה להפניית המערער לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי, וראיתי לציין הנקודות הבאות :לא ניתן להסיק מסקנה אבחנתית חד משמעית, המידע שנמסר ע"י המערער רווי אי דיוקים וסילופים, לא עמד לרשותו תיעוד רפואי קודם וחסרו פרטים אנמנסטים אובייקטיביים.

סוף דבר הערעור נדחה על כל חלקיו.

במסגרת ניהול ההליך הפלילי (ת"פ 24018-01-18), ב"כ המערער פנה לנציגי התביעה בחודש מאי 2018 ובקש כי בהנתן עברו הפלילי הנקי, נכונותו לפנות לשירות המבחן, והרף הנמוך של נסיבות העבירה, ההליך המשפטי בעיניינו יסתיים בהסדר מותנה על פי סימן א'1 בפרק ד' לחסד"פ והנחיית היועמ"ש 4.3042 בעיניין זה. בקשת המערער נדחתה, בעקרו של דבר מן הטעם שהתיק אינו מתאים להסדר מותנה, ובהנמקה נכתב כי "מדובר במי שמעשיו - העבירה בה הוא מואשם ואף גרסתו מלמדים על הצורך בהגשת כתב אישום ואף בהמשך יתכן בהליך של פקוח עברייני מין". לאחר דברים אלה פנה המערער לבית המשפט השלום בפתח תקווה (השופט ח' טרסי) שדן בהליך הפלילי, ובקש לבטל את כתב האישום בהתאם לדוקטרינת הבקורת המינהלית בפלילים.

לאחר דברים אלה, פנה המערער בשנית לבית המשפט הפלילי בבקשה לקיים "תחליף לעתירה מנהלית – בקשה לקבלת נתונים המבוססת על דוקטרינה המנהלית בהתאם להלכה שנקבעה בעע"ם 2668/15 מ"י נ' הלל וייס". במסגרת זו ביקש המערער שבית המשפט הפלילי יורה למשיבה להמציא לו את המידע שהתבקש.

סמוך למועד הדיון הוגשה בקשה על ידי התנועה לחופש המידע להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט".

הורתה ולידתה של עתירה זו היא בכתב האישום שהוגש נגד המערער ומייחס לו עבירה של מעשה מגונה בפומבי, ובעמדת המערער כי עומדת לו הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית.

...

ואולם כפי שהיטיב חברי לבאר, הטענה לאכיפה בררנית התבררה כחסרת יסוד; והרושם הוא שהתביעה שקלה את מכלול הנתונים הרלוונטיים, ובפרט את עיוותי החשיבה של המערער ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו, טרם שהגיעה לכלל מסקנה שיש לדרוש בעניינו מאסר בפועל וייתכן שבעתיד אף צו פיקוח על עברייני מין.

אף אני סבורה כי די היה בכך כדי לדחות על הסף את טענת המערער לאכיפה בררנית בגדר ההליך הפלילי, שאז ספק אם היה המערער בכלל פונה לנתיב המינהלי.

ובמישור העקרוני, כידוע ניתן אמנם לטעון טענות בעלות אופי מינהלי במסגרת ההליך הפלילי – ואולם אף לדידי אין לאפשר מצב של "היפוך תפקידים", שבו הנאשם תופס את תפקיד המאשים ואילו התביעה היא שיושבת על ספסל הנאשמים; והמקרה הנדון מביא את הדברים עד כדי אבסורד.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) בת"מ 20088-09-19 מיום 15.7.2022, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לחשיפת התיק במערכת "נט המשפט". []המשיבה 1 (להלן המשיבה), היא המאשימה בתיק העקרי, מנהלת בימים אלה הליך פלילי כנגד המשיב 2 – מר עמוס דב סילבר (להלן: מר סילבר וההליך העקרי בהתאמה).

פרטיו של תיק כזה לא יהיו חשופים לציבור ולא ניתן יהיה לקבל מידע על פרטים אלה, לרבות מועדי דיון, החלטות וכו'.

ביום 15.7.2022 אימץ בית המשפט בתיק המעצר את החלטת בית המשפט בהליך העקרי לעניין בקשות העיון בתיק זה. כעת, בבקשת רשות העירעור שלפניי, עותרת המבקשת לסעד אחד בלבד: להורות כי על תיק המעצר תופעל בררת המחדל של מערכת "נט המשפט" לגישת הציבור לתיקים המסווגים "פתוח לציבור", כך שמספר התיק, שמות הצדדים ובאי כוחם, יומן הדיונים וכלל ההחלטות שאינן אסורות בפירסום יהיו גלויים לכל אדם בכפוף למיגבלות הדין.

...

בהיעדר פתרון מתאים המאפשר לסרוק את כתבי הטענות המוגשים על ידי הצדדים באופן שהפרטים אודות הגורם החסוי יחסו, אין מנוס אלא לחסות את התיק כולו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי כי יש לדחותה אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בדיון שהתקיים ביום 16.4.2018 הורה בית משפט השלום על מחיקת האישום נגד המערער, לאחר שהתגלה כי טרם היתקבל אישור מסירה בדבר זמונו לדיון.

יחד עם זאת, הורה בית משפט השלום כי: "הסנגור יעדכן את הנאשם [המערער – י' כ'] בדבר מועד הדיון הנדחה ויגיש הודעה לבית המשפט בצרוף אסמכתא". יצוין כי מעיון בתיק בית המשפט, לא אותרה הודעה ואסמכתא כאמור.

המשיבה, מצדה, טענה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים המנויים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לעניין ביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם ("רשאי בית המשפט לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין... אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין").

ביום 17.7.2022 היתקיים דיון בבקשת הביטול, במסגרתו עתר בא-כוח המשיבה לדחיית מועד הדיון לצורך הזמנת התיק מהארכיון.

...

בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה".

עניינו של המערער אינו נמנה על אותם מקרי קיצון המצדיקים סטייה מכלל זה. כך, בזהירות המתבקשת, אעיר כי לא שוכנעתי שסיכויי הערעור הם "גבוהים מאוד" כנטען.

כמו כן, לא שוכנעתי כי טענות המבקש לעניין נסיבות מתן ההחלטה מיום 8.3.2023 מגבשות אף הן עילת ערעור בעלת סיכויים "גבוהים מאוד" להתקבל.

סוף דבר: הערעור נדחה.