עתירה נגד תכנית מקומית - בקשה לסעד זמני

עם הגשת התביעה הוגשה לבית המשפט לעינייני מישפחה בקשה לסעד זמני שבו ביקשו העותרים (התובעים דשם) לצוו מניעה זמני לשמירת המצב הקיים ולהפסקת פעולות הבנייה שמתבצעות ע"י המשיבים 2-3.

החלקה נשוא ההיתר מצויה באיזור תחולתה של תכנית מתאר מקומית מפורטת מס' טב/2436 (להלן:"התכנית"), וכי השגת העותר מופנית נגד ההחלטה הנ"ל למתן היתר בניה, כשבמסגרת סעיף 9 לכתב העתירה, טוענים המבקשים כי "ההחלטה לא מתייחסת לתוכניות החלות על המיגרש, לאחר התוכנית טב/2436, כאשר חלו שינויים אחרים, על המקרקעין, שלא נילקחו בחשבון". משמע, לצד הנטען ע"י העותרים, במישור התיכנוני, נגד אי תקינות מהלך אישור הבקשה להיתר (ראה סעיפים 1-8 ו- 10 בכתב העתירה), הם טוענים טענה נוספת לפיה ניתן אישור בסטייה מתכניות בנין, זאת לצד שורה של טענות במישור הקנייני ו/או בשאלות של שימוש וחזקה שנידונו, כפי שגם דינן להיות נידונות, בערכאות האזרחיות הרגילות.

...

לסיכום ציין בית המשפט כי: "דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לוועדת הערר. זאת, להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות..." (פסקה 15 לפסק הדין).

התוצאה היא שאין מקום להכביד עוד על המשיבים ויש לתת להם להמשיך ולבנות.

התוצאה היא שהצו הארעי מיום 23/12/19 בטל.

ואלו עקרי ההסכם: "הואיל ונתגלעו מחלוקות ביחס לפלישת מססה למקרקעין", צוין בין היתר, והואיל והוגשה העתירה המנהלית, ומססה [הם המבקשים] טענו להסתמכות על הבנות מסוימות, או אז, נקבע ביחס למקרקעין שבהם פועלת המשחטה כך: "מססה יפנה את המקרקעין, יהרוס את המבנים שהקים שם, ויחזירם לרמ"י ריקים מכל אדם וחפץ" (ס' 3.1 להסכם); חרף האמור, הרי ש"פסק הדין לפינוי המקרקעין והריסת המבנים יעוכב בהסכמה, ובכפוף לתנאים שיפורטו להלן, וזאת עד ליום 30.6.2018" (ס' 3.2 להסכם); והודגש כי "הפינוי הוא וודאי ללא כל תנאי, לא יותנה במציאת אתר חלופי להפעלת המשחטה ו/או כל עסק אחר של מססה, ומססה מתחייב שלא להעלות כל טענה ביחס לאופן פעולת גורמי המדינה השונים ו/או הערייה ו/או הועדה המקומית בנושא אתר חלופי" (ס' 3.3 להסכם).

אך יש בה בעיות וספק אם תצא לפועל, דבר שלמדים המבקשים מכך שהגורמים שניתן להבין כי קשורים בהם הגישו, באמצעות באי כוחם של המבקשים כאן, עתירה מנהלית נגד התכנית.

בנוסף, מטעימים המבקשים, כי לדעת מומחים מטעמם (שעמדתם לא צורפה לבקשה לסעד זמני, וניסיון לתיקון נעשה רק בתגובה לתשובה) ניתן להמתין עם הפינוי של המשחטה עד לשנת 2021, ובנתיים לקדם אגפים אחרים של התכנית.

אך הקושי הבולט הוא הצגת מידע חלקי ביותר במסגרת הבקשה לסעדים זמניים, וזאת בנגוד מוחלט לנדרש מן הפונה לבית המשפט בעתירה לסעד זמני, שאינו אלא סעד מן היושר (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ, פ"ד מז(5) 165 (1993)).

...

בקשה הנחזית כנעדרת עילה או סיכוי (או, מנגד, שמאזן הנוחות בה מובהק לחובת המבקש), דינה להידחות גם בלא קשר לשיקול האחר (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (6.6.2006)).

סוף דבר סיכויי התביעה קלושים, כך לכאורה.

הבקשה נדחית אפוא.

החלטת המועצה לדחות את בקשת העותרים להפסקת הבניה עד לבירור כל הטענות והחריגות מתכניות המתאר המחייבות היא החלטה שיש לידון בה במסגרת עתירה זו כאמור בסעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים.

בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לידון בעתירה כנגד החלטת רשות כולל רשות מקומית כאמור בסעיף 8(1) וסעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים.

עניינים לפי חוק התיכנון והבנייה לרבות עתירה בעיניין תכנית מתאר מקומית, לרבות עתירה לאכיפת הוראות החוק הם בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים לפי הוראות סעיף 10(א).

משכך, מצאתי, כי אין גם מקום למתן הסעד הזמני אשר ביקשו העותרים שעניינו מתן צו להפסקת הבנייה עד לקבלת החלטה בועדת הערר המחוזית.

...

אציין תחילה, כי מקובלת עליי הטענה לפיה העותרים לא מיצו הליכים טרם הגשת העתירה שבכותרת.

ברי, כי אין מקום כי טענות העותרים ידונו במקביל הן על ידי וועדת הערר והן על ידי בית משפט זה. הלכה למעשה, די בקביעה זו כדי ללמד, כי יש להיעתר לבקשה שלפני.

לאור כל המפורט לעיל מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל.

נגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ובה טען בין היתר כי חלק מהוראותיה סותרות את תכנית מס' 2969 "שינוי מס' 29/81 לתכנית המתאר המקומית לירושלים, שינוי מס' 1/81 לתכניות מס' 1533, 1888, 2048, 2563, שינוי מס' 2/81 לתכנית מס' 1439 א' שינוי מס' 3/81 לתכנית מתאר מס' עמ/9 (לעיר העתיקה וסביבתה) שינוי מס' 1/84 לתכנית 2591 ושינוי מס' 1/87 לתכנית 3386" (1989) (להלן: תכנית 2969), המורה כי מבנה בית הספר ייבנה בשטח המזרחי; כי גובהו לא יעלה על שלוש קומות; וכי אישור תכנית מפורטת מכוחה ילווה בחוות דעת סביבתית או תסקיר בהתאם להחלטת הועדה המחוזית.

כ-10 חודשים מאוחר יותר, ביום 24.3.2020, הגיש "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דין ולמתן סעד זמני בעירעור", היא הבקשה שלפניי, שבה עותר המבקש להקפיא את המשך ההליך התיכנוני בעיניינה של התכנית עד להכרעה בעירעור.

...

לאחר שעיינתי בבקשה לסעד זמני ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מטעמים אלה אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור (ואף לא מצאתי להיעתר לבקשתו החלופית של המבקש להורות על הקדמת מועד הדיון בערעור).

הבקשה נדחית.

תכנית זו מייעדת חלק מהמקרקעין לדרך ובהתאם להוראות סעיף 6.10 לתקנון התוכנית, כל השטחים המיועדים בתוכנית לצרכי ציבור, יופקעו ויירשמו על שם הרשות המקומית.

הנתבעות עותרות בבקשה לסילוק התביעה על הסף, מהנימוקים הבאים: חוסר סמכות עניינית – טענות התובע מופנות בעיקרן כנגד תכניות מאושרות, ובכללן תכנית כ/450 ותמ"ל 1024, מכוחן בוצע הליך הפקעת המקרקעין, וכנגד חוקיות הליך ההפקעה.

בנוסף לכך הרי שבניגוד לטענת המבקשות, בתשובתן לבקשה לסעד זמני, כי המקרקעין הופקעו ונתפסו כדין מכוח תוכנית תמ"ל 1024, מעיון בהוראות התוכנית ובתשריט שצורף לה עולה כי תכנית זו הפקיעה רק חלקים מהמקרקעין, כאשר המבנים שנהרסו מצויים בחלקי המקרקעין שטרם הופקעו.

...

גם טענות המבקשות לדחיית התביעה על הסף, מחמת חריגה מהוראות התקנות בגין היקף כתב התביעה, דינן להידחות.

מכל מקום, לגופו של עניין, דין הטענה להידחות מאחר והתובע לא חרג מהיקף כתב הטענות כנדרש בתקנות.

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.