עתירה נגד קיזוז כספים מתגמולי ביטוח חקלאים

בפסק הדין התקבלה חלקית תביעתו של מר ניר הקסטר - המערער בע"ע 14608-10-16 והמשיב בע"ע 14405-10-16 (להלן – ניר) לתשלום פדיון חופשה שנתית, הפרישי שכר בגין שעות עבודה ששולמו בחסר, תשלום בעד עבודה נוספת והחזר תגמולי מילואים, כנגד חברת כים-ניר ניהול מערכות בע''מ, המערערת בע"ע 14405-10-16 והמשיבה בע"ע 14608-10-16 (להלן – החברה).

החברה חישבה בחסר את שכרו הקובע ועל כן עתר כנגדה לתשלום הפרש פצויי פיטורים בסך 20,405 ₪.

החברה טענה מנגד טענות אלו: כי שילמה לניר את משכורתו הבסיסית גם בחודשים בהם לא השלים 20 שעות טיסה, כי השקיעה כספים רבים במסגרת הכשרתו כטייס חקלאי ונשאה בתשלומים של אגרות הבחינות והרישיון.

ניר הוסיף וטען כי שגה בית הדין האיזורי בקביעתו כי החברה הייתה זכאית לקזז משכרו תמלוגי מילואים שהועברו אליה עבורו מהמוסד לביטוח לאומי בגין שירות מילואים שביצע, וקמה לו הזכות להחזר הכספים שקוזזו משכרו שלא כדין.

תגמולי מילואים - החברה הוסיפה כי שגה בית הדין האיזורי בקביעתו כי ניר זכאי להחזר תגמולי מילואים, מאחר שהחברה שילמה לניר את מלוא גמול המילואים שהגיע מהמוסד לביטוח לאומי, בנכוי שכר עבודה ששולם על ידי החברה לניר כמקדמה, בימים בהם לא עבד בשל שירות מילואים.

...

על כן, משנדחתה טענתו של ניר כי המשרה החודשית הקובעת היא 20 שעות טיסה, הרי שהטענה לזקיפה שלא כדין בחודשים בהם השלים מכסה זו – דינה להידחות.

חיזוק למסקנה זו ניתן לראות בטענת החברה, אשר לא נסתרה, כי בעת בה ביקש ניר לצאת לחופשה הדבר נעשה ללא שהייתה התייחסות של מי מהצדדים לשאלה האם בוצעו 20 שעות טיסה באותו החודש, כך שבזמן אמת נראה כי גם הצדדים עצמם סברו שאין לנתון זה רלוונטיות לשאלת האפשרות ליציאה לחופשה.

כאמור לעיל, משדחינו טענה זו, אף תביעתו לפדיון חופשה דינה להידחות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 41277-01-17 שרות לחקלאי - צדוק בע"מ נ' בוסקילה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון תובעים שרות לחקלאי - צדוק בע"מ ח.פ. 511742538 ע"י ב"כ עוה"ד רן גל נתבעים 1.אברהם בוסקילה ת.ז. 051775120 2.מיכאל עמוס ת.ז. 53305900 3.הגליל העליון אגודה שיתופית חקלאית מס' 570004606 4.ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד א. ורשה ואח' פסק דין

לפיכך עתרו הנתבעים לדחיית התביעה כנגדם.

הנתבעים עימתו את השמאי דגן עם הטענה כי היה צורך בנכוי בלאי עבור חלפים והשמאי דגן שב והבהיר אלו חלקים אישר להחלפה בחדשים מפני שלא נימצאו תחליפיים ואלו אישר החלפה בחלקים תחליפיים.

הפסד הכנסות : לעניין זה העידה הגב' פיסו (ת/3), מנהלת הכספים של התובעת כי ערכה תחשיב מדויק מהי ההכנסה היומית הממוצעת של המשאית נשוא התובענה.

ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח: סעיף 28א לחוק קובע , כי בית המשפט רשאי לחייב : "בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרישי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרישי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28". ההלכה היא כי הריבית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתרה בטרם תוטל על המבטח.

...

משכך אני קובעת כי נגרם לתובעת הפסד הכנסה בסך 45,500 ₪.

אני קובעת איפה את הנזק הישיר ע"ס 59,368 ₪, שכ"ט שמאי בסך 3200 ₪ , ירידת ערך בסך 13,900 ₪, הפסד הכנסות בסך 45,500 ₪ והוצאות שונות בסך 500 ₪ , בסה"כ במעוגל סך של 122,500 ₪.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים 1-4 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 122500 ₪.

הפעם עותרת המבקשת להקנות לה מעמד של נושה העומדת לו זכות קזוז כנגד חייב, זאת לגבי כספים המוחזקים בידי המבקשת בקופת גמל בניהולה, וזאת לאור ההלכה שנקבעה ביהמ"ש העליון רע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל (להלן: "הילכת פינצב").

בפסיקה בעיניין זכות הקזוז ברע"א 9386/06 חנ"ל חברת הנפט לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף מס הכנסה ורכוש קבע ביהמ"ש העליון כדלהלן: "אף כי לא נדרשנו להכרעה בנושא זה, בשולי הדברים יוער, כי הנחתנו לצורך הליך זה היא כי למשיבה עומדת זכות קזוז מכוח סעיף 74(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובע דין קזוז מיוחד החל גם בעת קיומו של הסדר נושים [ראו: ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפרוק), פ"ד נג(4) 8 (1999); השוו: ע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נח(6) 126 (2004); כן ראו: שלום לרנר קזוז חיובים 240-241 (2009)]. קיומה של זכות קזוז זו אינו מותנה בהגשת הוכחת חוב לנאמן שמונה על ידי בית המשפט כנאמן לבצוע הסדר הנושים והזכות אינה טעונה אישורו של הנאמן." כפי שנפסק בעיניין ע"א 2146/06 ברק נ' אבוקרט (18.11.2010) , משמעות הוראת סעיף 74 לפקודה הנה כי בהתקיים תנאים מוקדמים מסוימים, תעמוד לנושה זכות לקזז במלואו חוב שהוא חב לחייב כנגד החוב שהחייב חב לו, בעוד שבלא קזוז היה זוכה רק בחלק יחסי מחוב החייב כלפיו.

אשר ליתרת הכספים לאחר ביצוע הקזוז המבוקש, החלטתי, בשלב זה, לדחות בקשת הנאמן להעברתם לקופת הכנוס; שכן, שאלת סמכותו של בית המשפט להורות על העברת כספים המוחזקים בפוליסה לקופת הכנוס לאחר ביצוע הקזוז, בשים לב להבחנה בין כספי פיצויים לכספי תגמולים, והשאלה האם שיעבוד הפוליסה לטובת ההלוואה מהוה ויתור מצד המבוטח –החייב על ההגנה הקבועה בסעיף 85(א1) לפקודה, טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון וכיום תלוי ועומד לפני בית המשפט העליון הליך ערעור על החלטת בית משפט לפשיטת רגל להעביר אותה יתרת כספים לקופת הכנוס [ראו החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1404/18 צביה שרעבי נ' שגיא שוורץ- נאמן לנכסי החייבת ואח' מיום 9.10.18 להעביר את הדיון בבקשת רשות העירעור שהוגשה בעיניין לפני מותב תלתא].

...

עצם זכות הקיזוז לא הייתה כלל במחלוקת בין הצדדים, ולכן יש לקבל את הבקשה לעיון חוזר ולהתיר למבקשת לבצע קיזוז בהתאם להוראת סעיף 74 לפקודה.

סעיף 10 לאותו הסכם מפרט מהם אותם סכומים נוספים: "אם תשלום כלשהו שהתחייבתי לשלם כאמור בהסכם זה לא ייפרע במועדו, הנני מתחייב בתשלומו בצירוף הוצאות ובכלל זה הוצאות גביה והוצאות משפטיות, לרבות דמי החזרה, הפרשי הצמדה וריבית פיגורים. " מקריאת סעיפים אלו עם מנת להגיע למסקנה כי בהתאם להסכמות הצדדים, ישנה חובה לפרוע את החוב בצירוף כלל ההוצאות הנלוות לפי הריבית המוסכמת בין אם זו הריבית החלה בשיעור 4.9% עד למועד מתן פסק הדין ובין אם זו ריבית פיגורים כפי שנקבע בהסכם ממועד מתן פסק הדין ועד למועד מתן צו הכינוס.

ריבית זו אינה מפורטת בגוף ההסכם כלל ועיקר ולא ברור מדוע היא זכאית לריבית זו. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, אני סבור שיש לחשב את החוב קרן במעמד העמדת ההלוואה לפירעון מידי (יום הגשת התביעה) לפי הריבית ההסכמית 4.9%, וממועד מתן פסק הדין 4/6/2012 תתוסף ריבית הפיגורים הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה מאחר ולא הוכח שיעור הריבית , כפי שפרטתי לעיל, בהתאם לסעיף 3 להסכם ההלוואה.

ראוי אם כך להחיל על הבקשה שבפני את החלטת בית המשפט עם קבלתה, בין כך ובין כך ההליך אמור להימשך חודשים רבים עד לסיום תכנית הפירעון, וניתן להמתין בבקשת הנאמן לאחר קבלת הכרעה בידי בית המשפט העליון בסוגיה זו. סוף דבר: המבקשת רשאית לקזז את החוב מתוך כספי התגמולים עד לגובה החישוב שיערך על ידי הנאמן לפי הוראות החלטתי זו, ואת היתרה להותיר בקופה לטובת החייב, בשלב הזה עד לקבלת הכרעה בבית המשפט העליון.

עוד טענה כי מהסכם הפשרה לא ניתן ללמוד על גובה ניזקי העיזבון/התלויים ולא על ניכוי גמלאות המל"ל בפועל, והוסיפה כי היא נהגה בתלויי המנוחה ברגישות יתרה והפעילה בעיניינם מבחנים מקלים לאור סיפורה האנושי הקשה של המנוחה, וכי אילו היתה עומדת על ניהול ההליך עד סופו, גובה הנזק אשר היה נפסק לתלויים/לעיזבון היה נמוך מסכום הפצוי אשר שולם להם בפשרה, ואף היה קיים סיכוי כי תביעתם הייתה נבלעת בתגמולי המל"ל. המל"ל הגיש תשובה לתגובה ועתר למתן החלטה בבקשה.

יש שראו בהסכם הפשרה שנכרת בין הניזוק למזיק, המושתת על פיצוי מעבר לתגמולי המל"ל, כמקים השתק שפוטי נגד המזיק בתביעת השבוב של המל"ל (ראה למשל ע.א (י-ם) 3044/09 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 23.06.2009), ת.א (י-ם) 3019/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 25.02.2007), ת.א (ת"א) 10907-02-12 המוסד לביטוח לאומי נ' עריית בת ים (פורסם בנבו, 02.06.2013), תא"ק (ת"א) 37860-09-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.10.2013)), ויש שקבעו שהסכם כאמור אינו מקים השתק שפוטי (ראה למשל ע.א (ת"א) 30103-02-12 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 14.08.2013), ת.א (חי) 61047-03-15 המוסד לביטוח לאומי נ' ב.ס.ט בנייה בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 07.03.2016), ת.א (קריות) 24369-10-15 המוסד לביטוח לאומי נ' גולדן קראון תיירות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 21.08.2017)).

ניסוח זה מלמד, כל עוד לא הוכח אחרת, כי הנתבעת עשתה "שימוש" בתקבולי המל"ל לסילוק תביעתה מול עיזבון המנוחה, וקצרה על ידי כך "טובת הנאה" בדמות סילוק תביעת התלויים/העיזבון נגדה, ואין נפקא מינה מה היו שיקוליה לפשרה הנ"ל, והכיצד יכונה "שימוש" זה, ניכוי או לא. ובמילים אחרות, הנתבעת סילקה את חבותה הנזיקית (המוכחשת על ידה) בגין התאונה, כלפי תלויי המנוחה, באמצעות פיצוי כספי בנוסף לתקבולי המל"ל המשולמים בקשר לתאונה, ומשכך, הכחשת חבותה לשפות את המל"ל בגין סכומים אלה, במסגרת תביעת השבוב, במטרה ליקצור רווח כלשהוא, גובלת בחוסר תום לב ואף שימוש לרעה בהליכי משפט.

...

. המבקשות אמנם הגיעו להסכם פשרה עם הנפגע, אך הן עשו זאת תוך ניכוי גמלאות המוסד ולפיכך אין לאפשר להן לטעון עתה, בהליך מול המוסד, את הטענה ההפוכה לזו.

נוכח האמור, סבורני כי בדין פסקו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי נגד המבקשות קם השתק שיפוטי" בעוד שמטבע הדברים, המל"ל צידד בעמדתו הנ"ל של כב' השופט זילברטל, השליכה הנתבעת את יהבה על דברי כב' השופט עמית בפרשה הנ"ל, שלפיהם אמר את הדברים הבאים: "חיזיון נפרץ במקומותינו, שמבטחת מגיעה להסכם פשרה עם נפגע, שבגדרו נקבע כי תשלם לנפגע סכום מסויים "מעבר לסכומים שקיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה". כשלעצמי, איני סבור כי ניסוח מעין זה מעיד על כך שהמבטחת ניכתה את גימלאות המל"ל, כולן או חלקן, מהפיצוי ששולם לנפגע, ובשל כך יש לראותה כמושתקת מלטעון אחרת.

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי לנתבעת צמחה טובת הנאה על ידי השימוש בתקבולי המל"ל לסילוק חבותה הנטענת כלפי תלויי המנוחה כפי שעולה מהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ומשכך היא מושתקת, בתביעת השיבוב המונחת בפניי, מלטעון כנגד התשלומים ששולמו על ידי המל"ל לתלויי המנוחה בקשר לתאונה הנדונה, וכנגד חבותה לשפות את המל"ל בגין תשלומים אלה, ואחתום את ההחלטה בדבריו של כב' השופט זילברטל בעניין הפניקס: "אמנם, המבקשות לא הודו במפורש בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות, ובהסכם הפשרה אף הקפידו לציין כי אין באמור בהסכם כדי "להודות באחריות או בחבות". עם זאת, בתביעת המוסד נגד המבקשות השאלה שמתעוררת היא איננה האם נקטו המבקשות עמדה כללית לפיה קיים קשר סיבתי כאמור אם לאו (ולפיכך האם הן חייבות בנזקו של הנפגע), אלא האם הן נקטו עמדה לפיה גמלאות המוסד משתלמות לנפגע בשל הנכות שנגרמה לו בתאונה, והאם הן "נהנו" מעמדתן זו. על שאלה אחרונה זו מן ההכרח להשיב בחיוב" לאור העובדה שהנתבעת שילמה למל"ל חלק גדול מסכום התביעה כאמור בתגובתה, יודיעו הצדדים עד ליום 30.11.18, את עמדתן לגבי דרך המשך ניהול ההליך.

רקע וצדדים לתובענה ברקע הבקשה, תביעה שהגישו התובעות נגד חברת הביטוח – ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "ביטוח חקלאי") לתשלום תגמולי ביטוח בגין ניזקי הצפה שנגרמו כתוצאה מגשמים, שירדו בין הימים 7-8/12/2018 בבתי העסק שבוטחו על ידי התובעות, הממוקמים באיזור התעשייה נוף הארץ שבכפר קאסם והתובעות שכרו אותם מבעלת הנכס - חברת האחים דאוד שיווק ומסחר כללי בע"מ (להלן: "אחים דאוד").

בבקשה דנן, עותרת האחים דאוד לסלק על הסף את ההודעות לצדדים רביעיים שהוגשו נגדה.

לשיטתה, המקרה דנן שונה מהמקרה שנידון בעיניין פלונית, בו הכיר מעוול בחבותו ושילם כפי חלקו ובית המשפט הורה שניתן להמשיך בהליכים נגד מעוולים אחרים, כפי חלקם היחסי ובנכוי הסכום שכבר שולם לתובעת על ידי מעוול שהודה; במקרה דנן, אחים דאוד לא הכירה בחבותה במסגרת הסדר הפשרה שהושג וגם לא שילמה כלל במסגרת אותו הסדר, ותביעת ביטוח חקלאי מוגשת נגד רשות הנקוז והעירייה במלוא היקפה, מבלי להפחית את חלקה היחסי של האחים דאוד; הסכם הפשרה שהושג אינו מהוה מעשה בית דין, או השתק עילה, או השתק פלוגתא, או השתק שפוטי המחייב את רשות הנקוז, והיא אינה צד להסכם הפשרה כשסוגיית אחריות האחים דאוד כמעוולים כלל לא נדונה; במסגרת הסכם הפשרה לא נשאו האחים דאוד בתשלום כלשהוא לתובעות, או לנתבעת והטענה למעשה בית דין במסגרת הסכם הפשרה, נשענת רק על מישור היחסים החוזיים בין הצדדים להסכם בלבד; מאחר ורשות הנקוז נתבעה על ידי ביטוח חקלאי, עומדת לה הזכות לשיפוי בין מעוולים מכוח סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והיא רשאית לעשות שימוש בזכות זו כראות עיניה; סוגיית שליחת ההודעה לצדדים רביעיים הוכרעה כבר עם התרת תיקון כתבי הטענות בהחלטת בית המשפט בקדם המשפט מיום 13.3.2023; אין חשש לסירבול ההליך, מאחר וככל שהאחים דאוד אינם נושאים באחריות נזיקית הנטענת על ידם, ממילא אין מקום לשליחת הודעות נוספות מצדם.

לא נעלמה מעיני טענת אחים דאוד בדבר החשש שמא ככל שתותר הגשת הודעה לצדדים רביעיים נגדה, היא עלולה למצוא עצמה משפה את רשות הנקוז, או את הערייה, בגין כספים שנאלצו לשלם לביטוח חקלאי ועל מנת להגן על זכויותיה, תיאלץ אחים דאוד להגיש הודעה לצדדים חמישיים נגד ביטוח חקלאי ונגד התובעות.

...

ביישום הלכות אלו על המקרה דנן, אני סבור כי יש לאבחן בין המקרה שנדון בהלכת פלונית לבין המקרה שלפניי.

אולם, אני סבור כי חשש זה מתאיין (מבלי לקבוע מסמרות בעניין בשלב זה), בשים לב לכך שכאמור, הסכם הפשרה נחתם לאחר שביטוח חקלאי הצהירה שהיא מסכימה לדחיית ההודעה שהגישה נגד אחים דאוד "באופן סופי ומוחלט, בבחינת מעשה בי-דין," (סעיף 6 להסכם הפשרה).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.