עתירה על החלטת הועדה המיוחדת של מינהלת סל"ע

עתירה זו עניינה בהחלטת הועדה המיוחדת של מינהלת סל"ע (להלן – הועדה או המשיבה) מיום 24.9.08, שניתנה מכוח סעיפים 137(ב)(2) ו-137(ד) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן-החוק).

על פי ההלכה הפסוקה, מידת ההתערבות של בית משפט זה בהחלטות המשיבה הנה מצומצמת: "יודגש כי להבדיל מסמכות הביקורת הערעורית על החלטותיה של ועדת הזכאות, הרי סמכות הבקורת השיפוטית על החלטותיה של הועדה המיוחדת נושאת אופי של ביקורת שיפוטית בג"צית על פי עילות המשפט המינהלי. דומה כי השוני בעיניין זה נובע מההבדלים בתפקידן של כל אחת מהוועדות ומאופי הזכויות המוכרעות על ידיהן – בעוד שוועדת הזכאות מכריעה על פי הזכויות הקבועות בחוק, מכריעה הועדה המיוחדת בבקשות החורגות ממסגרת החוק. לפיכך הבקורת השיפוטית על הכרעותיה של הועדה המיוחדת מתמקדת בבחינת חוקיות החלטותיה ודרך קבלתן" (עניין חוף עזה, פסקה 180).

...

סבורני כי אכן צודקת המשיבה בעניין זה. במסגרת תקנה 5 לתקנות תשלום מיוחד, על המשיבה לשקול בין השאר את סכום הפיצוי שהמבקש זכאי לו על פי החוק, ואם אינו זכאי לפיצוי – אזי תשקול המשיבה את מכלול נסיבותיו המיוחדות.

גם פירוש המשיבה את מושג מרכז החיים לעניין דמי הסתגלות, ככולל בראש ובראשונה את אלמנט המגורים, נראה לי סביר ותואם את תכליתו של סעיף 51 לחוק (לפירוש מושג "מרכז חיים" בראי חוק ההתנתקות והדגשת אלמנט המגורים בו, ראו: עניין סלוק, פסקות 13-14; ה"פ (מחוזי י-ם) 7313/08 מייזליק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 15.1.09), פסקה 15 לפסק-הדין).

לסיכום, העתירה מתקבלת, במובן זה שהחלטת המשיבה בטלה, והעניין יוחזר למשיבה למתן החלטה חדשה כאמור בפיסקה 17 לעיל.

באחת מהחלטותיה הקודמות (מיום 25.10.06) נאותה הועדה "לקבוע את התשלום המיוחד בגין המבנה על בסיס העלויות הגבוהות ביותר בתחשיב של רואי החשבון". מדובר בעלויות הבניה הגבוהות ביותר הנקובות בתחשיב שערכו רואי חשבון מטעם מינהלת סל"ע על יסוד תביעות שהגישו עסקים אחרים עד לתאריך מסוים, ולא בסכום הפצוי הגבוה ביותר ששולם אי פעם במסגרת החוק לעסק אחר (ראו גם סעיף 98 לכתב התשובה של הועדה המיוחדת לעת"מ 418/06).

זאת ועוד: ככל שהניכוי הנוסף התבצע על ידי המינהלה שלא מכוח החלטה של הועדה המיוחדת, מדובר בהחלטה של המינהלה בגדרי התפקיד שהוטל עליה בסעיף 19(א) לחוק בשילוב עם סעיף 137(ה) לחוק לשלם את התשלום המיוחד בשיעורים עליהם החליטה הועדה המיוחדת (ראו גם פרק ו' של החוק בדבר מנגנוני התשלומים, ובמיוחד סעיף 111 המורה על ניכוי חובות מס מסכום הפיצויים המשולמים לעסק).

סעיף 137(ד) לחוק מאפשר להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטת הועדה המיוחדת ולא על החלטת המינהלה במסגרת ביצוע החלטת הועדה המיוחדת.

...

אותה מסקנה מתקבלת מסעיף 15(ז) לחוק, המחיל את חובת היידוע ומתן אפשרות טיעון לתובע לגבי "מידע, מסמכים, חוות דעת, הערכות ושמאויות שנתקבלו...

הפגם הוא בכך שהתוצאה המעשית העשויה להיתקבל היא שהעותר ימוסה ביתר בהשוואה לבעל עסק: האחרון לא יידרש לשלם אלא את המס המיוחד, כאמור בסעיף 72(ג) לחוק: "על אף האמור בכל דין, לא יוטל על פיצוי לעסק בידי זכאי כל מס או תשלום חובה אחר, למעט המס המיוחד". לעומתו, העותר ישלם הן מס מיוחד בשיעור 5% (אף שבפועל המס לא יועבר לרשויות המס אלא יישאר בקופת המדינה בדרך של הפחתת תשלומי מינהלת סל"ע לעותר) והן מס המוטל על התשלום המיוחד לפי דיני המס הכלליים (שהרי העותר אינו בגדר "עסק" ולפיכך אינו נהנה מהוראת ייחוד המס שבסעיף 72(ג) לחוק).

התוצאה העולה מכל האמור היא שהעתירה נדחית, פרט לשני העניינים הבאים: ראשית, לעניין הפחתת 5% מהתשלום המיוחד שאושר לעותר יחול האמור בסעיף 19 סיפא לעיל.

מהות העתירה עתירה זו עניינה בהחלטת הוועדה המיוחדת של מינהלת סל"ע (להלן-הועדה או המשיבה) מיום 9.1.08, שניתנה מכוח סעיף 137(ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן-החוק).

העותרת ערערה על החלטת ועדת הזכאות לבית משפט השלום בירושלים (ו"ע 110/07).

...

ד) לגבי הפסד השתכרות – מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה לא ניתן לפצות עסק שבחר במסלול הנכסי בגין רכיב זה, ומקובלת עלי ההבחנה שביצעה המשיבה בין עניינה של העותרת לעניינם של עסקים אחרים שזכו לפיצוי בשני המסלולים, הנכסי והפיננסי, בגין פעילויות עסקיות נפרדות.

לסיכום, הדיון בעניינה של העותרת יוחזר אל המשיבה לשם בחינה מחודשת של הרכיבים הבאים: הפסד שכירות, חובות פיצויי פיטורין, עלויות מימון, ועלויות תשלום לבעלי מקצוע.

ברם, לאור כל האמור לעיל, לא ראיתי מקום להכריע בעניינים השונים שהועלו בעתירה בטרם מיצו העותרים את ההליך בפני הוועדה המיוחדת.

זוהי עתירה על החלטת הוועדה המיוחדת של מינהלת סל"ע (להלן-המשיבה) מיום 23.2.09, בהתאם לסעיפים 137(ב)(2) ו-137(ד) לחוק יישום תכנית ההתנתקות (להלן-החוק).

...

בענייננו, שוכנעתי כי קיים פגם בהחלטת המשיבה מחודש יולי 07', המבוסס על טעות עובדתית ועל סתירה פנימית במסמכיה של מנהלת סל"ע-נספח ח' להסכם מבקיעים לעומת מיסמכי ועדת הזכאות-אשר אין לאפשר את קיומו.

עם זאת-הן בשל הפגם הבולט בתשתית העובדתית עליה מבוססת ההחלטה, הן בשל העובדה כי העותרים שבו ועמדו על פגם זה בדיון האחרון שנערך בפני המשיבה, והן בשל סמכותה הנרחבת של המשיבה לאשר תשלומים גם בהתקיים חריגה מיגדרי ההליך המינהלי-הגעתי למסקנה כי אין לחסום את דרכם של העותרים בשל השיהוי שחל בעיניין.

לפיכך, דין העתירה להיתקבל בחלקה.

ביום 15.8.2011 פורסם ברשומות תיקון מס' 4 לחוק, ובמסגרתו הוסף סעיף 137(ד1) לחוק לפיו הסמכות לידון בעתירות על החלטת הועדה המיוחדת לפי סעיף 137(ב)(2) מסורה להרכב של שלושה שופטים שאחד מהם הוא שופט בית המשפט לעניינים מנהליים.

לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק הועדה המיוחדת מוסמכת לאשר תשלום מיוחד "אם ראתה, מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן". בפסיקה נקבע, כי ביישום אמת מידה זו, יש לבחון, ככלל, האם מתן תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, דרוש בנסיבות העניין על מנת להגשים את תכלית החוק, שהיא בעיקרה מתן פיצויים הוגנים וראויים עבור הנזקים שנגרמו למפונים כתוצאה מתוכנית ההיתנתקות (ראו, סעיף 1(2) לחוק; עת"מ 433/07 (י-ם) יוגב נ' מינהלת סל"ע הועדה המיוחדת לפי חוק יישום ההיתנתקות (לא פורסם, 14.1.2008); עת"מ (י-ם) 797/07 בן דור שלמה נ' הועדה המיוחדת לפי חוק יישום ההיתנתקות (לא פורסם, 20.1.2008); עת"מ (י-ם) 29564-10-10 אלימלך נ' מנהלת תנופה – הועדה המיוחדת (לא פורסם, 2.6.2011)).

...

לאחר שששקלנו בדבר, אנו סבורים כי יש לאשר לעותרים תשלום מיוחד נוסף בסך של 100,000 ₪.

אכן, אנו סבורים כי תשלום מיוחד נוסף בשיעור זה יביא לאיזון ראוי והוגן בין השיקולים הרלבנטיים השונים, ובהם: הסיבה שבגינה לא מתקיימים אצל העותרים התנאים למתן פיצוי בגין שטח הדירה הכפולה לפי החוק, לרבות קבלת החזקה בדירה הכפולה לאחר היום הקובע; התקיימות חלקית של אחת מתכליות הפיצוי לבעל זכות שכירות בדיור ציבורי בלבד בעניינם של העותרים כאמור; הזיקה החלשה יחסית שהייתה בין העותרים לדירה הכפולה הנובעת, בין היתר, מן התקופה הקצרה שהיו בדירה ולאחר "היום הקובע"; הפיצויים שכבר שולמו לעותרים כדין ולפנים משורת הדין (לרבות בהחלטה מושא עתירה זו) וההטבות השונות שניתנו להם; סכומי הפיצויים המשולמים לזכאים במקרים דומים לפי שיטת החישוב הקבוע בחוק; והיעדר השקעות מוכחות של העותרים בדירה הכפולה.

התוצאה אשר-על-כן, העתירה מתקבלת בחלקה כאמור, במובן זה שהחלטת הוועדה המיוחדת מיום 1.2.2011 בחלק הנוגע לאישור תשלום מיוחד עבור שטח הדירה הכפולה מבוטלת, ותחת הסכום של 48,000 ₪ שאישרה הוועדה המיוחדת לעותרים כתשלום מיוחד יבוא סכום של 148,000 ₪ (100,000 ₪ נוספים).