עתירה נגד צו הריסה לדירת מחבל שביצע פיגוע טרור

השופט נ' סולברג: לפנינו שלוש עתירות המופנות נגד צוי החרמה והריסה לדירות מגורים שהוציא המפקד הצבאי מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945 (להלן: תקנה 119), כלפי דירות מגורים של מי שהיו שותפים לפיגוע ירי שבו נהרגו איתם ונעמה הנקין ז"ל. רקע ביום 1.10.2015 ביצעו שלושה מחבלים פיגוע רצחני באיזור צומת בית פוריכ.

...

סיכומו של דבר, כי דין העתירה להידחות בכל הנוגע לעניינו של עאמר (בג"ץ 1629/16), בהתחשב במכלול נסיבות העניין – חומרתו של הפיגוע הרצחני, ומידת מעורבותו המוכחת של עאמר.

כל אלה מביאים למסקנה כי החלטתו של המשיב והפעלת שיקול דעתו אינה חורגת מגדרי המידתיות ואינה נגועה בחוסר סבירות.

לאור העובדה שפועלם של עליוה וסאיח מצוי במעגל השני של הפיגוע, אני סבור שעניינם ראוי לעיון נוסף.

השופט י' עמית: שתי עתירות שהוגשו כנגד צו החרמה והריסה שהוצא לדירת המפגע, חסין מוחמד אבו גוש (להלן: המפגע) מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945 (להלן: תקנה 119).

בתגובתם של העותרים נטען, בין היתר, כי הדבר מלמד על כשלונו וחדלונו של השב"כ "להעביר את המסר ולמנוע את הפיגוע הקשה ואת סופו הטראגי של בן העותר" וכי אם השב"כ אכן חשש מהמפגע "ניתן היה לפתח מנגנון מעקב או מניעה אם לא מעצר ממש". טענה זו היא בבחינת חוכמה בדיעבד, ואף יש להניח כי אם לפני מועד הפיגוע היה השב"כ מוציא צו מעצר מנהלי כנגד המפגע, היו העותרים תוקפים את הצוו בשצף קצף בטענה כי מדובר בקטין וכי אין בחומר המודיעיני כדי לבסס סכנה אפשרית.

בעיניין מרעי, הסתייגה חברתי, השופטת ברון, מהשמוש בתקנה 119 בהעדר מעורבות של מישפחת המפגע, באומרה (שם, פס' 8): "ויובהר – אין הכוונה לכך שבהיעדר מעורבות ישירה ואקטיבית מצד בני משפחתו של המחבל במעשה הטרור שביצע, אין מקום להורות על הריסה. ואולם גם קשה להסכין עם המצב כיום, שלפיו אין למשפחת המחבל כל דרך להמנע מהריסת ביתה אם אחד מבניה מחליט לבדו על ביצוע פיגוע. כאשר מדובר במעשי טירור חמורים, ייתכן כי די בידיעה של מי בני המשפחה בדבר כוונותיו הרצחניות של המחבל – ולעניין זה תתכן אף ידיעה קונסטרוקטיבית, "עצימת עיניים". במקרים מסוימים ניתן אף להסיק על ידיעה כזו באופן נסיבתי – למשל מתוך טיב היחסים שבין המחבל לבני משפחתו, בשים לב לתדירותם (אם מתגורר איתם באורח קבע או אירעי), או לגילו של המחבל (קטין לעומת אדם המנהל חיים עצמאיים).

...

סיכומו של דבר שלא מצאנו כי נפל פגם בשיקול דעתו של המפקד הצבאי בכל הנוגע להפעלת תקנה 119, ודין העתירות להידחות.

השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם התוצאה שאליה הגיע חברי השופט י' עמית, כי דינן של העתירות שלפנינו להידחות.

כנגד דירותיהם של מחמד וח'אלד הוצאו צוי הריסה, עתירות שהוגשו על ידי בני משפחותיהם נדחו וצוי ההריסה בוצעו ביום 4.8.2016 (עתירת בני מישפחת מחמד התקבלה בחלקה בכך שצומצם הקף החלק שנהרס – בג"ץ 5141/16 ו- 5506/16 מחאמרה נ' מפקד הכוחות הצבא בגדה המערבית (24.7.2016) (להלן: עניין מחאמרה)).

משכך, לא אכביר מילים בשאלות ובסוגיות העקרוניות בנוגע לשימוש בתקנה 119, ואתמקד בטענה העיקרית עליה הושתתה העתירה, ולפיה מעורבותו של יונס בבצוע הפיגוע אינה מצדיקה הוצאת הצוו.

...

דין הטענה להידחות.

השניים פנו אל יונס שכנם והוא נעתר להצעתם לבצע יחדיו פיגוע רצח המוני.

סוף דבר שהעתירה נדחית.

על רקע המתואר לעיל, ביום 9.11.2022, הודיע המפקד על כוונתו להחרים ולהרוס את הדירה, בהתאם לסמכות הנתונה לו על פי תקנה 119, "...הואיל שיש בצעד זה כדי להרתיע מפגעים פוטנציאליים מבצוע מעשי טירור ולסייע בשמירה על בטחון אזרחי ותושבי המדינה". במסגרת ההודעה ניתנה לעותרים האפשרות להגיש השגה נגד האמור בה, עד ליום 14.11.2022.

בהיעדר מחלוקת על מעשיו של המחבל וחומרתם ועל זיקת המגורים שלו לדירה, היתמקדו טיעוניהם של בני המשפחה, בעיניין דנן, בשקול שעניינו מידת הפגיעה בבני המשפחה, לאור מאפייניהם (מישפחה בת חמש נפשות, הכוללת קטין אחד), ומידת מודעותם על כוונתו של המחבל לבצע את הפיגוע ומעורבותם בו. באשר למידת הפגיעה בבני המשפחה ומאפייניהם, מבלי להקל ראש בפגיעה הקשה והכואבת שיש בהחרמת והריסת דירתם, על כל המשמעותיות המעשיות, הכלכליות והרגשיות שיש בכך, אין מדובר בשקול אשר יש בו כדי למנוע את הוצאת צו הריסה לפועל.

...

המישור הפרטני ראשית, אשר לטענת העותרים כי נפגעה זכות הטיעון הנתונה להם משלא ניתן בידם פרק זמן מספק להגשת ההשגות והעתירות – סבורני כי המפקד העמיד לרשות העותרים שהות מספקת, הן לצורך הגשת ההשגות והן לצורך הגשת העתירות, וזאת תוך שגילה נכונות להיעתר לבקשות מתן ארכה שהוגשו לו. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שעל המפקד לפעול במהירות בעת הפעלת תקנה 119, לצורך מימוש אפקטיבי של התכלית ההרתעתית שבבסיס פעולתו (ראו עניין חמארשה, פסקה 23 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות).

ואולם, אף אם הודעתו הראשונה של המפקד לא כללה את כלל המידע הרלבנטי (לא נכללה בה הטענה לפיה לחלק מבני המשפחה הייתה מודעות לכוונות המחבל), לא נראה לי כי בכך נפגעה, מהותית, זכות הטיעון המוקנית לעותרים.

עיינתי בהודעתו של אחי המחבל ובחומר החסוי, ואיני סבור כי ניתן להגיע באופן חד-משמעי, ואף לא ברמה של ראיה מינהלית "חזקה", למסקנה שבני המשפחה ידעו והבינו מראש על כוונתו לבצע פיגוע קונקרטי.

]השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה נגד צו החרמה והריסה שהוציא המשיב לדירה הנמצאת בקומת הקרקע במבנה שבכפר עוריף ליד העיר שכם (להלן: הדירה) בה התגורר המחבל מהנד פלאח עבדללה שחאדה (להלן: המחבל), לאחר שביום 20.6.2023 ביצע פיגוע טירור רצחני יחד עם חאלד מוסטפא עבד אללטיף עבד אלרחמאן צבאח (להלן: צבאח) במיתחם תחנת הדלק ליד יישוב עלי, בו נרצחו ארבעה אזרחים ישראליים: אלישע אנטמן ז"ל, עופר פיירמן ז"ל, הראל מסעוד ז"ל ונחמן שמואל מורדוף ז"ל וכן ניפצעו בו אנשים נוספים (להלן: הפיגוע).

...

מנגד המשיב טען כי דין העתירה להידחות.

המשיב טען כי אין בחוות הדעת מטעם העותר כדי לשנות ממסקנה זו. לגבי מעורבות או מודעות בני משפחתו של המחבל בכוונת המחבל לבצע את הפיגוע, נטען כי כבר נקבע בעבר במקרים דומים כי היעדר ראיה בעניין מודעות או מעורבות מצד בני המשפחה אינה מונעת כשלעצמה את הפעלת הסמכות , ובכל מקרה בידי גורמי הביטחון מידע המעלה אינדיקציה אפשרית למודעות מסוימת של מי מבני משפחתו של המחבל המתגוררים בבית לכוונותיו הנפשעות של המחבל.

כאמור, טענתם הנוספת של העותרים היא בדבר הנזק העקיף העלול להיגרם כתוצאה מההריסה לשאר המבנה ולמבנים השכנים לו. גם בעניין זה, קיימת פסיקת ארוכת שנים ודי להפנות לפסק הדין בעניין בג"ץ 7550/23 שנתיר נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (2.11.2023) אשר ניתן לפני מספר ימים הרלוונטי לענייננו, בו נאמר כך: "טענות העותרים באשר לאופן ביצוע ההריסה דינן להידחות אף הן. בית משפט זה שב והבהיר כי אופן ביצוע ההריסה הוא 'מסוג הנושאים המקצועיים שבהם מסור למשיב שיקול דעת רחב במיוחד, ובהעדר נסיבות חריגות, אל לו לבית משפט זה לשים עצמו בנעלי המשיב, שחזקה עליו כי יפעל בזהירות הנדרשת' (בג"ץ 480/21 קבהא נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 13 והאסמכתאות שם (3.2.2021); בג"ץ 2036/23 פרוך נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 6 והאסמכתאות שם (10.4.2023)). [...] באשר להערכת הנזק האגבי שעלול להיגרם בעקבות ההריסה, עצם העובדה שהדירה המיועדת להריסה נמצאת בבניין בן מספר קומות, לא די בה כדי להוביל למסקנה כי ההריסה עתידה להסב נזק לדירות סמוכות באופן שמונע את ביצועה (ראו, לדוגמה: בג"ץ 3137/22 ג'ראד נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון (30.5.2022)). אמנם, בחווֹת הדעת מטעם המשיב במקרה דנן נאמר כי 'מעצם אופי הפעילות קיימת היתכנות לנזק' בהתייחס לרכיבי בנייה קונסטרוקטיביים ולא קונסטרוקטיביים בשני המבנים שבהם מצויות הדירות המיועדות להריסה. עם זאת, כפי שהבהירו המשיבים וכפי שהובהר בדיון, מדובר בחוות דעת שאינן חריגות ביחס לחוות דעת שניתנו בעבר, ומדובר למעשה בניסוח גנרי, בבחינת 'סייג', תוך הדגשה כי מדובר ברמה וסבירות נמוכים לנזק. על כך יש להוסיף כי המשיבים כפרו בטענת העותרים באשר לנזקים שנגרמו בעבר במקרים אחרים שבהם הוצאו לפועל צווי הריסה, ולדבריהם, זולת מקרים נדירים ובודדים, הנזק שנגרם בעבר בעת ביצוע הריסות תואם את הנזק שהוערך על ידי גורמי המקצוע" (שם, פסקה 11; ההדגשה במקור).

סיכומו של דבר, מדובר בהחלטה שהתקבלה בסמכות תוך בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובהתקיים התנאים הנדרשים להפעלת התקנה.

אין העתירה מגלה אפוא כל עילה להתערבות בית משפט זה. העתירה נדחית.