עתירה נגד שחרור משירות קבע ראשוני

כאמור, ביום 7.8.2017 דחתה הועדה ערר שהגיש המערער נגד החלטת רשויות הצבא להורות על שיחרורו משירות בצה"ל במהלך שנת הקבע הראשונה, וזאת בשל אי-התאמתו לשירות קבע.

כך, למשל, בעיניין פלצמן, נדון, כאמור, מקרה דומה, של שיחרור העותרת באותו עניין, משירות קבע.

...

לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי, שבתי לקרוא את טענותיו של המערער בעניין מהימנות העדים, ואני סבורה שיש לדחות אותן ואין להתערב בממצאים שקבעה הועדה.

" אני סבורה כי יש לאמץ אבחנה זו, ולחזור לדבר על המשקולות שניתנו לשיקולים השונים ולאיזון ביניהם (במאמר מוסגר אציין כי פרופ' זמיר מציע לבטל את המובן השני של עילת אי סבירות ההחלטה, שכן לטעמו עילה זו נטמעת בעילת המידתיות, ראו יצחק זמיר, עילות הביקורת, פרק 90, עילת הסבירות).

הנשיאה בייניש הוסיפה והדגישה באותו עניין כי: "הליך השקילה והאיזון אינו עניין ערטילאי, ולא ניתן לשתול אל קרבו בדיעבד מה שלא היה בו מלכתחילה. סיכומו של דבר, המשיבים החליטו על פיטוריה של העותרת בלי לתת משקל הולם לשירותה הטוב והמקצועי עובר לאירוע חטיפתה; להיעדר הכשרתה; ולנתונים שלא היו תלויים בה ובכישוריה הנלמדים ממהלך האירוע – על אף שעשו כן בעניינו של קצין הסיור. בכך, נקטו המשיבים כלפי העותרת אמת מידה פסולה שעל פניה אינה שווה לאמות המידה שהונהגו בעניינו של קצין הסיור". יש להדגיש כי בית המשפט קבע באותו עניין כי היה מקום להציע לשוטרת תפקיד אחר, לא מבצעי, כאמצעי מידתי יותר.

ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה, ובפסק הדין נקבע כי על העותר להתייצב לבצוע עבודות השרות ביום 10.1.2021 (עפ"ג 55744-09-20, פסק דין מיום 7.12.2020).

המשיבים מוסיפים כי עוד בטרם טען העותר לראשונה שאינו יכול לעבוד בשל סיבות רפואיות, הוא נעדר מהעבודה ימים רבים ללא אישור, ולשיטתם, הדבר מלמד על חוסר המוטיבציה שלו לבצוע עבודות השרות מלכתחילה.

(1) הוא לא התייצב לתחילת ריצוי עבודת השרות או נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה, רכז עבודת השרות, המפקח או רופא; (2) הוא אינו מבצע כראוי את המשימות שהוטלו עליו או שהתנהגותו בעבודה אינה מניחה את הדעת; (3) הוא הפר תנאי מתנאי עבודת השרות שקבע בית המשפט לפי סעיף 51ב(ג); (4) הוא לא ציית להוראה של הממונה, של רכז עבודת השרות או של המפקח או לא קיים חובה המוטלת עליו לפי סימן זה; (5) הוא נתון במעצר או משוחרר בערובה בתנאים שאינם מאפשרים את התייצבותו להמשך ביצוע עבודת השרות; (6) הוא הסתיר פרט או מסר פרט כוזב שהם מהותיים לצורך קביעת התאמתו לעבודת השרות או השמתו בה. (א1) שימוש לפי סעיף קטן (א) ייערך בעל פה ויתועד בכתב; הוזמן עובד השרות לשימוע כאמור ימשיך עובד השרות בעבודתו עד למתן החלטה בעיניינו כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן הורה הממונה אחרת; הורה הממונה אחרת, לא תבוא התקופה שמיום הזמנתו של עובד השרות לשימוע ועד להחלטה בעיניינו במניין ימי עבודת השרות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.

לכל היותר עומדת לו טענה נגד טענת המשיבים לאיחור בהגשת העתירה, אך אין בכך כדי לסייע לתקיפת עצם ההחלטה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

סיכום העתירה נדחית.

העותר ישלם למשיבים הוצאות בסכום של 3,000 ₪.

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז–לוד (השופטת ד' מרשק מרום, השופטת העמיתה ז' בוסתן והשופטת ר' שמולביץ) בעת"א 9439-01-20 מיום 4.4.2020, שבו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: הועדה) בוש"ר 5707-03-19 מיום 19.12.2019 שלא לשחררו שיחרור מוקדם על תנאי ממאסרו.

לבסוף, נמצא כי מגיפת הקורונה המתפשטת בימים אלו אינה משנה את התוצאה, וכי חזקה על שירות בתי הסוהר כי ישמור על בריאות האסירים, ובהם המבקש.

העותר טוען, בתמצית, כי בהחלטה הראשונה סברה הועדה כי שקולי סעיף 9 לחוק מובילים לשיחרור מוקדם אולם שקולי סעיף 10(א) גוברים; כי ההחלטה השנייה "משדרגת" את קודמתה בערבה שיקולים לפי שני הסעיפים; וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סילק לחלוטין את שקולי סעיף 10(א) – וכעת ההחלטה מתבססת על סעיף שהועדה קבעה תחילה כי תוצאתו אחרת, ומכל מקום לא ברור על בסיס מה נדחתה בקשתו.

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

מונחת לפני עתירת אסיר שמופנית כנגד החלטת המשיב 1 לשחרר את העותר ממאסרו בנכוי 98 ימים בלבד מתקופת מאסרו, וליתר דיוק ביום 2/5/2022 ולא במועד מוקדם יותר.

בעיניין זה ניתנו על ידי אותה וועדה שתי החלטות, בראשונה שבהן, מיום 13/4/22, נקבע כי: "לאחר בחינת עניינו של האסיר, ונוכח עמדות הצדדים, מצאנו לקבל את בקשת האסיר ולהורות על שיחרורו המוקדם", נקבע עוד על ידי הועדה כי: " לפיכך מורה הועדה על שיחרורו של האסיר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו, וזאת בתנאים הבאים ...". במועד מתן ההחלטה פנו גורמי שב"ס לועדה בבקשה לתקן את הפרוטוקול ובעקבות פנייתם זו תיקנה הועדה את החלטתה תוך שצויין על ידה שוב המשפט "מצאנו לקבל את בקשת האסיר ולהורות על שיחרורו המוקדם...". עם זאת, במסגרת החלטתה המתוקנת הוסיפה הועדה וציינה כי : "מורה הוועדה על שיחרורו של האסיר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו, כך שיתרת העונש תוחלף בעונש על תנאי, וזאת בתנאים הבאים ..". נטען במסגרת העתירה כי בעקבות תיקון נוסח ההחלטה של הועדה החליט המשיב 1 לשחרר את העותר רק ביום 2/5/22, זאת בטענה כי לועדה לעיון בעונש אין סמכות לשחרר אסיר שנשפט על ידי בית דין צבאי בשחרור מוקדם, ומכאן שהעותר לא זכאי לנכוי מינהלי בהתאם למועדי 2/3 מן הנהלים הקבועים לאסיר פלילי רגיל.

ראש וראשון, הפסיקה קבעה לא אחת שאין לאסיר זכות קנויה לשיחרור מנהלי (רע"ב 1049/15 נזרי נ' שירות בתי הסוהר (ניתן ביום 18/6/2015)(פורסם בנבו), וכן, רע"ב 7397/19 מוחמד אבו זאיד נ' שב"ס (פסקה 10)(2019)(פורסם בנבו)).

...

גם לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה לעיון בעונשו של העותר ובהחלטותיה, ונתתי את דעתי לקביעת הוועדה לעניין קיומו של דיון מעקב לחודש יוני, לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להתערב בהחלטה המינהלית.

סוף דבר העתירה נדחית בזאת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

במסגרת ההליך הוגשו נגד היחיד 8 תביעות חוב בסכום כולל של 479,415, לא נתבעו חובות בדין קדימה.

ביום 26/5/21 הוגשה בקשה ראשונה מטעם הנאמן לביטול ההליך בעיניינו, בשל היתנהלותו בהליך שתאפיינה בצבירת מחדלים, לרבות אי המצאת מסמכים אי הגשת דוחות כמתחייב ואי עמידה בצו התשלומים.

היחיד אינו עובד מאז שיחרורו משירות קבע בצה"ל בשנת 94, הוא מוכר על ידי משרד הבטחון כבעל נכות, בשל פוסט טראומה וחרדות, ומתקיים מקיצבת פנסיה של משרד הבטחון ותגמולים בסך כולל של 11,500 ₪ לחודש.

ביום 5/3/23 הגישו בעלי התפקיד הודעת עידכון נוספת לקראת הדיון שהיה קבוע ליום 22/3/23, ממנה עולה כי היחיד שוב מיתעלם מכל ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעיניינו, אינו ועמד בדרישות ההליך שעה ששוב לא פעל להסרת המחדלים, וכי הוא ממשיך לא להגיש דוחות כמתחייב ולא לשלם דבר לקופת הנשייה, ועל כן עתרו בעלי התפקיד, שוב, לביטול ההליך בעיניינו של היחיד.

...

לפניי בקשה של היחיד למתן צו לשיקום כלכלי: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות השונים ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים לפניי בדיון קודם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההליך לביטול, מכוח סעיף 183 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, וזאת בשל כל הנימוקים שיפורטו להלן: רקע עובדתי וטענות הצדדים: ביום 3/8/20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד ודיון בעניינו נקבע ליום 8/11/21.

המחוקק לא מצא לנכון לקבוע בחוק הוראות מיוחדות עבור אנשים במצבו של היחיד, והציפייה הינה כי גם יחידים אלו יעמדו בדרישות ההליך כמתחייב, שאם ל אכן, אין מנוס אלא מביטול ההליך בעניינם.

הליך חדלות פירעון לא נועד להעניק הפטר מחובות עבור אנשים שלא משתפים פעולה בהליך, מונעים מבעלי התפקיד להתחקות אחר מצבם הכלכלי ומצבת נכסיהם, או כאלה שנמנעים מלשלם לקופת ההליך ולנושים, על אף יכולתם הכלכלית לעשות כן. מצבו הכלכלי של היחיד נידון על ידי הממונה מספר פעמים, כאשר לאחר שהממונה בחן את מצבו הכלכלי של היחיד לא מצא לנכון לפטור אותו מהתשלום השוטף, וסבורני כי לנוכח נסיבותיו הכלכליות, הצדק עימו.

לנוכח כל האמור סבורני כי הגיעה העת לקבל החלטה סופית בבקשתו של היחיד למן צו לשיקום כלכלי, ועל כן אני מקבלת את המלצת בעלי התפקיד ומורה על ביטול ההליך בעניינו של היחיד על כל המשתמע מכך.

בנסיבות אלה, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.