עתירה נגד תנאי הכרה באחיות מחו"ל

הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירת אסיר, במסגרתה מלין העותר כנגד החלטת המשיב מיום 19.3.18, שלא לאפשר לעותר חופשה מיוחדת ליציאה לצורך חתונתו בחו"ל, במהלך ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

כן נטען כי העותר מוכן לעמוד בכל תנאי, לרבות הפקדת ערובה, כדי להבטיח חזרתו להמשך ריצוי העונש.

לטענת העותר, מדובר בניסיון של העותר לשקם את חייו שכן העותר בן 53 ולאחר שאישתו ואם ילדיו עזבה אותו, הצליח להכיר אשה שמוכנה להתחתן עמו והוא אינו רוצה לאבד אותה.

נטען כי מדובר במקרה הומניטארי חריג שלא ייקבע כתקדים שכן אין לו אח ורע.

...

בנסיבות אלו, ובמקרה חריג זה, סבור אני כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב ולהיעתר לעתירה.

בנסיבות אלו אני מורה על הפקדת בטוחה כספית להבטחת חזרתו של העותר לארץ לשם השלמת ריצוי עבודות השירות.

בהתאם אני מורה כדלקמן: העתירה להתיר הפסקה בריצוי עבודות שירות לתקופה של כ 10 ימים, שהם שישה ימי עבודות שירות (בשים לב לחג השבועות) ולאפשר יציאה של העותר מהארץ לצורך חתונתו מתקבלת.

העותר ניהל באותה תקופה חנות ירקות בחולון ונהג להמר על סכומי כסף גדולים בישראל ובחו"ל, באופן יומי ולעיתים אף מספר פעמים ביום.

הועדה מפרטת את כלל המסמכים שהונחו בפניה, ביניהם חוות הדעת של פרופ' פנחס דנון, גורמי הטיפול בשב"ס ורש"א, מהן עולה שגורמי הטיפול מאוחדים בדעתם שהעותר עבר בשנים האחרונות תהליך משמעותי של התבוננות פנימית, שהוביל אותו לתובנות, הכרה ומיקוד שליטה פנימית ולקיחת אחריות.

אף איננו מתעלמים מכך שלפי אישור המנהל המיוחד במסגרת הליך הפש"ר שננקט נגד העותר ע"י הכנ"ר, מפרק הבנק, הוא סייע למנהל המיוחד ככל יכולתו, אך מדובר במעט מדי, ובעיקר – מאוחר מדי, ואין בכך כדי להפחית באופן ממשי מחומרת מעשיו של העותר.

אנו דוחים את טענת ב"כ העותר לפיה הועדה הפלתה אפליה פסולה לרעה את העותר לעומת אחותו אתי אלון, ששוחררה על תנאי לאחר שריצתה 14.5 שנות מאסר מתוך 17 שנות מאסר שהוטלו עלילה, שכן מבלי להקל בחומרת מעשיה, על פי גזר הדין וההחלטה, היא קיימה את דרישותיו של העותר ממנה, תוך הפעלת מניפולציות מצדו כלפיה, היא לא הייתה בעלת דפוסים עברייניים או מניפולטיביים, כפי שאובחן העותר, ולא הייתה מכורה להימורים.

...

איננו מקבלים את טענת ב"כ העותר לפיה הוחל באותו מקרה סעיף 10(א) בשל התנהגותה השלילית של העותרת, למרות שיצאה לחופשות, שכן אין קשר בין שני הנתונים הנ"ל. כפי שקבעה הוועדה, בצדק, מקרהו של העותר ראוי להחלת סעיף 10(א) לחוק שכן מהכרעת דינו של העותר ומפסק דינו של ביהמ"ש העליון עולה בבירור שמדובר במקרה חמור ובעל נסיבות מיוחדות.

אנו דוחים את טענת ב"כ העותר לפיה הוועדה הפלתה אפליה פסולה לרעה את העותר לעומת אחותו אתי אלון, ששוחררה על תנאי לאחר שריצתה 14.5 שנות מאסר מתוך 17 שנות מאסר שהוטלו עלילה, שכן מבלי להקל בחומרת מעשיה, על פי גזר הדין וההחלטה, היא קיימה את דרישותיו של העותר ממנה, תוך הפעלת מניפולציות מצידו כלפיה, היא לא הייתה בעלת דפוסים עברייניים או מניפולטיביים, כפי שאובחן העותר, ולא הייתה מכורה להימורים.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

לטענת התובע הודעה זו נשלחה אליו בעקבות תלונתו של ד"ר פח'רי חסן, יו"ר עמותת רופאי השיניים הערביים בישראל, עמו הוא מצוי בסכסוך עסקי ואישי, למשרד הבריאות (סעיף 10 לעיקרי הטיעון שהגיש התובע בעת"מ 33675-05-17, עתירה שהגיש נגד מנהל האגף לרשוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות – ד"ר אמין שנון ומשרד הבריאות בשאלת זכאותו לעשות שימוש בתואר פרופיסור אותו קיבל ממוסדות אקדמיים בחו"ל).

הנ"ל יוכל להציג עצמו בישראל בכתב כפרופסור חבר (אוניברסיטת וורצבורג בגרמניה), אך ורק בתנאי שייכתב במפורש התואר המלא כאמור בציון מוסד הלימוד והמדינה.

סיכומי הצדדים סיכומי התובעים נוסח ההתנצלות המוצע על-ידי התובעים הינו כדלקמן: "ביום 3.12.2017 פירסמתי פוסטים משמיצים כנגד פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) וכנגד אחיו באשיר ותר בו האשמתי אותם ברמאות ובהונאה של ציבור הרופאים ובזיוף תארים וכיניתי את פרופ' ותד 'הפרופיסור המזויף' והשתמשתי בשלל כינויים מבזים ומשפילים. בהתאם להחלטת בית המשפט השלום בחיפה אני מבקש להיתנצל בפני פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) ובפני באשיר ותד על פרסומים כוזבים אלה ומבקש לחזור בי מהפרסומים הללו ולהבהיר, כי פרופ' (וורצבורג גרמניה) נצאר ותד הינו אחד מבכירי הרופאים בתחום האורתודנטיה בישראל והוא נושא כדין בתואר פרופיסור, הן מאוניברסיטת וורצבורג בגרמניה, הן מאוניברסיטה האמריקאית-ערבית בג'נין, והן כפרופסור אורח באוניברסיטת סיביליה בספרד ובאוניברסיטת דברסן בהונגריה. פרופ' ותד פירסם מאות מאמרים ופרסומים מדעיים חשובים בתחום האורתודנטיה והוא זוכה למוניטין רב ברחבי העולם ומביא כבוד גדול לציבור הערבים הישראלים. אני מצר ומתנצל מעומק ליבי על עוגמת הנפש שהפרסומים שלי גרמו להם ומבקש את סליחתם". התובעים עמדו על התכליות השונות העומדות בבסיס פסיקת פיצויים בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע (השבת מצב לקדמותו, תכלית חינוכית-הרתעתית ותכלית עונשית) וכן על השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת קביעת גובה הפיצויים (שם טוב במיוחד של הניזוק, חומרת ההאשמות שבפרסום, מניע המפרסם, היתנהגות הנפגע לפני הפירסום, עוגמת הנפש והסבל שגרם הפירסום לתובע, היתנהגות הנתבע לאחר הפירסום ולפני הגשת התביעה, היתנהגות הנתבע במהלך המשפט).

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בכל הנוגע לפיצויים בגין פירסום לשון הרע הוכרו מספר תכליות: תכלית תרופתית (ליתן הכרה לנפגע כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה), תכלית הרתעתית ותכלית חינוכית, "כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'... " (פסק הדין בעיניין אמר נגד יוסף והאסמכתאות המובאות שם).

...

מדובר בביטויים חמורים ואני מקבלת את טענת התובעים כי פרסומם הסב להם עוגמת נפש של ממש.

נוסח ההתנצלות למרות שהנתבע לא הגיש נוסח התנצלות חליפי לזה שהוצע על-ידי התובעים, אני סבורה כי נוסח ההתנצלות שהוצע חורג מהתנצלות וכולל עובדות שהנתבע אינו יכול להעיד לגביהן.

לפיכך, אני מורה לנתבע לפרסום התנצלות בנוסח הבא: "בהתאם להחלטת בית המשפט השלום בחיפה אני מתנצל בפני פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) ובפני באשיר ותד על פרסומים שפרסמתי ביום 3.12.2017. אני חוזר בי מהאמור בפרסומים ביחס לתוקף תאריו של פרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) או איכות מאמריו, ומתנצל על הביטויים הפוגעניים בהם נקטתי בפרסומים. אני מצר ומתנצל מעומק ליבי על עוגמת הנפש שהפרסומים שלי גרמו לפרופ' נצאר ותד (וורצבורג גרמניה) ולבאשיר ותד ומבקש את סליחתם". סופו של דבר אשר על כן, ישלם הנתבע לתובעים את הפיצויים שפסקתי בסעיף 35 לפסק הדין.

טענות המבקש- האב עותר למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטין עד הגיעו לגיל 18 שנים ,ביטול זמני של צו העיכוב ייעשה בהסכמת הצדדים וכנגד הפקדת עירבון וביטחונות משמעותיים להשבת הקטין ארצה.

המשיבה לא הוכיחה כי היא אכן עידכנה את המבקש לעניין יציאת הקטין לחו"ל. ולא העידה מטעמה את אחיה שהוא איש הקשר ביניהם, והדבר ניזקף לחובתה.

השאלה כעת היא האם יש להורות על השארת צו עיכוב היציאה באופן קבוע , ובטול זמני לעת הצורך , בכפוף להפקדת ביטחונות , או שמא יש לבטל צו עיכוב היציאה נגד הקטין בכלל או בתנאים מסוימים? כאמור לעיל, יציאת הקטין לחו"ל מותנית בהסכמת שני ההורים.

והלכה פסוקה היא כי, מבחן "טובת הקטין" הוכר בפסיקה כשיקול שצריך לעמוד תמיד לנגד עיניו של בית המשפט, בכל הכרעה בעיניינו של קטין.

...

טענות המשיבה- יש לדחות את הבקשה ולבטל צו עיכוב היציאה נגד הקטין, משמדובר בהליך המהווה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש. המשיבה הינה אזרחית ישראלית, זיקתה למדינה ברורה ,כל משפחתה מתגוררת בישראל, והיא מתגוררת ,עובדת עו"ד בישראל ומופיעה בפני ביהמ"ש כמעט באופן קבוע.

בנסיבות העניין , בחינת הקריטריונים הנ"ל אל מול טובת הקטין ואיזון בין זכויות הצדדים מביאה אותי למסקנה כי יש לבטל צו עיכוב היציאה בכפוף להפקדת ערבות מטעם המשיבה , על מנת להבטיח שהיא תיידע את האב ותקבל את הסכמתו בטרם הוצאת הקטין אל מחוץ לגבולות המדינה.

איני מקבלת טענת המבקש בחקירתו כי לא צריך לטלטל את הילד ואין שום דבר, בהול ודחוף שהילד יטוס ( עמ' 19 שורות 11-12), לא הובאה בפני כל אסמכתא כי הוצאת הקטין לחו"ל תפגע בקטין, בבריאותו או בנפשו.

סוף דבר- אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטין בכפוף להפקדת סך 8,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט, לצורך הבטחת קיום חובתה של המשיבה להודיע לאב ולקבל הסכמתו בטרם כל נסיעה של הקטין לחו"ל. אני קובעת, כי על האם- המשיבה להודיע בכתב / דוא"ל לאב 14 יום לפני כל נסיעה של הקטין עמה לחו"ל. בהודעה יימסרו תקופת הנסיעה , ויעד הנסיעה.

לדבריו א., בתו של האח ע. ז"ל הגישה נגדו "תצהירים חריפים ובוטים" במסגרת הליך משפטי שנוהל בחו"ל בנוגע לדודתם של האחיינים.

השמאי יתבקש לנמק את קביעותיו לעניין המחיר כאמור לעיל, ולציין בין השאר – עיסקאות השוואה הידועות לו באיזור, וכן כיצד השפיעו, אם בכלל, עובדת היות העסקים/המשרדים מושכרים וגובה דמי הכירות המתקבלים בעדם בפועל מכל שוכר, על הערכות המחיר שקבע.

יתירה מכך, שיקול דעתו של בית המשפט לנוכח עתירה לפירוק שתוף מוגבל באופן משמעותי, בכוונת מכוון מצד המחוקק: "הזכות לפירוק שתוף היא זכות שבדין, שאינה מותנית בהפעלת שיקול דעת על ידי בית המשפט. כך

הנתבע ז"ל התקשה להכיל את עמידתם של האחיינים על שווי חלקם בנכס בערכים ראליים, וראה עצמו זכאי לתנאי עסקה שישקפו את מעמדו לעומת האחיינים, ואת הכבוד והאמון שרכשו לו אחיו המנוחים.

...

עוד עלה בידיו לשמור על שליטה בחברת הניהול ולמנוע את מעורבות האחיינים בה. עוד מצא בית המשפט, שגם אם היה עולה בידי הנתבע ז"ל להוכיח את זכותו הנטענת, הרי שזכות הקדימה מוצתה.

סוף דבר על בסיס כל האמור לעיל, בית המשפט מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: בית המשפט מורה על פירוק השיתוף בנכס המצוי ].

טענת הנתבע לזכות קדימה בזיקה לנכס וכלפי מאן דהוא- נדחית.