עתירה נגד תמיכה תקציבית באברכים הלומדים בכולל

כך, למשל, העותרים מציינים כי בנגוד לחוק הבטחת הכנסה, אברכים אינם נדרשים להוכיח "מיצוי כושר הישתכרות" והם רשאים לעבוד במקביל ללימודיהם בכולל; שיעור הגימלה לאברכי כוללים אינו נקבע על בסיס הערכת הסכום הדרוש לצורך קיום מינימלי בכבוד – כפי שנקבע בחוק הבטחת הכנסה – כי אם על פי חלוקת התקציב השנתי במספר הזכאים לגימלה באותה שנה; ובחישוב הזכאות לגימלה, הקריטריונים אינם מתחשבים בסך כל ההכנסה של הזכאים, כך שמלגה או תשלום אחר הניתנים לזכאי במסגרת לימודיו ובמסגרת מוסד הלימוד עד לסך של 3,500 שקלים אינם נכללים בחישוב ההכנסה החודשית.

הסעיף התקציבי המסדיר תמיכת הבטחת הכנסה באברכי כוללים מניח כנקודת מוצא כי, בעוד מתלמיד במוסד השכלה כללי מצופה לדאוג לסיפוק צרכי קיומו הבסיסיים במהלך לימודיו, לא כך הוא ביחס לאברך הלומד בכולל, הזכאי על פי הסעיף התקציבי לכספי הבטחת הכנסה ממשלתיים תוך עקיפת המדיניות הכללית הנוהגת ביחס לכל התלמידים במדינה, ואגב עקיפת הסדר שוויוני לכל המעוגן בדין.

ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש, בהסכמת השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס, מ' נאור, ס' ג'ובראן, וא' חיות, וכנגד דעתו החולקת של השופט א' א' לוי, לקבל את העתירה באופן המפורט להלן: הצוו-על-תנאי יהא למוחלט במובן זה שהחל משנת התקציב 2011 לא תעמוד עוד התמיכה באברכי כוללים מכוח סעיף תקציבי מס' 20-38-21 בחוק התקציב השנתי.

...

סוף דבר.

מן הטעמים המפורטים לעיל, מצאנו כי הסעיף התקציבי פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לשוויון.

אשר על כן, העתירה מתקבלת.

לטענת הנתבעת מפי בא כוחה, לכל מפלגה היה תקציב ומימון נפרד להעסקת עובדים.

המדובר בתביעה כנגד 2 מפלגות אשר במועד הרלבנטי לתביעה חברו יחדיו תחת סיעת "עם", אשר חתומה על כתב המינוי של התובע.

הנתבעת לא הגישה כל ראיה לתמיכה בטענתה לפיה היא לא העסיקה את התובע במועד האמור, לרבות רשימת עובדים שהועסקו דרכה או כל מיסמך אחר אשר יש בו כדי לתמוך בטענתה לפיה כל מפלגה העסיקה עובדים באופן נפרד ועצמאי.

מכאן מתבקשת המסקנה, כי על אף שהמידע בדבר מעמדה המשפטי של מפלגת רע"ם היה מצוי ככל הנראה בידי תע"ל אשר היתגוננה בתיק זה, לא הוגש כל מיסמך ממנו ניתן יהיה ללמוד כי המדובר בגופים שונים.

הסעדים להם זכאי התובע התובע עתר לתשלום שכר עבודה בסך 1,600 ₪ בצרוף פצויי הלנת שכר מיום 22.1.13 ועד למועד התשלום בפועל, לפצוי בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪ וכן לתשלום בסך 1,800 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לו בנסוח מכתב התראה טרם הגשת תביעה ושכר טירחת עו"ד בגין הגשת התביעה.

בפסיקת שיעור ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה שהמדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה שלצורך קבלתו נאלץ התובע, אברך בכולל המתפרנס ממלגה, לשכור שירותי עו"ד, להגיש כתב תביעה ולנהל הליך משפטי ארוך.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה זהות המעסיק אינה ברורה בהליך דנן ולפיכך יש להורות על דחיית התביעה.

לכתב התביעה צורפה קבלה ע"ס 300 ₪ מבא כוחו, בגין שליחת מכתב לסיעת עם. בבחינת נסיבות המקרה שלפני, סבורני כי יש לחייב את הנתבעת במלוא הסכום הנתבע בצירוף סכום נוסף, בסך 1,000 ₪ בגין ניהול ההליך המשפטי ובסך הכל בסך 2,800 ₪.

זאת ועוד, שוכנעתי כי הנתבעת האריכה את ההליך המשפטי שלא לצורך, באשר למעט כתב הגנה, לא הגישה הנתבעת כל ראיות בתיק ואף בחרה שלא להעיד עדים מטעמה (על השיקולים שבפסיקת הוצאות ראו ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ נ' פודולסקי אלכסנדר (25.1.15)).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, את הסכומים הבאים: בגין שכר עבודה – סך 1,600 ₪.

]השופט א' רובינשטיין: העתירה דנא נסבה על החלטת הממשלה 2614 מיום 19.12.10 בעיניין "מילגת לימודים ועידוד הישתלבות אברכי כוללים בתעסוקה" (להלן החלטת הממשלה), העוסקת בתמיכה תקציבית באברכים הלומדים בכולל, וכן של סעיף 203821 בחוק התקציב לשנות הכספים 2011 ו-2012, התשע"א-2011 (ספר החוקים 2282 (תשע"א) 412), בגדריו הוקצו 110,885,000 ש"ח לשם "מילגת לימודים לאברכים הלומדים בכולל" (בשנת 2011), ו-109,753,000 ש"ח לשם "הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים" (בשנת 2012).

אחד המתפללים, שאינו מן הקמצנים, התריס כנגדו – "אולי תלך לעבוד?". מי שנתן נתן, אך התמונה העגומה, של צעיר בריא המקים בית ללא מיקצוע וללא פרוטה לפרטה, נותרה בזכרוני.

...

כמוהו גם אני סבורה כי מדובר בתכלית ראויה וחשובה כפי שגם הבעתי דעתי בעניין גיוס בחורי הישיבות (בג"צ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל (21.2.12) (להלן: עניין רסלר) כפי שהזכיר זאת גם חברי השופט רובינשטיין).

עם זאת, שוכנעתי שבנסיבות המקרה לא יהיה זה נכון, שכן אחרי ניתוח מעמיק ורחב מגיע חברי למסקנה "כי קיים קושי רב לראות היאך החלטת הממשלה היא קטר המניע את רכבת שילובם של אברכי הכוללים במעגל העבודה בישראל" (עמ' 30 לחוות דעת השופט א' רובינשטיין).

עם זאת, סבורני כי הכרה בחשיבות לימודי התורה מתבטאת כהלכתה במסלול דומה למסלול המתמידים, אשר נועד להכשיר גדולי תורה ומנהיגים בתחום זה. באשר לאברכים "רגילים", איני סבור כי יש להעדיפם על פני סטודנטים במוסדות האקדמיים.

לטענת העותרת, העמותות הנוספות והמשיבה 2 ביקשו להביא לסגירתה ולהדיר את רגליה מהמתחם וטענו כנגדה, כי אין היא יכולה להמשיך ולשבת במיתחם, מאחר ולצד הישיבה אותה היא מנהלת בה לומדים קטינים, נמצאים תלמידים בגירים מהעמותות הנוספות, והדבר יוצר סיכון עבור התלמידים הקטינים.

פנייה זו לא נענתה, אלא שלטענת המשיב העתירה הוגשה בטרם הייתה לו האפשרות להשיב לפנייה זו. יודגש, כי כל ההליכים אשר פורטו לעיל מתייחסים לשאלת הפיקוח והתקצוב של פעילות הפנימייה, אשר בפועל המשיכה בפועלה גם בשנת הלימודים תשפ"ב, ללא הפיקוח והתקצוב אשר כאמור הוסר ועל כך העתירה, כאשר במקביל לכל אלו מתנהלים באגף הרשוי במשרד החינוך העוסק ברשוי בתי ספר הליכים בעיניין רישיון העותרת לנהל את הישיבה התיכונית, ואולם בשלב זה הרישיון שריר וקיים, וסוגיה זו אינה מענייננו.

העותרת ציינה כי לעניין זה אין להבחין בין בית הספר לבין הפנימייה, שכן הפנימייה היא חלק מהפעילות של המוסד המוכר על פי התקנות הנ"ל. נטען, כי המשיב נעדר סמכות לידרוש הקמת גדר פנימית כתנאי להמשך הפיקוח והתקצוב, דרישה אשר עד לתשובתו האחרונה של המשיב מיום 9.8.21 לא נתמכה באסמכתא (דבר שפגע בזכות העיון של העותרת), ובכל מקרה הסתמכות המשיב על חוזר המנכ"ל כפי שעשה - אין בה כדי להוות אסמכתא לדרישתו, שכן חוזר המנכ"ל אינה חל במקרה זה. בהקשר זה נטען, כי קביעת כללים והנחיות המחייבים בתי ספר מוכרים שאינם רישמיים נתונה אך ורק לשר החינוך בהתייעצות ועדת החינוך של הכנסת והם מעוגנים בכללי פקוח על בתי-ספר (מבחנים למתן רישיונות), תשל"א-1971, המפנים לחוזרי המנכ"ל בעיניין בטיחות, ולא ביטחון כפי שהסתמך המשיב.

המשיב הוסיף והרחיב, כי על אף שנושא בית הספר אינו מושא עתירה זו, הרי גם בעיניין זה בשונה מכפי הנוער שפורטו בהם בתי הספר במיתחם מגודרים, הרי שבמקרה של העותרת בית הספר אינו מגודר ושותפים ללימודים בו בגירים מהכולל לאברכים לצד תלמידי הישיבה התיכונית הקטינים.

...

ניסיונה של העותרת להסתמך על עמדת המשיב בת"א (נתניה) 8237/06 הנ"ל כאסכמתא לטענת השתק שיפוטי כנגד הדרישה להקמת גדר פנימית ותחולת חוזרי מנכ"ל – דינה להידחות, הן מאחר וטענה זו נטענה בתום הליך הדיוני וההשלמות שניתנו לצדדים אך בטענת האפליה שנטענה, והן לגופו של עניין, עת מדובר בנסיבות שונות לחלוטין, כפי שעמד על כך המשיב, כמפורט לעיל.

בהתאם, דין טענת האפליה להידחות.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל העתירה נדחית.

הטענה העיקרית שהועלתה בעתירת יעקב בעיניין הסעד העקרי הייתה זאת: מבחני התמיכה החדשים פוגעים בנשות האברכים ומפלים לרעה את הנשים במשפחות האברכים – זאת, מאחר שאב המשפחה, החי לפי צו אמונתו, יבחר להמשיך וללמוד תורה והעול הכלכלי ייפול על כתפי אם המשפחה אשר תאלץ לעבוד יותר שעות, לצד מטלותיה האחרות, או לוותר על עבודתה כדי להשאר בבית עם הילדים.

הודעות אלה לא הכילו פרטים על מבחני התמיכה החדשים וממילא לא המליצו על שום קו פעולה קונקריטי למשפחות האברכים שבדעתן לשמור את הסבסוד בידיהן כנגד הרחבת תעסוקתן.

הנתונים שהציגה המצהירה מטעם המשיבים במהלך הדיון בהתייחס לשינוי התקציבי שהוא פועל יוצא של מבחני התמיכה החדשים, מלמדים כי גם האחרונים ערים להיקפו הפוטנציאלי של השינוי (וראו: פרוטוקול הדיון מיום 27.12.2021, בעמ' 6, ש' 30-37).

...

סבורני כי בקביעת הוראת המעבר לא ניתן משקל מתאים גם לפגיעה שתגרם לפעוטות עקב הכורח לעזוב את מעון היום בעיצומה של שנת הלימודים.

הוראת המעבר בנוסחה הנוכחי לא נותנת משקל מספיק לשיקולים אלה, ואין מנוס מן המסקנה כי גם מטעם זה היא נופלת מחוץ למתחם הסבירות.

די באמור כדי להגיע למסקנה בהתייחס לתקפה של הוראת המעבר, ואיני סבור אפוא כי עלינו לקבוע מסמרות בקיומן של קבוצות מקרים שבהן תהא מחויבת הרשות לנקוט במדיניות מסוימת.