]השופט נ' סולברג:
עתירה המכוונת כלפי צו החרמה והריסה של דירת מגורים, שבה התגורר מחבל שביצע פיגוע ירי רצחני על רקע לאומני, אשר במהלכו קופחו חייו של רונן חנניה ז"ל, ונפצעו 3 אנשים נוספים.
במישור הכללי טוענים העותרים, בין היתר, כי הפרקטיקה של הריסת בתי מחבלים אסורה על-פי הדין הבנלאומי, נוכח פגיעתה הקשה בחפים מפשע, ומשום שמדובר בענישה קולקטיבית; כי סנקציה זו מופעלת באופן מפלה, מאחר שלא נעשה בה שימוש נגד יהודים המבצעים פעולות טירור; וכן כי בהתאם להסכמי הביניים שנחתמו בין ישראל לרשות הפלסטינאית, "למפקד הצבאי כלל אין סמכות להפעיל סנקציה זו [של הריסת בתי מחבלים] בשטח A". עוד טוענים העותרים, שאין כל אינדיקאציה לכך שהריסת הבתים משיגה את מטרתה ההרתעתית, כי אם להפך – "נשמעו ציטוטים כי דוקא ההריסות היוו גורם מתסיס ומקצין". זאת, ביתר שאת, לדבריהם, בנסיבות ענייננו-אנו, שבו "בני משפחתו של [המחבל] מהרו להודיע לשלטונות ולהתריע מפני חשד לכוונות [המחבל]". על כן, לשיטתם, במקרה דנן, דוקא המנעות מהריסת הבית היא שתשרת את תכלית ההרתעה, ותמנע פיגועים עתידיים, שכן הדבר יבהיר לכל, כי יש שכר לפעולתה של מישפחה, שניסתה למנוע ולסכל את הפיגוע.
...
כמו כן, בהתייחס לטענות שהועלו במישור הפרטני, מבהיר המפקד הצבאי, כי חרף העובדה ש"העותרת חשדה כי בכוונתו של בעלה לבצע פיגוע", ואף הביאה עניין זה לידיעת בני משפחה נוספים, "אף אחד מבני המשפחה האמורים לא פעל על מנת למנוע את ביצוע הפיגוע או לדווח לרשויות אודות כוונות אלה עובר לביצוע הפיגוע".
המפקד הצבאי סבור עוד, כי גם טענות העותרים, לגבי אופן ביצוע ההריסה – דינן להידחות.
טרם סיום אציין, כי לאחר שהסתיים הדיון בעתירה, ולאחר שהודענו לצדדים כי העתירה נדחית לעיון, ופסק דין ישלח בהמשך, הגישו העותרים 2 הודעות שבהן הודיעו על קיומן של ראיות נוספות התומכות בטענותיהם.
על כל פנים, לאחר שעיינתי בהודעות אלה, על צרופותיהן, לא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתי, שלפיה לא נמצאה עילה להתערבותנו בהחלטת המפקד הצבאי.
הפנייה למנגנון הביטחון הפלסטיני נעשתה בסופו של דבר ביוזמת אחיו של המפגע, שאליו פנה אחיה של העותרת מיוזמתו, לאחר שהעותרת שיתפה אותו כאמור בחשדותיה.
