עתירה נגד שחרור מוקדם של אסיר ארגון פשיעה

ועדת השחרורים הוסיפה כי "עיינו בתכנית ונתנו דעתינו לטיעוני הצדדים ונציין כי אילו הדבר היה תלוי בנו לא היינו מורים על שיחרורו המוקדם של האסיר, ברם, חזקה עלינו מצוותו של ביהמ"ש המחוזי לחזור ולבחון את עניינו של האסיר באספקלריה של שני המבחנים שצוינו כאמור לעיל ובשניים אלה עמד גם עמד האסיר". נגד החלטה זו הוגשה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, וזו התקבלה (להלן: פסק הדין השני).

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי קיימות ידיעות חסויות נוספות, מעבר לידיעות שעליהן הצביע בית המשפט בפסק הדין הראשון, שמלמדות על השתייכותו של המבקש לאירגון פשיעה וכך גם על מסוכנותו.

...

בפתח תגובתם מיום 27.12.2016 טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות – על הסף ולגופה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המשיבים, ואף עיינתי בראיות החסויות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

עתירה לפי חוק שיחרור על תנאי ממאסר ה'תשס"א – 2001, על החלטת ועדת השחרורים מיום 26/12/13, בראשות כב' השופטת אביטל בית-נר, וחברים בה מר שאלתיאל בני פסיכולוג; שמעון טל – חינוך ורב כלאי אתי גליק, נציגת שב"ס. השופט בנימין ארבל, סגן הנשיא: רקע: עניינו של המשיב עולה זו הפעם השניה בבית משפט זה. לראשונה נדון עניינו של המשיב בפני ועדת השחרורים ביום 18/7/13.

בנסיבות אלה, כאשר גורמי הטיפול בכלא, ממליצים על שיחרורו המוקדם של האסיר בתנאי הפיקוח של רש"א ונוכח ההליך הטיפולי המשמעותי שהוא עבר לאור עמדת גורמי הטיפול הממליצים על שיחרורו המוקדם, סברה הועדה כי במקרה זה, היה מקום לתת לאסיר היזדמנות ראשונה ויחידה במינה, ולאפשר לו לפתוח דף חדש.

הועדה לא התייחסה קונקרטית לחומר, אך כללית ציינה כי יש בחומר אינדיקאציה לעובדה שהאסיר אינו מתערבב כיום יותר מדי עם אירגוני פשיעה.

הוועדה הנה ועדה מקצועית, אשר בחנה את מסוכנותו של המשיב לאור אופי העבירות שעבר וחומר המודיעין אשר קובץ אליה, והעמידה כנגדם את דו"חות גורמי הטיפול והחינוך בשב"ס ותכנית רש"א. בהנתן כל אלה, עשתה הוועדה את האיזונים הדרושים, והסיקה את המסקנות עפ"י שיקול דעתה.

...

לסיכום, טוענת המדינה, כי נוכח חומרת העבירות והיקפן, משכו הארוך של המאסר, תקופת השליש הממושכת, המידע המודיעיני השלילי והרב שנצבר לחובת האסיר בשנים האחרונות, לרבות מידע שהתקבל לפני כחצי שנה בלבד, העובדה שהאסיר ישהה בהוסטל פתוח ללא כל פיקוח הדוק, כל אלה אמורים להביא למסקנה הברורה כי טרם בשלה העת לשחרורו של המשיב.

נוכח כל האמור, טוען הסניגור כי לאור החלטת בית המשפט מאוגוסט והחומר שהונח לפני הוועדה, אשר לימד רטרוספקטיבית כי אכן הנתונים המתייחסים למשיב עומדים בעינם, החלטתה של הוועדה הייתה סבירה ומתבקשת.

על כן, אנו מורים על דחיית העתירה ועל שחרורו של העותר בתנאים שקבעה ועדת השחרורים.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 61066-09-16 מדינת ישראל נ' עבד אל קאדר(אסיר) תיק חצוני: בפני כב' השופט בנימין ארבל, סגן נשיא כבוד השופט שאהר אטרש כבוד השופט יונתן אברהם העותרת מדינת ישראל המשיב עדי עבד אל קאדר (אסיר) עתירת המדינה כנגד החלטת ועדת השחרורים, אשר היתכנסה לפי סעיף 25 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט בדימוס אבי הבר והחברים: גב' שמעוני, עובדת סוציאלית, זהבה פזי פסיכולוגית, ר/כ עינב טל נציגת שב"ס מיום 21.9.16. פסק דין

עוד נטען בעיניין המסוכנות כי שיקול המסוכנות הנו השיקול המרכזי שעל הוועדה לשקול טרם החלטתה בנוגע לשיחרור מוקדם של אסיר.

ב"כ המשיב היפנה את בית המשפט להחלטות בהן ניתן לטענתו ללמוד מקל וחומר כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת השחרורים, שכן, באותם מקרים הורשעו המשוחררים באופן פוזיטיבי בניהול ארגון פשיעה, שעה שבמקרה דנן המשיב כלל לא הורשע בעבירה זו והעותרת מתעקשת לייחס לו השתייכות לאירגון פשיעה.

ב"כ המשיב היפנה גם לעניינו של מחמוד אבו ג'אנם שהורשע באותה פרשה ונדון ל- 8 חודשי מאסר ומאסרו היה מאסר רביעי ושוחרר שיחרור מוקדם וגם כנגד החלטת שיחרור זו לא הוגשה כלל עתירה.

...

המסקנה המתבקשת אם כן היא כי הטיפול שקיבל המשיב בכלא הביא להפחתה משמעותית במסוכנותו, כפי שנתקיימה עובר למתן הטיפול.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, החלטת הוועדה עומדת במתחם הסבירות ואין לעניות דעתנו מקום להתערבותנו.

אשר על כן , אנו מורים על דחיית העתירה.

בשם המבקש: עו"ד דוד יפתח בשם המשיבה: עו"ד לירון הופפלד ][]החלטה ] בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיאה א' טל והשופטים י' שפסר וצ' דותן) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו על תנאי.

לעניין זה, מצביעה המשיבה על חומרה מיוחדת שנודעת לארגוני פשיעה ולחזקת מסוכנות הקמה לאסיר המשתייך לאירגון כאמור.

בית המשפט לעניינים מנהליים מצא שאין עילה להתערב בקביעת הועדה שלפיה מסוכנות המבקש הנלמדת מהחומר החסוי, יחד עם הקשיים הייחודיים המתעוררים מקשריו עם חברים בארגוני פשיעה, אינם מאפשרים את שיחרורו המוקדם, אף בהנתן תכנית השקום שהוצגה.

...

לטענתה, יש לדחות את הבקשה על הסף בהיעדר עילה למתן רשות ערעור, שכן היא תחומה בנסיבותיו הספציפיות של המבקש.

לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות היות שהמבקש לא הוכיח ששחרורו המוקדם לא יסכן את שלום הציבור.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התשובה, וכן את החומר החסוי שהועבר לעיוני, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בפני: כב' ס. הנשיא ר. יפה-כ"ץ, אב"ד כב' השופט י. צלקובניק כב' השופט א. חזק עת"א 29824-02-12 העותר: היועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז דרום המשיבים: 1. אליהו עמר (אסיר) על ידי ב"כ עו"ד ברגר 2. וועדת השחרורים שליד כלא "אשל" עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים במקום מושבה בכלא "אשל", מיום 12/02/12 (כב' השופט אבישי זבולון, עו"ס – אבי שבח, קרימינולוג – פרופ' ארנון אדלשטיין, ורב כלאי - זהבה לקפיש) פ ס ק – ד י ן

לעמדתו, לא ברור מדוע סבר העותר, כי זהו מאסרו העשירי של המשיב, בעוד, מדובר "רק" במאסר שישי; אין כל אינדיקאציה לכך שהמשיב חבר באירגון פשיעה, במיוחד לאחר שהותר לו לצאת לחופשות; הפרקליטות עצמה הסכימה, פעמיים, ליציאתו של המשיב לחופשות לצורך טפולי פוריות; עברו הפלילי של המשיב אינו כה מכביד, כטענת העותר, כשהעבירות בגינן הוא מרצה את מאסרו הנוכחי ישנות אף הן; וכי יתרת מאסרו של המשיב הנה קצרה (עוד כ-6 חודשים בלבד) ואילו התנאים בהם שוחרר מחייבים, בין היתר, פקוח של 21 חודשים, כולל שהייה בת 12 חודשים בהוסטל ופקוח נוסף של רש"א. סעיף 3 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: "החוק") קובע, כי: "אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת שחרורים, לבקשתו, לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשיחרור וכי שיחרורו אינו מסכן את שלום הציבור" (ההדגשות שלי – ר.י.כ.).

התנאי הראשון מדגיש את ההיבט האישי הנוגע לאסיר, ובכלל זה היתנהגותו בכלא ונכונותו להשתקם ולהיטיב את דרכיו; התנאי השני נותן משקל לאנטרס הצבורי הכללי ונועד להבטיח, כי שיחרורו המוקדם של האסיר לא יסכן את שלום הציבור.

...

במקרה שבפנינו, משקלם המצטבר של הנתונים הרלבנטיים השונים מביא למסקנה, כי החלטת הוועדה, אשר הורתה על שחרורו של המשיב, חרגה ממיתחם הסבירות, ולכן אינה יכולה לעמוד.

גם מסקנת הוועדה באשר לדו"ח העו"ס, כאילו אך מדובר בדו"ח חיובי, מוטעית, ואינה לוקחת בחשבון את המסקנה של העו"ס עצמה מהאינפורמציה שמסרה בדו"ח הקודם שהגישה, ובמיוחד מתעלמת מכך, שהמשיב לא החל כל טיפול בין כותלי הכלא, ולכן גם אין כל אינדיקציה לכך שאכן עבר שינוי של ממש במחשבתו, כטענתו.

אשר על כן, אנו מקבלים את העתירה, מבטלים את החלטת וועדת השחרורים ומורים, כי המשיב לא ישוחרר ממאסרו על תנאי.