במסגרת הכנת חוות דעת תכנונית לקראת מכירת המקרקעין לעותרים התחוור למשיבה, לטענתה, כי במקרקעין זכויות בנייה לבניית 4 יחידות דיור, מעבר לדירת העותרים ושטח המקרקעין (העקרי) עולה על 500 מ"ר. משכך, הודיע נציג עמידר לעותרים ביום 29.3.17, כי בשל ההקף הרחב של זכויות הבניה במקרקעין, החליטה המשיבה לשווקם, יחד עם זכויות העותרים בדירתם המוגנת - במיכרז חופשי לכל המרבה במחיר.
העותרים מטעימים, כי לא בכדי נימנעה המשיבה מלפרט במכתביה אליהם (מיום 29.3.17 ומיום 18.5.17) הנתונים הללו, אלא כדי למנוע מהם האפשרות להיתמודד עם סרובה למכור להם המקרקעין בפטור ממכרז, מבלי לנמק הסרוב.
המיכרז אמנם 'מגן' על זכויות העותרים כדיירים מוגנים ולכאורה, מבטיח את קיומן, אולם ברי כי כל מציע שיזכה במיכרז יפעל על פי אינטרסים כלכליים ונסיבותיהם של הדיירים המוגנים לא יעמדו בראש מעייניו.
...
המשיבה טוענת כי אין להיעתר לסעד המבוקש על ידי העותרים לביטול המכרז בהיותו סעד קיצוני שניתן במקרים חריגים, כאשר אין כל תקומה למכרז שפורסם.
"
הגם שהמועד הקובע למניין ימי השיהוי הוא מועד קבלת ההחלטה נושא העתירה, הרי שבמקרה דנן, מקובלת עלי הטענה, כי שומה היה על העותרים למצות ההליכים אל מול המשיבה, באמצעות ההשגה ששוגרה אליה.
סיכום
העתירה מתקבלת בחלקה ובאופן שהמכרז יוחזר לוועדת המכרזים על מנת שתציג לפני העותרים את חוות הדעת התכנונית או הנתונים התכנוניים הרלבנטיים שעומדים בבסיס החלטתה לדחות את בקשת העותרים לרכוש המקרקעין בפטור ממכרז.
