עתירה נגד תקנות שעת חירום הקורונה (הגבלת פעילות ומספר עובדים)

העתירה הוגשה נגד עריית הרצליה (להלן: "משיבה 1"), מנהל הארנונה (להלן: "משיב 2") ונגד גזבר העיריה (להלן: "משיב 3" שיקראו יחדיו "הערייה").

לכך היתייחס שר הפנים בהחלטתו להעניק פטור או הנחה בארנונה לעסקים מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 12(ב) לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") שזו לשונו: "שר הפנים יקבע בתקנות תנאים וכללים למתן הנחות אחרות בתשלומי הארנונה הכללית, ואת שעורי ההנחה המירביים; וכן רשאי הוא לקבוע את שעורי ההנחה המזעריים". ביום 21.4.2020 הותקן פרק ט' במסגרת תיקון מספר 2 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה) שכותרתו: "הנחות בשנת 2020 בשל משבר הקורונה", ובו נקבעו הקלות שונות בתשלומי הארנונה למגזר העיסקי וביניהן אף ניתן פטור מלא מתשלום ארנונה כמפורט בתקנות, למשך שלושה חודשים שבהם לא ניתן היה לקיים פעילות עסקית לאור הוראת תקנות שעת החרום שהתקינה הממשלה.

." (סעיף 5 למכתב העיריה - נספח י' לעתירה) לכן, התקנה שמכוחה יכולה העותרת לקבל הנחה בארנונה בגין בית החולים היא לפי תקנה 33 לתקנות ההנחה בארנונה ומצויה "בשקול דעת גזבר הרשות המקומית ותנאי למתן הנחה הנו שהגזבר קבע כי הפעילות שבשלה מסווג הנכס כנכס אחר מנויה בשימושים המפורטים בתקנה 5(א) לתקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"פ-2020... ודוק: ההפניה הנה רק לתקנות אלו ולא לדבר חקיקה או הוראת מנהל אחרת" (סעיף 12 למכתב העיריה).

לענייננו חשובה תקנה 5(א) לתקנות לשעת חרום הקובעת "הגבלת פעילות מסחר, בילוי ופנאי" וכי "לא יפעיל אדם מקום או עסק... כמפורט להלן", ובתקנה 5(א)(2) לתקנות שעת חרום מפורטים סוגי עסקים והקרוב ביותר לעיסוק רפואי כלשהוא בו עסקינן עת מדובר בבית חולים הוא ההוראה כי לא יופעל: "עסק לטפול לא-רפואי בגוף האדם, לרבות טפולי רפואה אלטרנאטיבית"; טיפולים אלה נאסרו ביחד עם פעילויות פנאי אחרות דוגמאת מוזיאונים וגנים צבוריים, פעילות עסקית דוגמאת שווקים וחנויות למוצרי גינה וכיו"ב. במקביל להגבלת הפעילות הכללית על המסחר, הוסיף משרד הבריאות הגבלות משל עצמו, וביניהן הגבלות שונות על פעילות מערכת הבריאות ובכלל זה הגבלת הפעילות האלקטיבית בבתי החולים (חוזר חטיבת הרפואה במשרד הבריאות mr-162471620 "הנחיות לפעילות אלקטיבית בבתי החולים הציבוריים עידכון 19.3.20" (19.3.2020); חוזר חטיבת הרפואה במשרד הבריאות mr-20434852012 "המשך הגבלות על פעילות אלקטיבית" (14.4.2020)); הגבלת טפולי IVF (חוזר חטיבת הרפואה במשרד הבריאות mr-162612320 "מיגבלות בפעילות יחידות IVF עקב מגיפת הקורונה" (20.3.2020)); הגבלת הטיפול בתיירי מרפא (חוזר חטיבת הרפואה במשרד הבריאות mr-152053320 "טפול בתייר מרפא" (19.3.2020)).

...

טענות הצדדים לטענת העותרת, חרף העובדה שהפעילות העסקית שלה, שעניינה הפעלת בית חולים, נפגעה לא פחות מהפגיעה שספגה פעילות מרפאות החוץ בשני המתחמים, ובהם הכירה העירייה כזכאים להנחה, החליטה העירייה לא להיעתר לבקשת העותרת ולא זיכתה אותה בפטור/הנחה בארנונה עבור בית החולים והחניון.

אם יתברר לגזבר העירייה שאכן נפגע העסק מהגבלת הפעילות כך שפעילותו העסקית ירדה בשיעורים כקבוע בתקנות, על גזבר העירייה להיעתר לבקשת החייב ולהכיר בו כזכאי להנחה בארנונה.

בהקשר הזה, שיקול הדעת של הגזבר הוא מצומצם: במקום שבו התברר לו כי חייב נפגע כלכלית כאמור עליו להיעתר לבקשת אישור הזכאות, אלא שתקנה 33 קובעת כי על גזבר העירייה לברר האם "הפעילות שבשלה הנכס מסווג כנכס אחר, מנויה בשימושים המפורטים בתקנה 5(א)", ללמדנו שבבירור זכאות החייב להנחה בארנונה נדרש לבחון את השימוש העיקרי שבגינו סווג הנכס כ"נכס אחר"; ובענייננו הרי היה זה גזבר העירייה שסיווג את הנכס כ'נכס אחר' (ראו דברי בסעיף 17 לעיל לעניין קביעת הגזבר בצו הארנונה כאמור בתשובת העירייה).

התוצאה היא שאני דוחה את העתירה בחלקה, קרי, אני מקבלת את עמדת העותרת אשר לחניון ומבטלת את ההחלטה של המשיבים בעניין זה. בצד זה לאור האמור בהחלטה זו אשר לפרשנות הדין ואשר לאמור בעניין סעיף 5(א) לתקנות הגבלת הפעילות ובהנתן תכליות החקיקה אליהם התייחסתי בהחלטה זו, סברתי כי ראוי שהעירייה תשוב ותשקול את החלטתה לעניין בית החולים, תוך שהיא מביאה לנגד עיניה את הנסיבות וכאמור את התכליות של החקיקה הספציפית.

בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים להורות על ביטול כל ההליכים הנוגעים לעבירות מינהליות ופליליות, שננקטו מכוח מספר תקנות שעת חרום שהותקנו על ידי הממשלה.

משעה שהזכרנו כי העבירות המנויות בתקנות הן גם עבירות מינהליות, נציין כי על פי סעיף 23 לחוק העבירות המינהליות, אם שילם אדם קנס מנהלי שהוטל עליו התוצאה היא כי "כופרה העבירה". לחלופין, מקבל הקנס זכאי להודיע כי ברצונו להשפט על העבירה, ואז יוגש נגדו כתב אישום בגינה (אלא אם ראה התובע שלא להגיש כתב אישום מטעמים מיוחדים שיירשמו) (סעיף 13).

בעתירה שלפנינו העותרים תוקפים את חוקיות מערך התקנות לשעת חרום, הכולל את קבוצת ארבע התקנות שנימנו לעיל: תקנות האכיפה, תקנות הגבלת פעילות, תקנות הבידוד ותקנות איזור מוגבל (להלן יחד: תקנות הקורונה או התקנות).

כאן המקום להבהיר כי העתירה שלפנינו אינה תוקפת את ההוראות שנקבעו בתקנות הקורונה באספקלריה של סעיף 12 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, והעותרים אינם מבקשים לשכנע כי הוראות אלו כוללות הגבלה שאינה מידתית או אינה לתכלית ראויה (השוו, בין היתר, לעניין לוונטהל, עניין רמות אלון ועניין ‏פרוש, שם נטען גם כי האמצעי שננקט – סגר על העיר בני ברק, על שכונת רמות בירושלים ועל העיר אלעד – אינו מידתי; כן ראו בעיניין סמדר, שם נטען כי הוראה שאסרה על גישה לבתי עלמין ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה היא בין היתר בלתי סבירה ובלתי מידתית; בג"ץ 2931/20 ‏‏באמונתו יחיה נ' ממשלת ישראל (10.5.2020), שם נטען כי מיגבלות שנקבעו בתקנות הגבלת פעילות לגבי עריכת הילולת רשב"י בהר מירון בליל ל"ג בעומר, פוגעות באופן בלתי מידתי בזכותם לחופש תנועה ולחופש דת).

...

טענות אלה, הנושאות אופי כוללני ושחלקן נטענו בעלמא, דינן להידחות, ואין בהן כדי להוביל לקבלת הסעד שהתבקש בעתירה בדמות ביטול כל ההליכים הנוגעים לעבירות מינהליות ופליליות שננקטו מכוח התקנות (ראו והשוו, בין היתר, בג"ץ 6224/05 בוטח נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.8.2005)).

על פני הדברים, יש בכך כדי להמחיש כי ראוי ונדרש למצות את הליכי ההשגה הקבועים בדין בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה. סוף דבר מצב החירום העולמי ששרר בחודשים מרץ-אפריל, בעיצומו של "הגל הראשון" של התפרצות והתפשטות מגפת הקורונה, חייב נקיטת צעדים דחופים ומיידיים לצורך הגנה על חיי אזרחי ישראל ותושביה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

הערה מקדמית: העותרים טענו גם כנגד חוקיות תקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020 (להלן: התקנות).

במסגרת חריגים אלה, נקבעו הוראות שונות הנוגעות לקיום תפילה, ובתיקון מס' 10 לתקנות מיום 5.5.2020 נקבע חריג המאפשר תפילה ל-19 מתפללים בשטח פתוח תוך שמירת מרחק בין אדם לאדם.

ובקיצור, הטענה שהעלו העותרים, לפיה כביכול מתירים למוסלמים להתפלל בהר הבית בימי קורונה אך לא מתירים ליהודים לעשות כן, היא טענה שאין לקבלה, לא בהיבט הכמותי וגם לא בהיבט "האיכותי". התכלית העיקרית שבבסיס כניסת עובדי הוקף אינה לצרכי תפילה, כך שלא הפליה בפנינו אלא שוני רלוואנטי (על הסעיף בהסכם השלום עם ירדן שהוא הבסיס למעורבות הוקף, ראו בג"ץ 6421/16 חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ' ראש הממשלה, פסקה י (28.3.2017)).

...

אקדים ואומר, כי דין העתירה להידחות לגופה.

טענת ההפליה שהעלו העותרים דינה להידחות.

לא מצאנו אפוא עילה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים ואנו דוחים את העתירה.

עניינה העקרי של העתירה הוא בבקשת העותרת, חברה המפעילה גן אירועים פתוח באבן יהודה, לבטל ולחלופין לתקן את סעיף 1(1)(א) לצוו לתיקון ולקיום תוקפן של תקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (שינוי התוספת לחוק) (מס' 2), התש"ף-2020 (להלן: הצוו) מיום 7.7.2020, אשר אסר החל מיום 8.7.2020 על פעילותם של אולמות וגני אירועים.

בכל הנוגע לענייננו, הפעלת אולמות וגני אירועים, ביום 12.6.2020 נקבע בתקנות הגבלת הפעילות כי ניתן לקיים חתונה או ארוע לציון טקס דתי, באולם או בגן בעלי רישיון עסק כאולם או גן לשמחות ולאירועים, אם מספר המשתתפים בארוע אינו עולה על 250 איש (למעט עובדי אולם האירועים), זאת בתנאי שלא ישהו בארוע יותר מאדם אחד לכל 2 מ"ר. הסדר זה עוגן יחד עם יתר ההסדרים בתוספת לחוק מיום 22.6.2020.

לצד הטענות נגד תוכנו של הצוו, מעלה העותרת טענות כלפי הליך אישורו בכנסת.

...

לבסוף, לא למותר לציין כי העובדה שהצו אותו תוקפת העותרת פקע זה מכבר הינה גם היא בעלת השלכות בכל הנוגע לגורל העתירה, אף שזו כמפורט לעיל, אינה הסיבה בגינה העתירה נדחית.

שעה שאין מקום להיעתר לסעד העיקרי המבוקש, ממילא אין מקום לדון בסעד המשני המבוקש כי נורה למשיבים לפרסם מתווה לפתיחה מחודשת של גני האירועים.

העתירה נדחית.

]השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה, אשר הוגשה היום, המופנית בעיקר נגד תקנה 5א(ב) לתקנות שעת חרום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020 (להלן: התקנות) האוסרת על השכרת יחידות אירוח או צימרים בשטח מירון והסביבה מיום 7.5.2020 עד יום 17.5.2020.

לטענת העותרים, האיסור על השכרת צימרים ויחידות אירוח פוגע באופן אנוש במטה לחמם של מישפחות רבות, וזאת בפרט לאור העובדה שהאיסור חולש גם על פני מספר ימים לאחר ל"ג בעומר.

ואכן, גם לא יכולה להיות מחלוקת בדבר האנטרס הממשי בשמירה על חיי אדם, הבא לידי ביטוי באופן מעשי בימים אלה באיסור היתקהלות ומניעת קיומם של אירועים המוניים (ראו גם פסקי דין שניתנו היום: בג"ץ 2931/20 באמונתו יחיה נ' ממשלת ישראל (10.5.2020); בג"ץ 2956/20 רוזנבלט נ' ראש הממשלה מר בנימין נתניהו (10.5.2020)).

...

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. העותרים אינם חולקים על כך שהגבלת התקהלות המונית במתחם קבר רשב"י, העומדת בבסיס התקנות, הינה ראויה, וכי "עיקרם של התקנות", מידתי.

העתירה נדחית אפוא.