עתירה נגד פעילות צוות קו כחול בתיחום אדמות מדינה באיו"ש

ביום 20.5.2021, בתום דיון המשך שנערך בבית משפט השלום, נקבע, לאחר שמיעת טענות הצדדים, כי "תקיפת 'קו כחול' צריכה להעשות לכאורה במישור המינהלי", ומשכך "בנסיבות אלו יש מקום לבטל את צו המניעה הזמני שניתן. עם זאת, ולו לאור הספיקות שמעלים המבקשים, לרבות לעניין אישור המנהל האזרחי והיעדר ההקצאה מהממונה להסתדרות הציונית, יבוטל צו המניעה החל מיום 27.5.2021 בשעה 12:00 וזאת על מנת לאפשר לכל צד לעמוד על זכויותיו". ביום 23.5.2021, הגיש המשיב 10 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 43024-05-21; השופטת ח' מ' לומפ), נגד ההחלטה להותיר את צו המניעה הזמני על כנו למשך מספר ימים נוספים, המביאה עימה נזקים כבדים.

לדברי המשיבים 12-10, אין כל מקום לשעות לטענות העותרים, מקום שבו גלוי וידוע מן המסמכים הקיימים, כי מדובר באדמות מדינה מוכרזות, אשר דויקו על-ידי צוות קו כחול, והוקצו להם כהלכה לנטיעת כרמים.

משכך, עצירת הפעילות גורמת מדי יום לנזק בשיעור של 10,000 ₪.

הדברים נכונים לכל מקרה ומקרה, ונכונים שבעתיים לענייננו-אנו, שבו אי-מיצוי ההליכים מתבטא ב'דילוג' העותרים על הליך יעודי, שנועד למטרה זו ממש – בירור טענות לזכויות במקרקעין באיו"ש – באמצעות בקשה לרישום ראשון.

...

מבלעדי פניה כאמור, אין כל טעם בבירור העתירה, ודינה להידחות על הסף.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת.

ממילא נדחית גם בקשת העותרים למתן צו ביניים, ובטל הצו הארעי.

כן נמצא, כאמור, כי המבנים נמצאים בתחום אדמות מדינה שעברו בדיקה של צוות קו כחול לאחר שנת 2003, ושלא הוקצו לעותר, וכי ממילא העותר לא הוכיח בעלות, משההעתק שהוצג מספרי מס רכוש מעיד על זיקה כלשהיא של המחזיק לתא שטח בתחום מווקע שונה מזו בה נמצא הבינוי גופו, 60 מטרים מערבה.

טענות הצדדים העותר טוען כי היתנהלות המשיבות חורגת ממיתחם הסבירות ומסמכות ונגועה בחוסר תום לב. לטענת העותר, הקרקע מצויה בבעלותו והוא הגיש היתנגדות כנגד ההכרזה על אדמות מדינה לועדת העררים באיו"ש, המוסמכת לידון בעיניין ההכרזה על אדמות מדינה וסוגיית הבעלות.

...

המשיבות מוסיפות וטוענות כי יש לדחות את העתירה אף לגופה, מהטעמים שצוינו בהחלטה ובהיעדר עילה להתערבות בהחלטה על דחיית התכנית.

דיון אחר שעיינתי בחומר שהונח לפני ונערך דיון הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה.

לכל האמור מצטרפים הנימוקים התכנוניים שהובאו בהחלטה – היעדר התייחסות לתכניות החלות על השטח, בניגוד לדין, והיעדר פתרונות מספקים בעניין חיבור לתשתיות, המצדיקים כשלעצמם את ההחלטה ושוללים התערבות בה. משלא נראית כל עילה להתערבות בהחלטה ולהקפאת צוו ההריסה, העתירה נדחית.

הראש האחד הוא דרישתם של העותרים לבטל את האישור למתן תוקף שניתן לתכנית מתאר 210/8/1 על ידי ועדת המשנה להתיישבות של מועצת התיכנון העליונה באיו"ש (ביום 28.9.2005).

השטח התחום בקוו כחול עבה הנו שטח למובלעות אשר אינן בבעלות מדינה או בניהול הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ואינן מהוות חלק משטח התכנית.

יחד עם זאת, הם עומדים על הראש השני של העתירה, הוא סעד האכיפה כנגד הבניה הבלתי חוקית.

...

בעניין זה מקובלת עלינו עמדת המשיבים 1-5 כי לעת הזו, אין לאפשר המשך הבניה והאכלוס של המבנים שאינם תואמים את תכנית המתאר התקפה 210/8, בין אם יש לגביהם היתר בניה ובין אם לאו.

יחד עם זאת, באנו לכלל מסקנה כי יש לצמצם את הצו הארעי, ככל שהוא נוגע להוראות סעיף 9, פרק ד', לתכנית החדשה 210/8/1.

התוצאה היא, אפוא, כי הצו הארעי יצומצם באופן שאינו מונע ביצוען של הוראות סעיף 9, פרק ד', לתכנית מפורטת 210/8/1.

באותה תגובה צוין גם כי במסגרת בדיקת הצוות לתיחום אדמות מדינה באיזור יהודה ושומרון (להלן: צוות קו כחול), נקבע כי תא השטח הצפוני בתכנית (להלן: השטח הצפוני) איננו שייך לאדמות המדינה, והיתר הבניה שהוצא לגביו איננו תקף, כך שלא ניתן לבצע בו עבודות.

בתאריך 01.02.2016 הגישו המשיבים תגובה נוספת בעתירה הקודמת, בה נימסר כי השטח הצפוני ייגרע מתחומי התכנית, וכי אם צוות קו כחול יקבע ביחס לשטח נוסף (להלן: השטח הדרומי) כי מדובר בקרקע פרטית – המשיבים יפעלו לגריעתו מתחומי התכנית.

בית משפט זה נידרש, בגדר פסק הדין בעתירה הקודמת, לסוגיית מעמד המקרקעין בתחומי התכנית, לרבות טענות העותרים כנגד הכרזת שטחים אלה כאדמות מדינה, וכן דן בטענות העותרים כנגד התכנית עצמה, יישומה וייעודה לקהילה הבדואית.

...

המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

לא מצאנו גם מקום להיעתר לטענת העותרים כי המשיבים הפרו את חובותיהם הנובעות מפסק הדין בעתירה הקודמת.

לאור כל האמור לעיל, ומשלא נסתרה חזקת תקינות המינהל, המקימה הנחה כי פסק דין שניתן נגד המדינה יקוים (ראו: עניין התנועה למען איכות השלטון; בג"ץ 2020/19 קיבוץ נחל עוז נ' מדינת ישראל משרד החקלאות (05.01.2020); בג"ץ 5801/15 דיבובי אהרון מאיר (ע"ר) נ' ממשלת ישראל משרד החינוך ועדת תמיכות (16.01.2018)) – גם דין טענות העותרים המבקשות לערער על החזקה הנ"ל להידחות.

העתירה נדחית איפוא – ללא צו להוצאות.

לאחר מספר דיונים שבהם התבקשו העותרים להציג פרטים הנוגעים לבעלות על הקרקעות לגביהן נטען שהן קרקעות פרטיות, הובהר בדיון מיום 23.10.2013 כי בא כוח העותרים אינו מייצג עותר קונקריטי הטוען לפגיעה בקרקעותיו והטענות הן כנגד הבנייה הבלתי חוקית (ראו: עמ' 10, שורות 16-1 לפרוטוקול הדיון).

במסגרת זו עידכנו המשיבים 7-1 (להלן: משיבי הממשלה) ביום 16.1.2015 על שתי עתירות נוספות הנוגעות ליישוב עלי שהיו תלויות ועומדות באותה העת: בג"ץ 1936/11 דראגמה נ' שר הבטחון – עתירה שנגעה אף היא לבנייה בלתי חוקית ביישוב; ובג"ץ 7986/14 "במקום" – מתכננים למען זכויות תיכנון נ' ראש המינהל האזרחי – עתירה עקרונית, שעניינה החלטת ועדת המשנה להתנגדויות משנת 2012, לפיה מימצאי צוות קו כחול אינם בגדר הכרזה חדשה על אדמות מדינה, אלא דיוק וטיוב של ההכרזה הקודמת (להלן: בג"ץ 7986/14)).

ב"כ תושבי שכונת "נאות אילן" טען כי בהתאם לדין החל באיו"ש עצם ההכרזה על מקרקעין אינה משנה את מעמדם ולשיטתו המקרקעין שעליהם ניבנו המבנים האמורים הם אדמות מדינה.

...

נוכח כל האמור, ובשים לב להצהרות שבהודעה זו, טענו משיבי הממשלה כי העתירה התייתרה ודינה להימחק.

על רקע זה, אני סבורה כי יש למצות במקרה דנן את אפיק ההסדרה התכנונית, וכי ככל שהעתירה שלפנינו נוגעת לאותם מוקדי בינוי שאינם מצויים על קרקע פרטית ואשר הסדרתם מצויה בשלבים מתקדמים – יש להורות על מחיקתה בעת הזו.

בשים לב לכך שמדובר במבני מגורים מאוישים וכן במבני חינוך פעילים, וכן בשים לב לכך שאין חולק כי בעת הזו אין בנמצא עותר קונקרטי הטוען לבעלות על המקרקעין האמורים – אני סבורה כי פינוי הקרקע והמבנים בפרק הזמן שאליו התחייבו משיבי הממשלה, הוא פתרון הולם ומידתי בנסיבות העניין (ראו הצהרת בא-כוח משיבי הממשלה בעמ' 6, שורה 31 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.2022).