עתירה נגד שר החקלאות בדבר הקצאת מכסות

עוד נטען כי "התכלית האמיתית המסתתרת מאחורי תקנות 2018 הנה שימור מעמדם של היצרנים הותיקים הקיימים בענף העופות (ביצים ופטם) ומניעת תחרות". העותרים יוצאים איפוא חוצץ כנגד עצם הטלת משטר של מכסות, נוכח ההגבלה על חופש העיסוק הנובעת מכך ועל רקע ביטול מכסות הייצור בענפי חקלאות אחרים במהלך השנים.

גם הנושא של הקצאת מכסות אישיות נדון בבית משפט זה, בעתירה המתייחסת לחלקם של חקלאים בני האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית: "ככלל, הענקת תמיכה למגדלים ותיקים ושלילתה ממגדלים חדשים, כקריטריון יחיד, עלולה להוות הבחנה בלתי רלוואנטית ופסולה (ראו: בג"ץ 3792/95 תאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות, פ"ד נא(4) 259 (1997)). עם זאת, ההבחנה בין מי שקבלו בעבר טובת הנאה מן השילטון לאחרים עשויה להיות מוצדקת במסגרת הנהגתה של תקופת מעבר, בבחינת 'עד כאן ולא יותר' [...] למותר לציין שסדרי עדיפויות בהענקת תמיכות ובהפסקתן הם לעולם עניין של מדיניות, והרשויות רשאיות לשנות ממדיניותן גם בתחום זה, בכפוף לכללים החלים על שינוי החלטות ועל אי-החלתן למפרע." (השופטת ד' ברק-ארז בבג"ץ 3815/08 מג'ס נ' שר החקלאות (23.6.2013)).

על כל מקרה, סברת העותרים בדבר פגם בהתנהלות ענף הביצים בכללותו אינה, כשלעצמה, מצדיקה הקצאת מכסות לכל דורש.

...

מכל מקום, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

בסופו של דבר, וכך גם בתחילתו, לא לנו להתערב במדיניות הנוהגת לגבי הסדרתו של שוק הביצים בישראל.

בתצהיר התשובה שהוגש מטעמה עידכנה המדינה על עיגונם של קריטריונים שוויוניים וברורים להקצאת מכסות, הן בתקנות חדשות שפורסמו ביום 30.12.2010 – תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2011), התשע"א-2010 (להלן: התקנות החדשות) – והן בנוהל של משרד החקלאות שפורסם בסמוך לאחר מכן.

חוק מועצת הלול מסמיך את מועצת הלול, שהיא רשות מינהלית, להקצות מכסות ביצים למגדלים (לפי סעיף 32 לחוק זה), בהיתחשב בנתוניו הכלכליים של הענף המחייבים פקוח (ראו גם: בג"ץ 467/87 היתאחדות האיכרים בישראל נ' שר החקלאות, פ"ד מג(1) 309 (1989)).

מהלך הדיון בעתירה העתירה שבפנינו כוונה כנגד הפליה היסטורית נטענת של חקלאים שאינם יהודים בכל הנוגע להקצאת מכסות הטלה, וזאת בשים לב לפן התוצאתי של הקצאת המכסות – אי-הקצאה דה-פאקטו של מכסות לחקלאים ערבים, דרוזים וצ'רקסים.

...

הכרעה: הצורך בשינוי ותיקון הדרגתי לאחר שבחנו את הדברים הגענו לכלל דעה כי בעת הזו, לנוכח הפעולות שננקטו לשיפור המצב הקיים, דין העתירה, כפי שהוגשה, להידחות.

התוצאה היא, שהמדיניות בנושא הענקת תמיכות לבעלי מכסות הטלה אינה בפנינו, וממילא לא נוכל לעסוק בה לגופה, אלא רק לחזור ולהתוות את העקרונות שצריכים לחול עליה.

לסיכום העתירה שבפנינו נסבה על יישומו של עקרון השוויון בכל הנוגע לתחום מוסדר, שבו כבר הוענקו זכויות במתכונת שאינה מאפשרת התעלמות מן המצב הקיים לצורך "חלוקה מחדש" של "העוגה" על אתר.

]השופט ג' קרא: עניינה של העתירה בתקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2021), התשפ"א-2020 (להלן: התקנות), אשר קובעות, בין היתר, תנאים לקביעת מכסות אישיות לייצור ביצי מאכל למגדלים חדשים (להלן: המכסות).

לעמדת המשיב 1, שר החקלאות ופיתוח הכפר, בתגובתו המקדמית, דין העתירה (והבקשה למתן צו ביניים) להדחות הן על הסף מחמת שהוי ובשל אי צירוף משיבים רלוואנטיים, והן לגופה, בהעדר עילת היתערבות בתקנות שאישרה וועדה מוועדות הכנסת, ואשר קובעות תנאים עינייניים ומקצועיים המשקפים את מדיניות המשרד בחלוקת משאב צבורי של מיכסת הביצים.

בעיניין השהוי האובייקטיבי נמצא כי, התקנות אשר כנגדן היא מכוונת כבר שמשו בסיס להסתמכות (השוו, למשל: בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הבטחון, פיסקה 22 (6.9.2011)).

בידי העותרים לא עלה לשכנע כי התנאים להקצאת מכסות הטלה למגדלים חדשים, אשר לטענתם גורמים להפלייה "מוסווית", יובילו לפגיעה קשה וחמורה בשלטון החוק אשר עשויה "להאפיל" על השהוי הכבד בהגשת העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 2114/12 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקות 13-11 (15.8.2012)).

...

לעמדת המשיב 1, שר החקלאות ופיתוח הכפר, בתגובתו המקדמית, דין העתירה (והבקשה למתן צו ביניים) להידחות הן על הסף מחמת שיהוי ובשל אי צירוף משיבים רלוונטיים, והן לגופה, בהיעדר עילת התערבות בתקנות שאישרה וועדה מוועדות הכנסת, ואשר קובעות תנאים ענייניים ומקצועיים המשקפים את מדיניות המשרד בחלוקת משאב ציבורי של מכסת הביצים.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה.

מקובלת עליי טענת המשיבים כי לסעדים המבוקשים בעתירה יש השפעה על צדדים שלישיים אשר אינם צד לעתירה ואשר הגישו את בקשתם.

סוף דבר, דין העתירה להידחות.

בית המשפט המחוזי בירושליםבשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 16140-07-19 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ נ' הועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס ואח' לפני כבוד השופט מרדכי כדורי בעיניין: אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דני ניסים העותרת 1. הועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס 2. שר הכלכלה 3. מנכ"ל משרד הכלכלה 4. שר החקלאות ופיתוח הכפר משיבים 1 – 4 ע"י ב"כ עו"ד מאור סבג מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) 5. מועצת הגפן והיין ע"י ב"כ עו"ד גיל להב 6. אריזות ירושלים (1987) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבירן אביב 7. רוז חקלאות בע"מ ע"י בכ"כ עו"ד יניב ברוך 8. די.אר. יוניק - השקעות וסחר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רועי בלכר 9. אייל אייכנר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אבירן אביב המשיבים החלטה

הרקע: העותרת פנתה לבית משפט זה בעתירה לבטל את החלטת משיבה 1 (להלן: "הועדה" או "ועדת המכסות") בדבר חלוקת מכסות הייבוא בפטור ממכס, שנקבעו בצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (הוראת שעה מס' 6) התשע"ט-2019 (להלן: "הצוו"), ולקבוע כי היא זכאית ליותר ממחצית כמות המכסה שנקבעה בו. הצוו נחתם על ידי שר האוצר ביום 14/4/2019, ונקבע בו כי יינתן פטור ממכס לתירוש שייובא לארץ באריזות של 750 ק"ג ומעלה (להלן: "הצוברים"), ובאריזות של עד שלושה ליטר (להלן: "האריזות הקטנות").

עוד נקבע בצו כי פטור המס לתירוש בצוברים יינתן לכמות כוללת של 1,500 טון, ולתירוש באריזות הקטנות לכמות כוללת של 300 טון, וכי הוא יוענק "בהתאם לתנאי הגידול המקומי". עניינן של העתירה והבקשה שלפניי במיכסות שהוקצו לצוברים בלבד.

משיבה 8 טוענת כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, 74 ימים לאחר פירסום הצוו ודברי ההסבר הנלווים לו. עוד טוענת משיבה 8 כי העותרת מושתקת מלטעון עתה נגד ההחלטה, לאחר שלא תקפה את הצוו קודם לכן.

...

משיבות 6 ו-9 (להלן בפסקה זו: "המשיבות") טוענות, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמישה טעמים: השתק, שיהוי, מעשה עשוי, אי התערבות בית המשפט בהחלטות וועדת המכרזים והיעדר עילה.

הבקשה להורות למשיבה 1 להמציא מסמכים במסגרת צו ביניים זה נדחית אפוא.

התוצאה: אני מחליט אפוא ליתן צו ביניים המונע את מימוש המכסות.

בשנת 1996 אושרה להם מכסה של 200,000 מ"ק, אך בעקבות פניותיהם של שר החקלאות ושל מנכ"ל משרד החקלאות נאות נציב המים להקצות לחווה מכסה נוספת של 200,000 מ"ק. בכל אחת מן השנים 1997 ו1998- אושרה לעותרים מכסה שווה למכסה הכוללת שאושרה להם בשנת 1996, היינו 400,000 מ"ק. בשנת 1999 צרכה החווה כ69,000- מ"ק מים שפירים למרות שבשנה זו לא אושרה לה כל מכסה.

הוא הדין, ואף ביתר שאת, בהסתמכות העותרים על הבטחה מינהלית שלטענתם ניתנה להם על-ידי מנכ"ל משרד החקלאות, בדבר מכסות המים שתאושרנה לחווה בעתיד.

...

מסקנתי היא, אפוא, שדין העתירה להידחות.

ת השופטת מ' נאור: מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט מצא, כי לא עלה בידי העותרים לבסס זכות לקבלת מכסות מיום לשנים 2001 ואילך.

עם זאת - אני סבורה, כחברי, שראוי להביא את הפרשה לסיום בהסכם וללא התדיינות.