עתירות אסיר ביטחוני בדבר תנאי כליאה

העותר טוען כי הוראות פקנ"צ 04.05.00 "תהליך הגדרת אסיר בטחוני" נגזרות מההגדרה של האסירים הבטחוניים בפקנ"צ 03.02.00 – "הגדרת אסיר בטחוני". תנאי הכליאה אינם "ענישה", תכליתם היא הבטחת שמירת הסדר, המשמעת והבטחון, בהיתחשב במאפיינים המיוחדים של האסירים.

בסעיף 14 לפסק הדין בעיניין "צאלח" כותבת הנשיאה נאור "סיווג אסיר כאסיר בטחוני הוא פרי החלטה אדמיניסטרטיבית של שב"ס. סיווג זה נועד, בין היתר להקל על ניהולם הסדיר של מיתקני הכליאה... לפי פקודת הנציבות הרלוואנטית "אסיר בטחוני הנו אסיר שהורשע בגין ביצוע עבירה שעפ"י טיבה או נסיבותיה היא עבירה ביטחונית; או אסיר שניתנה לגביו חו"ד של שב"ס, המעידה על מסוכנות ביטחונית הנשקפת ממעשיו; או אסיר שהורשע במעשה שיש בו משום מתן שירות לאירגון טירור או רצון לפגוע בבטחון המדינה (פקנ"צ 04.05.00 – הגדרת אסיר בטחוני). על קבוצת האסירים הבטחוניים נמנים אסירים שהורשעו לרוב בעבירות חמורות, אשר בוצעו ממניעים אידיאולוגיים. לגבי אסירים אלה, קיים חשש כי יבקשו לחזור ולבצע עבירות דומות, הן במהלך תקופת מאסרם, הן לאחריה. כמו כן, בשל השתייכותם של רבים מאסירים אלה מארגונים בלתי חוקיים, מיתקיים חשש כי יעשו ניסיונות מצידם ליצור קשר עם ארגונים אלה במהלך תקופת המאסר... בפועל, אסירים בטחוניים מוחזקים בנפרד מאסירים אחרים וחלות עליהם הגבלות רבות וקשות יותר בכל הנוגע לקשר עם העולם שמחוץ לכותלי בית הסוהר... 19: נוכח האמור לעיל, נקודת המוצא לדיוננו היא כי יתכנו הבדלים בתנאי המאסר של אסירים בטחוניים לבין אלה של אסירים פליליים, עם זאת, ההחלטה להטיל מיגבלות מיוחדות על אסירים בטחוניים איננה יכולה להיות שרירותית. ככל החלטה מנהלית, גם החלטה כזאת צריכה לעמוד באמות מידה של סבירות ומידתיות ולפיכך ההחלטה הנוהגת היא שיש מקום להבדיל בין אסיר בטחוני לבין אסיר פלילי, בנוגע לתנאי המאסר, רק אם הדבר מתחייב מצורכי הבטחון או לפי שיקולים עניינים אחרים ורק במידה הנדרשת לפי שיקולים אלה". מדברי הנשיאה עולה כי הטלת המיגבלות אפשרית רק אם היא נידרשת על יסוד שיקולים בטחוניים או שיקולים עינייניים אחרים ולא נובעת משיקולים של ענישה או נקמנות או אם היא פוגעת באסיר מעבר למידה הנדרשת עפ"י שיקולים עינייניים (הנשיאה הפניתה לעניין "קונטר" עע"א 1076/95 מ"י נ' קונטר ורע"ב 823/96 ואנונו נ' שב"ס, פד"י נ"א (2) עמוד 783).

...

אני קובע שאין מניעה משילובו של העותר בסבב חופשות בכפוף לכללי שב"ס. אני מורה על ביטול החלטה מנהלית הדוחה את בקשתו של העותר לביקורי התייחדות.

אני קובע שאין מניעה מלאשר לעותר התייחדויות וזאת בכפוף לשיקולים מערכתיים של שב"ס, גם לעניין יציאות לחופשה והתייחדויות לאור המצב השורר כיום.

אני קובע כי ההחלטה לסווג את העותר כאסיר ביטחוני הייתה שגויה ובכל מקרה היה מקום לקבל את בקשתו לשינוי הסיווג לאור האמור לעיל ועל כן, אני מורה על ביטול ההחלטה המנהלית שדחתה את בקשתו להסרת הסיווג כאסיר בטחוני.אני מורה על הסרת הגדרתו כ"אסיר ביטחוני".

המשך סיווגו של העותר כאסיר ביטחוני: ככלל, אסיר ביטחוני – מי שביצע עבירה חמורה מתוך מניע לפגוע בבטחון המדינה, אך גם מי שהמניע לעבירה שביצע היה גזעני או לאומני – מוחזק כמי שנושא עמו סיכון אנהרנטי מוגבר, המחייב קביעתם של תנאי כליאה מחמירים, שמטרתם בין היתר לפקח על קשריו של האסיר עם גורמי-חוץ ולמנוע הישנות עבירות.

המנעות משילובו של העותר בקבוצות טפול מתקדמות: ראשית לכל, אזכיר כי בית המשפט העליון עמד על החובה הנוקשה לנהוג בשויון בכלל האסירים הבטחוניים, יהא המקור האידיאולוגי למעשיהם כאשר יהיה [עניין שגב לעיל]; סרובו של שב"ס לשלב אסירים בטחוניים בקבוצות טיפוליות בכלל, ובקבוצות מתקדמות וייעודיות בפרט, נשען על איבחנה עניינית ומותרת: אסירים בטחוניים, דוגמאת העותר, אינם מבצעים את עבירותיהם על-רקע סטייה או נטייה עבריינית, אלא על-רקע אידיאולוגיה פוליטית, לאומית, דתית וכיו"ב; יפים גם לענייננו דברים שאמרתי בעת"א 35592-03-19 ראובני נ' מ.י. (2019): "המסגרות הטיפוליות שמציע שב"ס נועדו לאסירים פליליים שביצעו עבירות מתוך מניעים פליליים "קלסיים". שירות בתי הסוהר אינו ערוך לטיפולים מרחיקי לכת מסוג זה לאסירים בטחוניים, שלרוב אינם מבקשים להיות נושא לצפייה, להערכה, ולטיפול של שב"ס. לא מדובר במי שביצע את העבירות מתוך מניע קלסי, אלא אך ורק על רקע אידיאולוגי, כאמור, וקשה להאמין שרצונו בטיפול שיביא לשינוי אמונותיו הבסיסיות.

...

נחה דעתי כי העותר מקבל את המזון הרוחני שביכולתו וברצונו במסגרת לימוד תורה בחברותא.

" [ועוד ראו עת"א 23381-01-20 פינטו נ' שב"ס (2020)]; אבחנה זו אינה חורגת מהסביר והנחוץ, ואין להתערב בהחלטת שב"ס [עע"א 1075/96 מ.י. נ' קונטאר (1996), פסקה 8]; העותר לא יוכל להיבנות מרע"ב 5457/15 חטיב נ' שב"ס (2017), שעיקר עניינו בשינוי שיוך ארגוני – ערוץ שאינו רלוונטי לעותר; לנוכח האמור לעיל, לרבות הדיון בשינוי סיווגו של העותר, נדחית גם העתירה לשילובו של העותר בקבוצות טיפול מתקדמות.

סוף-דבר: העתירה נדחית, על שני ראשיה.

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר כל חבות נזיקית כלפי התובע, כשממילא טענות בדבר תנאי כליאה צריכות להתברר במסגרת עתירת אסיר.

ממסמכים מודיעיניים חיסויים שהוגשו לבית המשפט, בהסכמת התובע (עמ' 6, ש' 23), עולה כי בעת הרלוואנטית לכתב התביעה היו אינדיקאציות ברורות אודות מעורבותו של התובע באירועים חמורים הנוגעים לבטחון המדינה, כמו גם להיתנהגות המסכנת את הבטחון והסדר הצבורי בתוך הכלא, בין היתר ביחד עם אסירים נוספים.

...

נוכח האמור, לא נמצא פגם בהתנהלות הנתבעת בעניינו של התובע ואני מקבל את הטענה כי בנסיבות אלה לא נפגעו זכויותיו של התובע, אלא לכל היותר בתקופות מסוימות נמנעו ממנו פריבילגיות מסוימות, דוגמת קומקום חשמלי, הניתנות מטבע הדברים לאסירים כגמול על התנהגות חיובית, ואין לו בהן זכות מוקנית, כאמור בסעיף 22(יב) לפקודה – "(1) מפקד בית הסוהר רשאי לתת לאסיר פלילי המוחזק בהפרדה תוספת חפצים פרטיים וטובות הנאה...

אין בידי לקבל את טענות התובע לפיהן לא נשקף ממנו כל סיכון בעת הרלוונטית, כשאין בעובדה שקיבל ביקור התייחדות בכלא, או כי כיום עובד בנגריה בכלא "אשל" כדי להעיד על כך שאינו מסוכן.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, ללא צו להוצאות.

לטענת המשיבה, בעיניינם של אסירים בטחוניים אשר העותר נימנה עליהם, קיימות פקודות ייעודיות המתוות כללים בדבר מערך הכליאה והתנאים לאסירים בטחוניים, במופרד ובשונה מטובות ההנאה והתנאים הניתנים לאסירים "פליליים", זאת בשל הסיכון האינהרנטי הטמון באסירים השפוטים בגין עבירות שבוצעו נגד בטחון המדינה.

...

לעניין טענה חילופית לפיה גם אם ניתן להגביל הגבלות יש להגבלם בזמן, אני סבור שלעניין זה ניתן מענה בכך שלאסירים ביטחוניים ישנה אפשרות לבקש להימנע מהטלות מגבלות כלפיהם בהתאם להוראות ס' 4(ב) לפקנ"צ ביחס לאסירים ביטחוניים, פקודה הכוללת איסור על קיום קשר טלפוני לאסירים ביטחוניים, ככל שמתקיימים כלפיהם התנאים המפורטים בס' 4.

סוף דבר: הלכת "פרש" לא חלה בעניינם של אסירים ביטחוניים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.

אשר לטענות בדבר תנאי כליאתו הקשים, נימסר כי הנאשם סווג כאסיר בטחוני ולא כאסיר בהפרדה.

ב"כ הנאשם, עו"ד אליקה לוין ועו"ד טל ליטן, עתרו לענישה של 15 חודשי מאסר, תוך שהתבקש כי התקופה שבה ריצה הנאשם מאסר בפועל, לאחר הפקעת עבודות השרות, תחפוף לעונש המאסר שייגזר עליו בהליך זה. נטען כי יש לדבוק בהסכמות שגובשו בין הצדדים באשר לנסיבות הארוע, כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן.

...

מכל המקובץ, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל, שיש להשית על הנאשם מעט מתחת לרף התיכון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו.

מכאן מתבקשת אף מסקנה שנייה: ההשוואה הראויה אינה בין יסודות עבירת התנאי כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, לבין יסודות העבירה בה הורשע הנאשם, כפי שהיא מופיעה בספר החוקים.

בעניין מסילתי נקבע כי יש בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כבענייננו, כדי להפעיל מאסר מותנה, שהתנאי נוגע לעבירה של תקיפה סתם (לפי סעיף 379 לחוק העונשין) או תקיפה הגורמת חבלה ממשית (לפי סעיף 380 לחוק העונשין): "עבירות התנאי בענין שלפנינו הן תקיפה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. היסודות של עבירות אלה הם נגיעה בגופו של אחד ללא הסכמתו מתוך מודעות לפעולה זאת (תקיפה), ונגיעה בגופו של אדם ללא הסכמתו, כשנגיעה זו גורמת חבלה של ממש, כשלנאשם מודעות לכך. הלכה למעשה הורשעו המערערים בחבלה חמורה (בנסיבות מחמירות). משמעותה של הרשעה זו, בנסיבות הענין שלפנינו, היא כי הם בוודאי נגעו בגופו של אחד (המתלונן) ללא הסכמתו, מתוך מודעות לפעולה זו, ובכך קיימו את היסודות של עבירת התקיפה, והתוצאה של חבלה חמורה כוללת בחובה, הן בצד העובדתי והן בצד הנפשי את התוצאות של חבלה של ממש. נמצא, כי בהתנהגות עליה הורשעו המערערים, הלכה למעשה, הם קיימו את כל היסודות לגיבושה של עבירת התנאי, ועל כן בדין קבע בית-משפט קמא כי הוא מוסמך להפעיל את התנאי". נוכח כל האמור, נחה דעתי כי יש בעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך כאן כדי להפעיל את המאסר המותנה שנגזר עליו בבבית המשפט השלום בתל אביב ביום 25.11.2020, במסגרת ת"פ 19608-10-19, אשר צורף לת"פ 20579-03-20.