עתירה על סירוב משרד הפנים לתת מעמד קבע

ב- 28.11.2009 ניתן בעתירה זו פסק דין בהסכמה, בו נקבע כי "לבקשתם המשותפת של הצדדים העתירה נמחקת ללא צו להוצאות. בבסיס הבקשה מצויה הודעת ב"כ משרד הפנים שבהתאם להחלטת הממשלה מיום 1.11.09 לא ניתן להרחיק את העותר 3 שהוא תלמיד בית ספר עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית. על כן העתירה התייתרה". בשנת 2010 פנה ב"כ מערער 1 למשיב בבקשה לקבל רישיון עבודה על מנת לפרנס את בנו.

הטענות בעירעור בהודעת העירעור נטען כי "מערער 1 לא היה בארץ בעת הוראת השעה להגשת בקשות למעמד ... על כן לא הוכר כתושב אירעי ונידרש לעזוב את ישראל". עוד נטען, כי במסגרת העתירה שהגיש על סרוב המשיב להעניק לו מעמד מכוחה של אותה החלטת ממשלה קיבל מערער 1 הבטחה מפורשת לפיה אין מרחיקים הורים לילדים השוהים בהתאם להחלטת הממשלה כדין בישראל.

...

בצדק הגיע בית הדין למסקנה כי זיקתו של מערער 1 לישראל אינה עולה על זיקתו למדינת מוצאו.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪.

עניינה של עתירה זאת בהחלטת ועדת ההשגה לזרים בירושלים מיום 24.4.14, לדחות השגה שהגישו העותרים על החלטת רשות האוכלוסין מיום 28.8.12 (שערר פנימי עליה נדחה על ידי הרשות ביום 19.12.12) בה סורבה בקשתם לאיחוד מישפחות מהטעם שעותר 1 (להלן – העותר) מקיים במשך שנים רבות אורח חיים פוליגאמי עם שתי נשותיו: עם אישתו השנייה, גב' סנא עוודאללה (להלן – סנא), לה נישא בשנת 1986 לאחר שהתגרש מאישתו הראשונה וממנה נולדו לו ארבעה ילדים; ועם עותרת 2 (להלן – העותרת), לה נישא בשנת 2003 וממנה נולדו לו שני ילדים.

פועל יוצא מכך הוא שבבואו להכריע בבקשה לאיחוד מישפחות (להבדיל, למשל, מבקשה לשינוי רישום במירשם האוכלוסין) משרד הפנים אינו חייב לענות אמן אחר כל תעודת גירושין תקפה המוצגת בפניו, אלא שמורה לו הזכות לחקור ולדרוש אחר טיב מערכת היחסים המתקיימת בפועל בין המתגרשים, ולקבוע כי טענת הגירושין – חרף אישורם על ידי הערכאה המוסמכת ותוקפם הנובע מכך לצורך דיני המעמד האישי – "נסתרה ברמת הראיות המנהליות" (עע"מ 3658/06, לעיל).

ממילא אין למצוא חוסר סבירות בסרוב משרד הפנים ליתן מעמד בישראל מכוחם של נישואין שהיו אסורים בשעת עריכתם, גם אם אותם נישואין הוכשרו בדיעבד ולאחר מעשה.

בפני משרד הפנים נימצאו מספר נתונים שאיפשרו לו לקבוע כי מדובר בגירושין למראית עין שמאחוריהם לא עומד נתוק אמיתי של הקשר: ראשית, העותר מאפשר לסנא להתגורר ללא תמורה בדירה השייכת לאביו וממוקמת באותו בנין בו מתגורר העותר, ואף נושא לבדו בתשלום הוצאות אחזקת הדירה.

...

בית הדין ציין בהחלטתו כי "כתוצאה מחילוקי דעות וריבים ביניהם מזה תקופה ארוכה, מגוריהם בבתים שונים, וכישלונות נמשכים לשלום בית, נמצא כי פירוד מוטב להם לסיום המחלוקות הקיימות ביניהם". למרות התוקף הרטרואקטיבי שנתן בית הדין השרעי לגירושי העותר וסנא למועד הקודם לנישואי העותר לעותרת, הגיעה רשות האוכלוסין, לאחר חקירות ודרישות שערכה, למסקנה כי גירושין אלו נערכו למראית עין בלבד, וכי העותר מוסיף ומנהל חיים משותפים עם סנא לצד חייו המשותפים עם העותרת.

על יסוד מכלול עובדות אלו הגיעה רשות האוכלוסין לכלל מסקנה כי העותר מנהל שנים רבות חיים משותפים פוליגאמיים עם סנא ועם העותרת.

דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית.

עתירה לביטול החלטת משרד הפנים שלא ליתן לעותר מעמד של תושב קבע בישראל.

או אז ניתנה החלטת המשיב, שבה סורבה בקשת העותר, בין היתר, משום שלא הוּכח על-ידו כי מרכז חייו וחיי משפחתו היו בתחום ירושלים המזרחית.

כך נרשם גם בתעודת פטירתו; משאלון הרישום בלשכה למרשם האוכלוסין (מיום 1.4.73), מתעודת האלמנוּת (מיום 1.4.73), ומבקשה להחליף תעודת זהות של סבתו של העותר (מיום 9.2.83), עולה כי מקום מגוריה היה ביריחו, וכי מקום לידתן של בנותיה סאוסן וסוסי גם הוא ביריחו; תעודת הערכת גיל של סבתו של העותר (מיום 26.3.73) נחתמה על-ידי רופא מנפת יריחו; בשאלון רישום מאת מפקדת כוחות צה"ל ביריחו (מיום 24.3.68) הצהירה דודתו של העותר על מגוריה ביריחו; על אותו מקום מגורים הצהירה גם בבקשתה מיום 19.8.75 במשרדי מינהל האוכלוסין ביריחו לקבלת תעודת זהות; ביום 16.9.1992 פנה אביו של העותר למרשם האיזור לצורך קבלת תעודת זהות.

...

הערר נדחה בהחלטה מפורטת ומנומקת.

סוף דבר.

ביום 7.3.10 החליט ראש הדסק כי על העותרת 2 להגיש בקשה לדיון בועדה ההומניטרית להוראת שעה, ולא בועדה הבינמשרדית.

דא עקא, מאחר שהעותרת חסרת נתינות, אין לאל ידיה להוציא דרכון ירדני או פלסטינאי, ומשרד הפנים סרב להנפיק לה את האשרה.

כזכור, העותרת חסרת נתינות; לאִמה ולחמשת אחיה ואחיותיה ניתן מעמד של קבע בישראל; מחוץ לישראל אין לעותרת 1 קרובי מישפחה; זיקתה היחידה היא לישראל; בנסיבות כמתואר, ובהיתחשב גם בדרך הארוכה והקשה שהייתה מנת חלקה של העותרת 1, שנאלצה לעתור לבית המשפט פעם, פעמיים ושלוש; להתכתב תכופות עם משרד הפנים; ולהמתין זמן רב למתן החלטה; בהצטבר כל השיקולים הללו, החלטתי להורות על שידרוג מעמדה של העותרת 1, על מנת שתוכל לחיות בכבוד.

...

מנגד טוען משרד הפנים, כי דין העתירה להידחות על הסף משום שבקשת העותרת 1 לקבלת מעמד בישראל נענתה בחיוב בעצם מתן רישיון הישיבה מסוג ב/1 לשנתיים, שעם סיומן יבחן משרד הפנים את המשך הטיפול בעניינה של העותרת 1.

כזכור, העותרת חסרת נתינות; לאִמה ולחמשת אחיה ואחיותיה ניתן מעמד של קבע בישראל; מחוץ לישראל אין לעותרת 1 קרובי משפחה; זיקתה היחידה היא לישראל; בנסיבות כמתואר, ובהתחשב גם בדרך הארוכה והקשה שהייתה מנת חלקה של העותרת 1, שנאלצה לעתור לבית המשפט פעם, פעמיים ושלוש; להתכתב תכופות עם משרד הפנים; ולהמתין זמן רב למתן החלטה; בהצטבר כל השיקולים הללו, החלטתי להורות על שדרוג מעמדה של העותרת 1, על מנת שתוכל לחיות בכבוד.

החלטתי אפוא לקבל את העתירה ולהורות על מתן רישיון למעמד של קבע בישראל לעותרת 1.

עתירה לביטול החלטת משרד הפנים שלא ליתן לעותר מעמד של תושב קבע בישראל.

או אז ניתנה החלטת המשיב, שבה סורבה בקשת העותר, בין היתר, משום שלא הוּכח על-ידו כי מרכז חייו וחיי משפחתו היו בתחום ירושלים המזרחית.

כך נרשם גם בתעודת פטירתו; משאלון הרישום בלישכה למרשם האוכלוסין (מיום 1.4.73), מתעודת האלמנוּת (מיום 1.4.73), ומבקשה להחליף תעודת זהות של סבתו של העותר (מיום 9.2.83), עולה כי מקום מגוריה היה ביריחו, וכי מקום לידתן של בנותיה סאוסן וסוסי גם הוא ביריחו; תעודת הערכת גיל של סבתו של העותר (מיום 26.3.73) נחתמה על-ידי רופא מנפת יריחו; בשאלון רישום מאת מפקדת כוחות צה"ל ביריחו (מיום 24.3.68) הצהירה דודתו של העותר על מגוריה ביריחו; על אותו מקום מגורים הצהירה גם בבקשתה מיום 19.8.75 במשרדי מינהל האוכלוסין ביריחו לקבלת תעודת זהות; ביום 16.9.1992 פנה אביו של העותר למרשם האיזור לצורך קבלת תעודת זהות.

...

הערר נדחה בהחלטה מפורטת ומנומקת.

סוף דבר.