הואיל ועל פי סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי, לא יכול אדם להנות מכפל קיצבאות, נדרשה העותרת לבחור באחת משתי הקיצבאות בהן הוכרה.
מיום 1.1.1994
תק' תשנ"ד-1993
ק"ת תשנ"ד מס' 5563 מיום 22.11.1993 עמ' 226
החלפת פסקה 2(1)
הנוסח הקודם:
(1) גבר שמלאו לו 65 שנים או אישה שמלאו לה 60 שנים ואין בבעלותם נכס נוסף –
(א) אם הם מקבלים קיצבת זיקנה או קיצבת שאירים על פי חוק הביטוח – הנחה שאינה עולה על 20 אחוזים, לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;
(ב) אם בנוסף לקצבה שבפסקת משנה (א) הם מקבלים גימלת הבטחת הכנסה – הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים, לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;
מיום 1.1.1994
תק' (מס' 2) תשנ"ד-1994
ק"ת תשנ"ד מס' 5605 מיום 9.6.1994 עמ' 916
החלפת פסקת משנה (א)
הנוסח הקודם:
(א) אם הם מקבלים קצבת זיקנה או קצבת שאירים על פי חוק הביטוח – הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים, לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;
מיום 1.1.2005
תק' תשס"ה-2005
ק"ת תשס"ה מס' 6359 מיום 4.1.2005 עמ' 288
(1) גבר שמלאו לו 65 שנים או אישה שמלאו לה 60 שנים אזרח ותיק –
(א) אם הם מקבלים המקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זקנה, קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה – הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים 15 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס;
(ב) אם בנוסף לקצבה שבפסקת משנה (א) הם מקבלים הוא מקבל גימלת הבטחת הכנסה - הנחה בשיעור עד 100 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;
מיום 1.1.2005
תק' (מס' 2) תשס"ה-2005
ק"ת תשס"ה מס' 6377 מיום 17.3.2005 עמ' 569
(א) המקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זקנה, קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה – הנחה שאינה עולה על 15 אחוזים 25 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס;
(2) (א) נכה הזכאי לקצבה חודשית מלאה כמשמעותה בסעיף 127לו לחוק הביטוח, אשר דרגת אי כושר הישתכרותו היא בשיעור 75 אחוזים ומעלה - הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים;
(ב) נכה אשר טרם קבלת קיצבת הזקנה נקבעה לו לצמיתות דרגת אי- כושר הישתכרות בשיעור של 75% ומעלה על-פי סעיף 127לו לחוק הביטוח - הנחה שאינה עולה על 80 אחוזים;
(3) נכה אשר דרגת נכותו הרפואית המוכחת על פי כל דין היא בשיעור 90 אחוזים ומעלה, או מי שטרם קבלת קצבת הזיקנה נקבעה לו נכות כאמור – הנחה שאינה עולה על 40 אחוזים;
.
לחילופין, טוענת העותרת, כי אף אם תדחה טענתה ביחס לחלופה 2(א)(2)(א), הרי שהיא עומדת בתנאי הקבוע בחלופה 2(א)(2)(ב) שעניינו, קביעת דרגת אי כושר הישתכרות בשיעור של 75% טרם קבלת קצבת הזיקנה – תנאי שאין חולק, לשיטתה, כי היא עומדת בו.
טיעוני המשיבה
המשיבה טוענת כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת שהוי, שכן חלפו 3 חודשים מיום מתן ההחלטה (13.7.14) ועד למועד הגשת העתירה.
תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בעיניין זוטא, שם נקבע:
"עמדת המשיבה נראית בעיני סבירה באשר העותר בחר במסלול קבלת קצבה שמצד אחד מקבל הוא את הגבוהה מבין השתיים שעמדו בפניו, ומצד שני, ההנחה בארנונה הנתנת על פי אפשרות זו נמוכה יותר."
מילים אחרות, אין לעותרת זכות 'להנות' מכל העולמות.
...
לחילופין, טוענת העותרת, כי אף אם תידחה טענתה ביחס לחלופה 2(א)(2)(א), הרי שהיא עומדת בתנאי הקבוע בחלופה 2(א)(2)(ב) שעניינו, קביעת דרגת אי כושר השתכרות בשיעור של 75% טרם קבלת קצבת הזקנה – תנאי שאין חולק, לשיטתה, כי היא עומדת בו.
טיעוני המשיבה
המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, שכן חלפו 3 חודשים מיום מתן ההחלטה (13.7.14) ועד למועד הגשת העתירה.
יוצא אפוא כי החלטת המשיבה לדחות את בקשת העותרת להנחה בשיעור 80% מעוגנת בדין.
סיכום
לנוכח ההלכה, לפיה אין בית המשפט לעניינים מנהליים מתערב בהחלטות מנהליות אלא מקום בו הן נגועות בחוסר סבירות קיצונית, שיקולים זרים או סטייה מהדין ומשנמצא כי החלטת המשיבה נשענת על אדנים מוצקים - דין העתירה נדחית.
העותרת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪.
