עתירה נגד תכנית מיתאר מקומית "הר חומה

לפניי שתי עתירות נגד החלטת הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה לאשר שתי תכניות המסדירות שני מקטעים במסגרת טיילת תיירותית במורדות המערביים של הר הזיתים, היא "טיילת אמצע הגובה". רקע עובדתי ותמצית ההליכים כללי טיילת אמצע הגובה היא טיילת בהר הזיתים באורך כולל של כ- 3.6 ק"מ. הטיילת יוצרת קשר רציף בין מוקדים עקריים בהר הזיתים לבין הר הצופים במפלס גובה חומות העיר העתיקה.

העתירות הוגשו נגד הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז ירושלים, היא שאישרה את התכניות (הועדה המחוזית); נגד יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים (הועדה המקומית, התשובה הוגשה גם בשמה ונטען שלמעשה היא המשיבה הנכונה); ונגד הרל"י. ההליכים לפני מוסדות התיכנון ואישור התכניות בשטחים הכלולים בתכניות קיימת כיום בין היתר דרך עפר מוזנחת שאינה נגישה ואינה בשימוש.

בשטחי התכניות חלה תכנית עמ/9 שהיא תכנית מתאר מקומית לירושלים העתיקה וסביבתה משנות ה-70' של המאה הקודמת (תכנית עמ/9, נספח ג' לכתב התשובה מטעם הועדה המחוזית).

...

נוכח כל האמור, אין לקבל את טענות העותרים בהקשר זה. העותרים הלינו כי שמם לא צוין במסמכי התכניות כ"בעלי עניין בקרקע" (ס' 1.8.3 לתכניות).

על יסוד כל האמור לעיל, יש לדחות את טענות העותרים ואת העתירות.

סיכום ותוצאה העתירות נדחות.

השופט י' קדמי: פתח דבר עתירה זו מתייחסת לתוקפה של תכנית מיתאר מקומית - מס' 5053 (להלן: "התכנית") - שעניינה הקמת שכונת מגורים בת 6500 יחידות דיור בירושלים, בשטח הידוע כמתחם "הר חומה". שטח זה הופקע מבעלות העותרת לצורכי ציבור, לפי סעיף 14 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, ביום 21.4.91 (להלן: "השטח המופקע").

החובה למנות חוקר עמדתה של העותרת לפיה חייב היה השר למנות חוקר, בטרם יגרום לאישור התכנית - אם "מאליה" ואם באורח "אוטומאטי" כמוסבר לעיל - אינה מקובלת עלי ואלה עקרי טעמי: (1) וועדת המשנה של הועדה המחוזית, שדנה בהתנגדויות הרבות - 45 במספר - שהוגשו כנגד התכנית, היתה על-פי הרכבה האישי וועדת מומחים מובהקת לבדיקת תכניות מיתאר; ודחייתה של בקשת העותרת למנות חוקר נעשתה על-ידי הועדה לאחר שזו - על רקע הרכבה האישי - לא מצאה צורך להעזר בחוקר.

...

לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את העתירה ולחייב את העותרת בהוצאות בסך 25,000 ש"ח. הנשיא א' ברק: קראתי את פסק דינו של חברי, השופט קדמי, ואני מסכים עם הכרעתו בעתירה לגופה ועם עיקר הנימוקים המבססים הכרעה זו. עם זאת, איני סבור שדחיית העתירה מצריכה הכרעה במכלול הסוגיות והנושאים הנדון בחוות דעתו של חברי.

העותרת לא הצליחה להראות, כי במקרה זה נגועה ההחלטה שלא למנות חוקר בפגם כלשהו המצדיק את התערבותו של בית משפט זה ולפיכך דין עתירתה להידחות.

לפיכך איני נדרש לסוגיות, המעניינות כשלעצמן, הנוגעות למועד המינוי ולהבחנה בין סמכויות הוועדה וסמכויות השר לעניין זה. סיכומו של דבר: אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי ולהנמקתו בסעיף 7 לפסק דינו.

" לשם הבהרת התמונה נסביר, כי תכנית 5053 היא תכנית מיתאר מקומית המתייחסת לשטח של 1922.3 דונם בשטח הר חומה ומיועדת להסדיר את הקמתה של שכונת מגורים בת 6,500 יחידות דיור.

כאמור בפתח הדברים, אין זו הפעם הראשונה בה מובא נושא הר חומה בפני בית משפט זה. בהתייחסנו לעתירות נגד הפקעת הקרקע שעליה תוקם שכונת הר-חומה קבענו (בבג"ץ 3956/92, 4375/92, 736/93): "בעניינינו, אין חולק בדבר קיומו של צורך צבורי, הלא הוא הצורך בהקמת שכונת מגורים על השטח המופקע במסגרת אכלוסה של ירושלים. העותרת הסכימה לכך מפורשות. כפי שהודגש בתשובת המשיבים, יש גם חשיבות לאומית וגם חשיבות אורבאנית להקמת השכונה." העותרים אינם טוענים נגד ההפקעה, שהפכה, למעשה, עובדה מוגמרת.

...

לא מצאנו לנכון לעשות כן. נחה דעתנו, כי העותרים לא הביאו בפנינו כל טענה ולא ביססו כל עילה שיש בה כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט במסגרת זו. בשולי פסק דיננו נוסיף, כי ממילא לא מצאנו גם מקום להיעתר לבקשותיהם המשניות של העותרים, ליתן צו ביניים או לקבוע מועד להמשך הדיון בטרם יינתן פסק דיננו.

אולם, כאמור, לא מצאנו מקום לקשור בין בניינה של שכונת הר חומה לבין מדיניותם של המשיבים באשר לבנייה בירושלים רבתי, בין בעבר ובין בעתיד.

העתירה נדחית.

פתח דבר א. עתירה זו מתייחסת לתוקפה של תכנית מיתאר מקומית-מס' 5053 (להלן-התכנית)-שעניינה הקמת שכונת מגורים בת 6500 יחידות דיור בירושלים, בשטח הידוע כמיתחם "הר חומה". שטח זה הופקע מבעלות העותרת לצורכי ציבור, לפי סעיף 14 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי צבור) 1943, ביום 21.4.1991 (להלן-השטח המופקע).

החובה למנות חוקר עמדתה של העותרת שלפיה חייב היה השר למנות חוקר, בטרם יגרום לאישור התכנית-אם "מאליה" ואם באורח "אוטומאטי" כמוסבר לעיל-אינה מקובלת עליי, ואלה עקרי טעמיי: (1) ועדת המשנה של הועדה המחוזית, שדנה בהתנגדויות הרבות-45 במפר-שהוגשו כנגד התכנית, הייתה על-פי הרכבה האישי ועדת מומחים מובהקת לבדיקת תכניות מיתאר, ודחייתה של בקשת העותרת למנות חוקר נעשתה על-ידי הועדה לאחר שזו-על רקע הרכבה האישי-לא מצאה צורך להעזר בחוקר.

...

עתירה זו מהוה-בסופו של דבר-חוליה נוספת במסכת ההתנגדויות להפקעה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את העתירה ולחייב את העותרת בהוצאות בסך 25,000 ש"ח. הנשיא א' ברק קראתי את פסק-דינו של חברי השופט קדמי, ואני מסכים עם הכרעתו בעתירה לגופה ועם עיקר הנימוקים המבססים הכרעה זו. עם זאת, איני סבור שדחיית העתירה מצריכה הכרעה במכלול הסוגיות והנושאים הנדונים בחוות-דעתו של חברי.

העותרת לא הצליחה להראות, כי במקרה זה נגועה ההחלטה שלא למנות חוקר בפגם כלשהו המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה, ולפיכך דין עתירתה להדחות.

לפיכך איני נידרש לסוגיות, המעניינות כשלעצמן, הנוגעות למועד המינוי ולהבחנה בין סמכויות הוועדה וסמכויות השר לעניין זה. סיכומו של דבר: אני מצטרף לתוצאה שאליה הגיע חברי ולהנמקתו בסעיף 7 לפסק-דינו.

בשנת 1994 נחתם הסכם פשרה בין המדינה לבין העותרות, "הכשרת היישוב בע"מ" ו"שיכון ומלאכה בע"מ", אשר הגישו אף הן עתירות לבג"צ נגד ההפקעה.

התובעת בחרה שלא להצטרף להסכם הפשרה, אשר הותנה בדחיית עתירתה לבג"צ, עתירתה נותרה תלויה ועומדת, ומשכך עמד סכום הפצוי, אשר נקבע לכתחילה בהסכם בעינו, קרי: 45 דולר למ"ר. בשנים 1996-1998 נקטה התובעת בהליכים משפטיים שונים במטרה לעכב השלמת הליכי התיכנון של שכונת "הר חומה" או לגרום לשינויים בתכניות מתאר מקומיות שאושרו ביחס למיתחם המופקע, כחוליה נוספת במסכת ההתנגדויות להפקעה (כפי שקבע השופט קדמי בבג"צ 1265/97), וכביטוי לחוסר השלמתה עם ההפקעה.

...

דין טענותיה של התובעת, ככל שנסמכות על הסכם הפשרה, להדחות.

אציג להלן עדותו של השמאי לוי בנדון, בשל חשיבותה: "קודם כל צריך לזכור שאתה מראה פה מסמך משנת 1994 ואני ניסיתי על סמך כל מיני מסמכים שיש בפניי, להבין אין אתם פתרתם את הבעיה של הגישה לשכונה ובעיות אחרות שלא הייתם יכולים ליפתור אותם כי הייתה בהם בעלות של לאומים אחרים ואני הגעתי למסקנה מר גבע, שאתה כנראה רכשת עוד קרקעות בסביבה ורק לא הראית לנו את העסקאות. אני מאוד רציתי להניח את היד על העסקאות האלה אבל הם כנראה לא נרשמו בטאבו כפי שלא רשמת גם את השטח העיקרי שרכשת. אנחנו יודעים שאתה כותב לקרן הקיימת תנו לי הלוואה, כי אני עומד במשא ומתן לרכישה של קרקעות מאת תושבים מקומיים שהשלמתם התעכבה מחמת חוסר תקציב. אחרי זה בועדה לשמיעת טיעונים אתה אומר אנחנו עומדים לרכוש קרקעות. אחרי זה אתה מספר שאתה תרכוש את חלקות 1 ו-16 שזה החלקות של הערבים שבלעדיהם אי אפשר היה להקים את השכונה. אני חושב, אני לא יכול לבסס את זה, אין לי שום מסמך פרט לאינדיקציות האלה שכנראה אתה עשית כמה עסקאות בסביבה. אני חושב שאם היו לפנינו הם היו מאוד רלוונטיות לשאלת השווי ואתה לא מראה לנו אותם" (עמ' 1208, ש' 10 ואילך) ב"כ התובעת בחר להתעלם מטענותיו האמורות של השמאי לוי, ולא נדרש לגופן, חרף חשיבותן לבירור התביעה נשוא ענייננו.

לאור האמור, דין התביעה, בבחינת רוב מהומה על לא מאומה-להידחות.