עתירה על כשירות מנהל עבודה באתרי בנייה

כמו כן ביום 8.7.98 קיבל תעודת מנהל עבודה לפי תקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח – 1988 (להלן- תקנות הבטיחות בעבודה), לאחר שהוכשר בקורס מינהלי עבודה מוסמכים; המבקש לא יכול היה להרשם במירשם הקבלנים ללא תעודת מנהל עבודה כדין וכי מעולם לא דבק בו כל רבב (תדפיס מידע פלילי מיום 5.4.21 צורך לבקשתו כנספח 6).

לטענת המבקשים, הצוים מתעלמים מהתשתית העובדתית הברורה של המקרה וניתנו לאחר 22 שנות עבודה ועל כן הם אינם סבירים והשלכותיהם הן בלתי מידתיות בעליל, בשים לב לכך כי המבקש הוא הנדסאי בנין מיום 17.3.98 וכן ביום 8.7.98 סיים קורס הכשרה של מינהלי עבודה מוסמכים והוסמך כמנהל עבודה באתרי בניה או בניה הנדסית.

המבקש לא נרשם, לגירסתו לא ידע אודות ההרשמה ואם היה יודע על כך, נראה שהיה פועל לעשות כן, אלא שאף אם אכן לא ידע המבקש על הודעה זו- אין בכך בלבד כדי להעניק לו את הסעד לו הוא עותר- הוא הכרתו כמנהל עבודה.

...

הצדדים טענו בעניין במעמד הדיון וכאמור לא מצאנו עילה למנוע את הפרסום.

אף על פי שלא מצאנו עילה למנוע את הפרסום, אנו נעתרים לבקשת ב"כ המבקשים לעכב את הפרסום בשבעה ימים כדי לאפשר למבקשים לפנות לבית הדין הארצי בבקשה מתאימה.

סוף דבר לאור המפורט לעיל – הבקשה נדחית.

לטענתה, התובעת כשירה לשוב לעבודה מתאימה וסבירה, לפחות במשרה חלקית העולה על 25%, בשים לב לכישוריה והשכלתה, כאשר התובעת היא זו שהוכיחה כי היא מסוגלת לעבוד לאחר התאונה ובכלל זה ניהול עסק עצמאי של ייבוא, גידול ואימון לכלבים במשך תקופה ארוכה של כשנתיים משנת 2014-2015, כאשר הפסקת העבודה נעשתה ככל הנראה לאור ההליכים אותם היא מנהלת.

כמו כן הקימה וניהלה התובעת עם בת זוגה עסק משגשג לבניית אתרי אינטרנט ומיתוג לעסקים בשם "סטרוברי סטודיו" – עסק שנוהל על ידן עד סמוך להגשת התביעה.

פיצוי בגין הפסד תשלומי פנסיה בתביעתה המתוקנת הוסיפה התובעת רכיב תביעה זה, במסגרתו עתרה היא לתשלום פיצוי בגין הפסדי תשלומי הפנסיה מגיל פרישה (דהיינו מגיל 65 מהיום בו הייתה אמורה להפסיק להשתלם לה גמלה על פי פוליסת אבדן כושר העבודה) ועד לגיל תוחלת חיים של אשה בארץ, 84.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת לפיצוי בגובה ההפרשות אותן היה על הנתבעת להפריש בסך של 1,041.6 ₪.

היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות, התובעת תבעה מהנתבעת סכום העולה על 2,000,000 ₪ ובסופו של דבר פסקנו סכום זעום לעומת סכום התביעה.

לאחר ששקלנו מלוא השיקולים, לרבות מצבה הרפואי של התובעת ומחדלה של הנתבעת, החלטנו לפנים משורת הדין, שלא לחייבה בהוצאות.

התובע עבד בשירות הנתבעת כמנהל עבודה באתר בניה ברמת-גן מיום 29.5.18 ועד ליום 22.11.18, דהיינו קצת פחות משישה חודשים.

לטענת הנתבעת, התובע הוזמן למשרדה בנסיון להגיע להבנות, ובמטרה להסביר לו שהוא מפר את התחייבותו כלפיה להרשם כמנהל עבודה של האתר, וכן לקבל אישור או לפחות מיסמך כלשהוא מרופא תעסוקתי על כך שהוא כשיר לעבודה.

הפרישי שכר לחודשים יוני עד אוגוסט 2018 התובע עתר לתשלום הפרישי שכר לחודשים יוני עד אוגוסט 2018, בגין כך שהנתבעת שילמה לו רק שכר סל 13,500 ₪ ברוטו בצרוף 3,500 ₪ בגין רכיב השעות הנוספות הגלובאליות.

פיצוי בגין "חופשה כפויה" ודמי הודעה מוקדמת התובע טען שעם חזרתו לעבודה ביום 12.9.18, דרשה ממנו הנתבעת להמציא אישור רפואי המעיד על כשירותו לעבוד.

...

הנתבעת העלתה טענת קיזוז נוספת בגין אי מתן הודעה מוקדמת מצד התובע, אך משקבענו שהתובע פוטר ולא התפטר כפי טענת הנתבעת, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בסמוך לאחר מכן, ביום 8.7.1998, העותר עבר קורס הכשרה והונפקה לו תעודה רשמית מטעם אגף הפיקוח על העבודה במשרד העבודה והרווחה, בה נרשם כי "נושא אישור זה רשאי להיתמנות כמנהל עבודה באתרי בניה או בניה הנדסית בהתאם לתקנה 3 של תקנות הבטיחות בעבודה (עב' בניה), התשמ"ח-1988" (להלן: תקנות הבטיחות בעבודה, ו-תעודת הכשירות).

עוד נטען כי הודעת המשיבים המאפשרת להסדיר את הרישום כמנהל עבודה עד תום שנת 2013 לפי נוהל ההכשרה, לא פורסמה כנדרש; וכי לא ניתן להחיל רטרואקטיבית על העותר את השינוי בדרישות הקורס לפי תקנה 3(א)(1).

...

אשר על כן, העותר מבקש כי נורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא יבוטל פסק הדין, מדוע לא יקבע כי העותר זכאי לשמש כמנהל עבודה, ומדוע לא יסדירו המשיבים 2-4 את רישומו של העותר במרשם מנהלי העבודה לאלתר ללא חובה ו/או בחינה נוספת". בתגובתם, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות.

לאחר שעיינו בעתירה, בטענות הצדדים ובפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבותנו בקביעות בתי הדין לעבודה, ובהתאם לאמות המידה הנהוגות.

סוף דבר: דין העתירה להידחות.

התובע טוען, כי למרות שהנתבעת עידכנה אותו על סיום העבודות בדירה, הוא גילה, כי העבודות לא הסתיימו, הדירה נראתה כאתר בנייה, לא היו בה מים זורמים, שקעי החשמל נותרו חשופים ועוד.

התובע טוען, כי הנתבעת מסרה לו את הדירה בידיעה גמורה, כי היא אינה מוכנה ולא הוכשרה עד תום למגורים נוכח ליקויי הבנייה הרבים שבה השיפוצים המקיפים והנרחבים שהליקויים דורשים כגון: דוד מים תקול, חלונות פרוצים שלא ניתן לסגור אותם, התקנת מרצפות בצורה רשלנית, זכוכיות שבורות, בניית קירות עקומים, שיפועים לא תקינים, ליקויי חשמל וחיבורים לחשמל שלא נעשו, חוטי חשמל חשופים, תקלות בתריסים החשמליים ועוד.

הליקויים שנמצאו בדירה על-ידי המומחה מטעם בית-המשפט התובע עותר לשלם לו בגין ליקויי הבנייה שעדיין קיימים בדירה בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמו מיום 22.5.17 בסך של 38,738 ₪ (ראו: נספח 19 לכתב התביעה).

כמו-כן, לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ו. זילר בת"א 725/89 בני יצחק ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ, כפי שצוטט מת.א (ירושלים) 884/91 בריברום נ' רמט בע"מ (30.10.96): "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הנה לכן משמעותית מאוד." לעניין אופן חישוב הפצוי בגין עוגמת נפש, נקבע בע"א 6540-05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' [פורסם בנבו] (1.12.08) עמוד 16, כדלקמן: "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לידרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)." ומן הכלל אל הפרט.

...

לפיכך, התובע עתר במסגרת תביעתו לסעדים הבאים: לקבוע, כי מסירת החזקה בדירה שרכש מן הנתבעת הייתה ביום 28.3.17 ולא ביום 22.12.15, היינו, איחור של 15 חודשים, ובגין איחור זה תשלם הנתבעת לתובע סך של 134,875 ₪, בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973.

להלן יובאו השיקולים המובילים למסקנה, כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש: ליקויי הבנייה הרבים וחלק מהם אף קשים שנמצאו בדירה מתחילת מועד המסירה על-פי המומחה מטעם התובע ואף על-פי המומחה מטעם הנתבעת.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין איחור במסירת הדירה בסך של 62,370 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ), אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד התשלום בפועל.