עתירה נגד רישיון חציבה במחצבת עירק

במסגרת ההסכמים נקבע כי על המבקשות לפעול למען אישור לחידוש רשיון חציבה במחצבה וללוות את המשיבות 1 ו-2 עד מתן הרשיון בפועל.

בזמן זה של 30 יום, יתאפשר למבקשות להגיש עתירה מינהלית כנגד החלטת המינהל בעיניינן.

במידה ויינתן אישור מהמינהל להתחלת עבודות החציבה במחצבה, וזאת לפני מתן החלטה בעתירה המינהלית, המשיבות תהינה רשאיות להגיש בקשה לעיון מחדש.

...

הכרעה ממכלול הראיות ועדיי הצדדים שנחקרו בפניי, שוכנעתי כי המבקשות זכאיות לצו מניעה זאת למשך 30 יום בלבד מיום מתן החלטה זו, אשר יוגדר לעבודות החציבה בפועל בלבד, כאמור בהחלטתי מיום 30.11.2015.

בעניין זה, אף מקובלת עליי עמדת המשיבות כי ככל ויגרם נזק למחצבה בפרק הזמן שעד מתן פסק הדין, על ידי המשיבה 3, הרי שנזק זה הוא בר פיצוי כספי והתערבותו של בית המשפט, במתן סעד זמני בנסיבות אלה, תהיה במקרים חריגים אשר לא התקיימו בענייננו.

אך יחד עם זאת, מכיוון שהמינהל טרם נתן היתר לחציבה בפועל, ובהתחשב בשיקולים האמורים למתן סעד זמני, אני מורה כי הצו שניתן ביום 30.11.2015 בנוסחו המפורט בהדגשה להלן, יעמוד בעינו למשך 30 יום נוספים: "המשיבות או צד ג' לא יבצעו עבודות חציבה באתר.

בעיניין זה התייחסו העותרות למעמדה של זכות הקניין כזכות יסוד ולפגיעה בזכות זו. בהסתמך על הסכמי הרשאה לכרייה וחציבה, רישיונות החציבה והתחייבויות המשיבה לפיהם יהיה בידי העותרות לפעול עד גמר עתודות האבן נטלו העותרות התחייבויות כספיות, השקיעו כספים בהכשרת המחצבה ובציוד, פיתחו את המחצבה כמקור הכנסה עקרי לכינרת, התקשרו התקשרויות ארוכות טווח עם לקוחות והן מעסיקות עובדים רבים.

הבטחה של רשות שלטונית, כאשר היא מנוגדת לחוק, אינה תופסת ואינה יכולה להוות בסיס לטענת השתק נגד הרשות.

...

אינני מקבלת עמדה זו. משהחליטה המדינה על הפסקה העבודות במחצבה אין מקום לכפות עליה לאפשר את המשך העבודות למשך שנה-שנתיים עד לאישור תכנית השיקום.

יש באמור כדי לתמוך בעמדה לפיה אין לאפשר עוד גרירת רגליים בעניין זה, תוך מניעת המשיבה מלעשות בקרקע את הדרוש לטובת כלל הציבור בהתאם לשיקול דעתה.

לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בהקשר זה אוסיף כי לא ראיתי לתת משקל לניסיונות העותרת לשכנע כי הצעת אבן ארי ביחס למחצבת חרמונית גם היא הייתה תכסיסנית משעה שלשיטתה אבן ארי כיוונה באופן תכסיסני אך ורק לתקופת ההפעלה הראשונה במיכרז שם. לעניין זה די שאקבע כי נידרש נטל מוגבר להוכחת טענות חמורות שכאלה כאש לטענות הנגד שהציגה אבן ארי בעיניין לא נסתרו (בין השאר גם מטעמים אלה לא ראיתי כל תכלית להעתר לדרישת פרטים נוספים בכל הנוגע לסוגיית מחצבת חרמונית, פרטים נוספים שלא היה בהם לקדם את ההכרעה בעניינינו אלא רק לעכב את בירור העתירה שלא לצורך).

למכלול המפורט ואל מול טענות העותרת, יש להוסיף את הנימוקים שהוצגו בכתב התשובה של מפעלי טוף (ראו סעיפים 60- 70 לכתב התשובה), והמלמדים כי חוות הדעת הכלכלית שהציגה העותרת על מנת לבסס את הטענה כי הצעת מפעלי טוף היא גרעונית, הנה חוות דעת שגויה המסתמכת על הנחות עובדתיות חסרות בסיס, לרבות ההנחות המוטעות הנוגעות לחציבה המוגברת במחצבה שבדיון, כמו גם המשך החציבה לאחר פקיעת רישיון החציבה, טענות שהוכחשו בתוקף על ידי מפעלי טוף ומבלי שהעותרת הציגה כל ראיה לתמוך בטענות אלה.

...

עוד אשלים כי המציעה אבן ארי, למעשה אינה חולקת עוד על כך שבנסיבות שנוצרו אין מנוס מיציאה למכרז חדש, תוך דחיית עתירת העותרת.

על יסוד מכלול המפורט בפסק דין זה, אני מורה, אם כן, על דחיית העתירה.

לאור התוצאה, אני מחייב את העותרת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ לכל אחת מהמשיבות (סה"כ 45,000 ₪).

]השופטת ד' ברק-ארז: העתירה שבפנינו מכוונת כלפי הפעולות הנעשות ברישיון במחצבת שמשון בהר טוב (הידועה גם כמחצבת דהר אל עיראק) (להלן: המחצבה), והיא הוגשה על-ידי מושב המצוי בקירבת מקום למחצבה (להלן: המושב).

רישיון החציבה שהעתירה מכוונת נגדו ניתן על-ידי המשיב 1, המפקח על המכרות (להלן: המפקח) למשיבה 2, מחצבות שורק (ניהול) בע"מ (להלן: מחצבות שורק).

...

אם לא כן – לא יהיה לדבר סוף.

סוף דבר: העתירה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

השופט א' שטיין: העתירה העתירה שלפנינו תוקפת את רישיון החציבה שנתן המשיב 1, המפקח על המכרות (להלן: המפקח) למשיבה 2, שורק חציבה בע"מ, במחצבת דהר על עיראק (להלן: המחצבה) ביום 4.5.2020.

בעלות הזכויות מוסיפות וטוענות, כי טענות העותרים אינן מכוונות כנגד בעל הדין הנכון, שכן הסמכות לקבוע אם מחצבה מהוה מפגע סביבתי נתונה למשרד להגנת הסביבה, ולא למפקח על המכרות, שסמכותו מתחילה ומסתיימת במתן רישיון חציבה בהתאם לתכנית אשר חלה על המחצבה.

...

בעבר הגיע המפקח למסקנה כי אין הכרח בחציבת החומרים הטפלים ועל בסיס החלטה זו התייתר הדיון בבג"ץ שומרי הסף והעתירה נדחתה, אולם מאז הוצגו בפני המפקח חוות דעת חדשות אשר שכנעוהו כי יש צורך בחציבת החומר הטפל ביחידה מסוימת, אשר רק לגביה ניתן לבעלות הזכויות הרישיון לחציבת החומר הטפל.

לאחר שבחנתי את השתלשלות העניינים, נחה דעתי כי החלטת המפקח ניתנה על בסיס שיקולים מקצועיים.

סוף דבר: רישיון החציבה מושא העתירה הוצא בדל"ת אמות הסמכות הנתונה למפקח ובהתבסס על שיקול דעת מקצועי, ענייני ונטול פניות שהלה הפעיל.