על פי החלק הכללי לעובדות כתב האישום, חתם האלוף רוני נומה (להלן: "האלוף"), ביום 24.8.16, על צו פקוח מיוחד, מתוקף סמכותו כמפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון ומכוח סמכותו לפי סעיפים 296 ו-297 לצוו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע – 2009 (להלן: "הצוו בדבר הוראות בטחון") וכן תקנות 6(2), 108, 109 ו-110 לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945.
עוד הובהר כי "על צו זה ניתן להגיש ערעור בפני ועדת ערעורים בבית המשפט הצבאי בעופר". באותו מועד נימסר לנאשם גם צו צימצום והשגחה שנחתם על ידי אלוף פיקוד העורף ביום 4.9.16, האוסר עליו ליצור קשר עם אותה רשימת אנשים ממש, הכול כמפורט במוצגים ת/6 ו-ת/7 ונספחיהם.
בעקבות זאת נשלחה למשרדו ביום 28.9.16 תשובה מקצינת פניות הציבור בלישכת האלוף ולפיה "המפקד הצבאי הוציא צו בעיניינו של מרשך בהתאם לסמכותו החוקית להטיל מיגבלות על תושבי איזור יהודה ושומרון. מרשך, תושב היישוב צופים, כפוף לסמכותו של האלוף ומחויב לציית להוראותיו של המפקד הצבאי. בכל אופן, ככל שקיימות טענות כנגד סמכות זו, אין בהן כדי להצדיק עשיית דין עצמי". תשובה זו הוגשה וסומנה נ/10.
"
בשים לב לעקרונות אלה, דומה כי למונחים הרחבים והכלליים "לגבי כל אדם" ו-"אדם" המופיעים בהתאמה בסעיפים 296 ו-297 לצוו בדבר הוראות בטחון, אותם סעיפים המסמיכים את המפקד הצבאי להוציא צוי הגבלה ופקוח מיוחד בעלי אופי פרסונלי, יש לתת פרשנות מצמצמת ולפיה על מנת שתקום למפקד הצבאי הסמכות למתן הצוו נידרשת זיקה כלשהיא בין אותו "אדם", לבין הטריטוריה עליה מופקד המפקד הצבאי.
"
מהאמור לעיל עולה כי סמכויות ההגבלה של המפקד הצבאי חלות באופן גורף על תושבי האיזור, כמו גם על כל מי שמצוי בפועל באיזור, אך האם חלות הסמכויות גם כלפי "אדם פלוני" כלשהוא, אשר אינו מתגורר באיזור ואף אינו שוהה בו פיזית? בעיניין שעאר לא נידרש בית המשפט העליון לידון בסוגיה זו ישירות, אך אגב אורחא הביע הוא את עמדתו לפיה התשובה לשאלה זו שלילית, כך שסמכויות המפקד הצבאי חלות רק כלפי אנשים בעלי זיקה לטריטוריה שתחת סמכותו:
"במאמר מוסגר נעיר, כי אפשר שתתעורר השאלה, אם מוסמך מפקד האיזור להורות על מעצרו של מי שבפועל שוב אינו מצוי בתחומי האיזור. כנראה שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה. כך עולה, כמדומה, גם מבג"צ 5694/92 [2], שבו הוטעם, בשאלת הסמכות, כי "בעת המעצר היה העותר תושב יהודה ושומרון, ולטענתו עקרה משפחתו לירושלים רק אחר כך, ובעת שהיה במעצר"." (כל ההדגשות שלי – ח.ט)
...
בין כך בין אחרת, טענה זו נדחית.
אילו הייתי מגיע לכלל מסקנה כי טענתו המשפטית הבסיסית של הנאשם לפיה עצם הימצאותו מחוץ לאזור יהודה ושומרון, בעת חתימת והמצאת הצו, שוללת את תוקף הצו כלפיו, יתכן כי הייתי מוצא כי מדובר בטענה שניתן להעלותה בתקיפה עקיפה בגין חוסר סמכות, אך משמצאתי כי ראוי לדחות טענה זו, ברי כי את יתר הטענות היה על הנאשם להעלות במסגרת תקיפה ישירה, ואין לאפשר לו לנסות ולבססן במסגרת התקיפה העקיפה בהליך הנוכחי.
לאור כל האמור לעיל, על יסוד העובדות בהן הודה, ולנוכח הניתוח המשפטי שהובא לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה אחת של הפרת הוראה חוקית – עבירה על סעיף 287 (א) לחוק העונשין, בגין אי ציות לצו האלוף לאורך כל התקופה שבין המצאת הצו לידיו ביום 8.9.16 לבין מעצרו בבוקרו של יום 18.9.16.
