מונחת לפניי עתירה להכריז על המשיב, לורנס סת' ויין, כבר-הסגרה לצורך ריצוי עונש מאסר בפועל (19 שנות מאסר) שנגזר עליו במדינת פלורידה שבארצות-הברית בגין עבירות פליליות בהן הורשע באותה מדינה, על-פי סעיף 3 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן – החוק).
באותה פרשה דחה כב' הש' ברק (כתוארו דאז) את העתירה שהוגשה כנגד שר המשפטים שציווה על ביצוע הסגרת העותר, לאחר ששוכנע, לנוכח החומר שהוגש בפניו, כי חופש הפולחן של העותר יישמר ויקוים על ידי השלטונות האמריקניים:
מן המפורסמות הוא, כי ארצות-הברית שומרת-במסגרת התיקון הראשון לחוקה-על חופש הפולחן של כל אדם:
(ראה nd ed.,2I. Tribe, American Constitutional Law, 1188)(1988).
אמנם, בפרשת מנינג אכן נבחנה טענת העותר במסגרת דיון בבג"צ שהוגש נגד החלטת השר לחתום על צו ההסגרה; ברם, אין בכך כדי לחייב את המסקנה שאין לידון בשאלות מהסוג הזה אלא בהקשר של חתימת השר.
בנסיבות אלו, כשבפני בית המשפט הוכחות ברורות וחד-משמעיות כי אכן צודק המשיב בטענתו שאם יוסגר למדינת פלורידה לא יזכה לקבל אוכל כשר, הרי שמדובר בפגיעה חמורה בזכויותיו הבסיסיות ביותר של חופש הדת והפולחן, ועל אף שמדובר בבקשת הסגרה לארצות הברית, אין ביכולתו של בית משפט בישראל להורות על הסגרתו של המשיב כשתוצאת ההסגרה בסוגיה זו ידועה מראש.
...
אמנם, בפרשת מנינג אכן נבחנה טענת העותר במסגרת דיון בבג"צ שהוגש נגד החלטת השר לחתום על צו ההסגרה; ברם, אין בכך כדי לחייב את המסקנה שאין לדון בשאלות מהסוג הזה אלא בהקשר של חתימת השר.
בפרשת פלוני הנ"ל הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי חופש הפולחן של המבוקש אכן היה עלול להפגע עם הסגרתו למדינת אוקראינה, ולכן התעוררה השאלה בדבר הפתרונות האפשריים ע"פ חוק, אשר מצד אחד יאפשרו את ביצוע התחייבויותיה של מדינת ישראל על פי האמנה להסגיר את המבוקש, ומצד שני ישמרו על זכויותיו הבסיסיות של המבוקש לחופש הפולחן.
מכוח מסקנה זו היתנה בית המשפט את ביצוע ההסגרה בקיום תנאים, שיש בהם כדי להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של המבוקש, ובין היתר: ביקורים קונסולאריים תכופים יחסית, ביקורים של רב, וכן אספקת מזון כשר בעזרת רב מקומי.
