עתירות בדבר אחריות ביטחונית ביישובי עוטף ירושלים

אבי המנוח, עובד במנגנוני הבטחון של הרשות הפלסטינאית, תיאר בנוסף את עזרתו לאזרחי המדינה.

עוד העיד מטעם ההגנה סנ"צ שחר יצחקי, מפקד גדוד דרומי של מג"ב בעוטף ירושלים.

ההגנה הגישה כמוצגים לעונש את יומן המבצעים של יחידת הנאשם בתקופה הרלוואנטית, חוות דעת שרשם סנ"צ ראיק שאנן, קצין ישובים במג"ב מרכז, אודות הנאשם (שהתייחסה אף היא לתפקידיו ולתפקודו החיובי בכיתת הכוננות של דרום השרון), חוות דעת של פקד טרודי סלמן בעיניינו, מכתבים ממקום העבודה של הנאשם בעבודות תת-ימיות, ותעודות הוקרה אודות היתנדבות הנאשם במג"ב. עוד הגיש ב"כ הנאשם את החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו לתת תוקף של פסק דין להסכם גישור בתביעה האזרחית שהגישה מישפחת המנוח נגד המדינה והנאשם.

נוכח העובדה כי לפנינו רשלנות ברף הגבוה שהביאה לתוצאה קטלנית, לא מצאתי כי היתקיים במקרה זה אותו יחס בלתי סביר בין התועלת החברתית שבהרשעת אדם שביצע עבירה פלילית, לבין אינטרס הפרט ושיקומו, ואני דוחה את עתירת ההגנה –שלא גובתה בהמלצת שירות המבחן – לבטל את הרשעת הנאשם בעבירה בה הודה.

פסקי הדין שעסקו ברשלנות בפקוח ודאי אינם יכולים להשליך על קביעת המיתחם במקרה שלפניי שעניינו אחריות ישירה.

הבדל בולט לקולת אותו חייל הוא שמטבע הדברים היה הלה בגדר "בגיר-צעיר", וברור שבעניינו חלה הפסיקה המכירה בכך שמצומצמת יכולת הבחירה של אלה, ואילו הנאשם שלפניי הוא כבן 40.

...

נוכח העובדה כי לפנינו רשלנות ברף הגבוה שהביאה לתוצאה קטלנית, לא מצאתי כי התקיים במקרה זה אותו יחס בלתי סביר בין התועלת החברתית שבהרשעת אדם שביצע עבירה פלילית, לבין אינטרס הפרט ושיקומו, ואני דוחה את עתירת ההגנה –שלא גובתה בהמלצת שירות המבחן – לבטל את הרשעת הנאשם בעבירה בה הודה.

סבורני כי המקרה שנדון בעניין ויזמן חמור מהמקרה שלפניי.

נתתי דעתי לעקרון היסודי בענישה, עקרון הלימה שבין המעשה לעונש, לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה, לרמת הענישה הנוהגת וכמובן לנסיבות ביצוע העבירה, ואני קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשה הנאשם כמתואר בכתב האישום נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל.

אני מקבל אפוא את טענת המאשימה כי העונש לו עתרה במסגרת ההסדר מצוי בתוך מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם.

העותרת טוענת להפליה בין העמדה לבין גבעת המייסדים, שם נותר התקן על כנו; וכן להפליה בין תושביה לבין תושבי ערים אחרות בישראל המוגנים באמצעות מחסומים שמאייש צה"ל. העותרת מוסיפה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, שכן הצוו אינו מסמיך את המשיב לכפות על תושביה לממן מכיסם מאבטחים במקום התקן שבוטל, והדבר אף מהוה הפרטה פסולה של הבטחון הצבאי.

לאחר ביטול התקן, ושוב בהתאם להערכת המצב, הורה מפקד מג"ב עוטף ירושלים על שינוי בתיק הגנת היישוב של העיר, כך שאחד מהשומרים בשכר שהעסיקה העותרת הועבר לעמדה מעמדה אחרת.

יפים לעניין זה דברי בית משפט זה בעיניין אחר: "... שיקולים אלה הנם שיקולים שבמומחיות צבאית וביטחונית. בכגון דא, נתון למפקד הצבאי שיקול דעת רחב. המפקד הצבאי הוא שמופקד על שמירת הבטחון. הוא בעל המומחיות, הידע והאחריות הבטחוניים. לעמדתו בעיניין זה מייחס בית המשפט משקל רב. ביסוד גישתנו זו עומדת התפיסה, המאפיינת את פסיקתו של בית משפט זה, לפיה עלינו לתת משקל מיוחד לחוות דעתו הצבאית של הגורם אשר עליו מוטלת האחריות לבטחון..." (בג"ץ 5488/04 מועצה מקומית אלראם נ' ממשלת ישראל, בפיסקה 42 (13.12.2006)).

...

עמדה זו מקובלת עליי.

סוף דבר מלאכת ההכרעה של הגורם המוסמך – הוא המשיב – אינה קלה.

אולם בסופו של דבר, עניין לנו בדרכי המימוש של הזכויות ואיזונן אל מול שיקולי רוחב – ביטחוניים ותקציביים – אחרים (השוו: דברי חברי, השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 1040/10 עיריית אשקלון נ' ראש ממשלת ישראל, בפסקה כ"ה (19.10.2010)).

ביום 16.3.2022 הגישו המשיבים בבג"ץ 959/22 והמשיבים 5-1 בבג"ץ 990/22 (להלן: משיבי המדינה) את תגובותיהם המקדמיות – הזהות בעיקרן – לעתירות שלפנינו במסגרתן דיווחו משיבי המדינה כדלקמן: בפתח הדברים, נטען כי "בפועל משטרת ישראל מעולם לא הסירה אחריות ביטחונית מיישובי עוטף ירושלים [...] והאחריות הביטחונית של מג"ב ליישובים נותרה בעינה" (ראו: סעיף 5 לתגובה המקדמית מטעם משיבי המדינה).

...

לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים, מצאנו כי העתירות שלפנינו התייתרו ודינן להימחק.

משכך הוא, נחה דעתנו כי הסדרת העברת האחריות הביטחונית על יישובי עוטף ירושלים למשטרת ישראל מטופלת ומקודמת באופן מאומץ על ידי משיבי המדינה לצורך יישום החלטת הממשלה במלואה.

כמו כן, הועברו קורות חיים של שמונה רבש"צים, כאשר במקביל נעשים מאמצים לגייס רבש"צים ליישובים הנותרים; הושגה הסכמה עקרונית בין צה"ל למשטרת ישראל באשר להכשרת כיתות הכוננות והסוגיה מצויה בטיפול בשלב מתקדם, כאשר במסגרת המודל המשותף לאימון כיתות הכוננות מתוכנן אימון לכיתת הכוננות ביישוב אלון, ונבחנת אפשרות להפוך את חברי כיתות הכוננות למתנדבי משטרת ישראל; וכן, כאמור, הושלם מיפוי מרכיבי הביטחון הפיזיים, וצה"ל ומשרד הביטחון התחייבו להעביר משאבים קבועים וחד-פעמיים בהתאם לסיכום בין הגופים לטובת מימוש האחריות של משטרת ישראל בהתאם להחלטת הממשלה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, החל מתאריך 10.5.21, לאחר ירי רקטות מאסיבי לעבר איזור ירושלים ועוטף עזה, החל מבצעי צבאי של צה"ל בעזה המכונה "שומר החומות". בד בבד, החלו הפרות סדר אלימות ברחבי הארץ ובין היתר, חסימות של צירי תחבורה, יידוי אבנים לעבר כלי רכב והעברת צמיגים, במוקדים רבים ברחבי המדינה.

ביום 13.5.21 בשעה 22:40 או בסמוך לכך, היתקבל דיווח במערכת הקשר של תחנת משטרת ישראל ברהט על ארוע של הפרת סדר אלימה ביישוב רהט, באיזור ביניין הערייה ונקודת השיטור העירוני (להלן: "ההתפרעות").

בהמשך לכך, ביום 25.4.22 ניתנה החלטה בדבר שינוי בתנאים המגבילים בהם הנאשם שוהה על מנת לאפשר לו להשלים את צו השל"צ. בתסקיר מיום 30.5.22 שירות המבחן מסר, כי לאור שתוף הפעולה של הנאשם ולקיחת האחריות על היתנהלותו יש מקום לבחינה מחודשת של המלצתם ונתבקשה דחיית הדיון לחודש ספטמבר, לצורך מעקב אחר התקדמותו.

המאשימה הדגישה את ייחודיות נסיבות המקרה בתקופה שבה במקביל לכך שמדינת ישראל נימצאת בעיצומו של מבצע צבאי בעזה, מתרחשות הפרות סדר ופעילות אלימה כלפי המדינה, סמליה וכוחות הבטחון.

לחילופין עתרה ההגנה לאור ההליך הטיפולי המשמעותי אותו עבר הנאשם להפעיל את המאסר המותנה בחופף לכל עונש ולתת משקל לקשר הלא הדוק בין התיק שבו הוטל התנאי לבין ארוע זה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נקבע כי אף שהדיון היה קבוע להשמעת גזר דין, על בית המשפט לשוב ולעיין בשיקולי הענישה.

...

בסופו של דבר, בהתרשמות הכללית שירות המבחן חזר בו מהמלצתו הקודמת, לאור הנסיגה המשמעותית במוטיבציה ובשמירה על הקשר עם שירות המבחן, כאשר בשיחות עדכניות ביטא רצון לסיים את ההליכים המשפטיים בין כותלי הכלא, וכאשר לא ברור גם מצבו העדכני מבחינת שימוש בחומרים משנה תודעה ואלכוהול.

לעניין זה אזכיר כי בחודש אוגוסט נעתר בית המשפט לבקשה להקלה בתנאים המגבילים על מנת לאפשר לנאשם להשתלב בעבודה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי  מאסר שירוצו בעבודות שירות.

זאת, נוכח התפרעויות ותקיפות שהתרחשו באותה תקופה – תקופה שהחלה בחודש הרמאדן ונמשכה בעת בו היתרחש ירי מאסיבי של רקטות לעבר איזור ירושלים, המרכז ועוטף עזה, בעקבותיו החל מבצע צבאי "שומר החומות". ההתפרעויות כללו אלימות, זריקת אבנים וחפצים לעבר אנשים וכלי רכב בעלי חזות או סממנים יהודיים, מתוך מניע גזעני, וכן התפרעויות ותקיפות על רקע לאומני נגד כוחות המישטרה והבטחון.

בשל כך, היא עתרה לקבוע מיתחם עונש לאישום הראשון הנע מ-36 ועד 72 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

למעשה, נטען, הוא הודה במעשים אלו כבר בתחילת חקירתו במישטרה ובשב"כ. אין ממש בטענה כי מדובר בנטילת אחריות חלקית, והסבירה כי מסקנות שירות המבחן הן על יסוד דברי הנאשם, כי פעל בתגובה לירי שביצעו מאבטחים שפועלים בשכונה, ירי שהביא לפציעת תושבים מהשכונה.

לשאלת באת כוחו ציין כי הוא מבקש להמשיך בשגרת חיים רגילה, ללמוד ולהתחתן, וכי הוא לא ישוב על מעשים מעין אלו.

...

בשים לב לאמור, לערכים המוגנים שנפגעו, נסיבות ביצוע העבירות והפסיקה הנוהגת, בכלל זה העונש שהושת על שותפיו של הנאשם באישום הראשון, אני סבור כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 40 ועד ל-72 חודשי מאסר בפועל.