עתירה נגד פעולות אכיפה על בנייה בלתי חוקית בשטח C

טענות הצדדים העותרת טוענת כי בניית המבנה הנה "חלק מתוכנית מאורגנת ומוצהרת של הרשות הפלסטינאית לבנות מבני בתי ספר ומסגדים בשטחי C ביהודה שומרון ובנימין", על-מנת לקבוע לשיטתה עובדות בשטח ולחזק את אחיזת הרשות הפלסטינאית בשטחים הנתונים לשליטה ישראלית.

המשיבים סבורים איפוא כי בנסיבות אלו כולן אין עילה להתערב בהחלטותיהם ביחס לפעולות אכיפה נגד בניה בלתי חוקית באיזור בכלל וביחס למבנה נשוא העתירה בפרט, ואין להורות להם לאכוף את הצוים נגד המבנה על חשבון הטיפול בהפרות בניה אחרות המצויות במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות, ובפרט הפרות של צו ההתליה וכן הריסת מבנים בלתי חוקיים המהוים סיכון ביטחוני.

עוד טוען המשיב 5 כי מבנה בית הספר אינו מהוה כל סיכון ביטחוני וכי בנסיבות העניין אין עילה להתערב בהחלטות המשיבים המבוססות על סדרי העדיפויות שנקבעו על-ידם ביחס לאכיפת הדין על בניה בלתי חוקית באיזור.

...

במקרה דנן לא שוכנענו כי נפל פגם במדיניות האכיפה של המשיבים או בסדרי העדיפויות הננקטים על-ידם המצדיק את התערבותנו.

כאמור, לא מצאנו פגם באיזה מן השיקולים ששקלו המשיבים או במדיניות האכיפה אותה יישמו במקרה דנן.

מן הטעמים האמורים לעיל, דין העתירה להידחות.

עקב כך, ולנוכח עליה משמעותית בכמות האירועים הבטחוניים וחציית תואי הגדר באיזור הנידון המהוה נקודת תורפה למעבר בלתי חוקי משטחי איו"ש לישראל, החליטו גורמי הבטחון בשנת 2014 להגביר את האכיפה במרחב זה נגד הבניה הבלתי חוקית; זאת מאחר ובניה בסמוך לגדר "נותנת חסות" לחציית הגדר ומקשה על פעילות הפיקוח של כוחות הבטחון לסיכול חציית הגדר.

סך הכול הוצאו הודעות על כוונה להרוס 18 מבנים, כאשר ההודעות בנוגע ל- 3 מבנים כבר מומשו בחודש דצמבר 2016, ושאר ההודעות מתייחסות ל- 15 מבנים מושא העתירות דנן - חלקם מצויים בשטח C וחלקם בשטחי A ו- B. העתירות העתירה בבג"ץ 676/17 – עתירה זו מופנית נגד הודעות שהוצאו בנוגע ל- 3 מבנים (תיקי בב"ח (בניה בלתי חוקית) ע' 74/15, ע' 75/15 ו- ע' 99/15), המצויים בסמיכות רבה לגדר הבטחון.

מכל מקום, כידוע, אופן ביצוע פעילות אכיפה ועיתויה תלויים בשיקולים שונים, לרבות המשאבים המוגבלים של הרשויות, והלכה היא כי הגורמים האמונים על האכיפה רשאים לקבוע סדרי עדיפויות לענין זה. בנסיבות ענייננו, איננו סבורים כי יש בשיהוי המסוים באכיפת איסור הבניה על ידי המשיבים כדי ליצור בסיס אובייקטיבי סביר להווצרות ציפייה לגיטימית או הסתמכות על אי הפעלתה באופן המונע מהמשיבים להפעיל את סמכותם - "ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין, וביחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום בנסיבות של אי חוקיות, וביחוד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, המנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מובן של הפרט כנגדה" (רע"פ 1520/01 שוייצר נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה, פ"ד נ"ו(3) 595, 604 (2002)).

...

אשר לטענה בדבר השתהות המשיבים בנקיטת הליכים לאכיפת הצו, מקובלת עלינו עמדת המשיבים, כפי שהובהרה בתצהיר התשובה מטעמם, לפיה הגברת האכיפה החל בשנת 2015 נבעה מהריבוי המצטבר של הבנייה בסמוך לגדר, נוכח הסיכון הביטחוני שנשקף ממנה.

סיכומם של דברים: אני סבור כי בשלב זה, לאחר מיצוי ההליכים שפורטו לעיל וההקלות עליהן הוחלט, העמדה העדכנית של המשיבים סבירה ומידתית ומצויה בתוככי מתחם הסבירות.

שוכנעתי כי עמדה זו מבטאת איזון ראוי בין השיקולים הביטחוניים לבין התחשבות בזכויות ובאינטרסים של העותרים, באופן שאינו מצדיק את התערבותנו.

עניינה של העתירה שלפני פעולות האכיפה הננקטות כנגד בנייה בלתי חוקית ליד היישוב מעלה עמוס בשטחC ביהודה ושומרון.

המשיבים נקטו בשורה של אמצעי אכיפה כנגד הבנייה האמורה: ביום 3.2.2020 נתפס על ידי נציגי המשיבים "שופל גלגלים" שבאמצעותו בוצעו פעולות הכשרת קרקע במקום, וביום 6.6.2020 נתפס "באגר גלגלים" שעסק גם הוא בהכשרת השטח.

...

בנסיבות אלו ובהינתן השתלשלות העניינים כפי שהיא, נראה כי בשלב זה דין העתירה להידחות.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות.

זאת ועוד, פעולות האכיפה שננקטו על ידי המשיבים אינם עולים בקנה אחד עם טענה זו. טענת העותרים כי נוכח התייחסותו המפורשת של בית המשפט בפסק הדין בעת"מ 26767-08-20 האמור, יש להעלות את המבנה מושא העתירה לראש סדר העדיפויות באכיפה, דינה להידחות.

אשר על כן העתירה נדחית.

בכתב התשובה נאמר כי "לאורך השנים שחלפו, המשיבים לא תעדפו את מימוש צו ההריסה במסגרת סדרי העדיפויות. עם זאת, על רקע מצב המילחמה בו שרויה המדינה, והערכות ביטחוניות מעודכנות נמצא כי יש מקום לתעדף הליכי אכיפה ביחס לבנייה בלתי חוקית הנמצאת בסמוך לישובים או צירים המובילים לישובים באופן המקים סיכון ביטחוני. על רקע זה נמצא כי יש מקום לשנות את תעדוף תיק הבב"ח נושא העתירה הנמצא כ-100 מטר בלבד מהישוב אפרת, כאשר בשים לב לממדיו של המבנה, עיכוב הריסתו מובילה לסיכון ביטחוני". בביקור שנערך במקום ביום 20.11.2023 הומצאה "הודעה על מתן זכות להגשת השגות על צו הריסה". בביקור האמור נמצא כי המבנה אינו מאוכלס; בקומה הראשונה הושלמו עבודות הבנייה; המקום ללא ריהוט וללא סימן למגורים בו; בבנייתן של יתר הקומות חלה היתקדמות רבה לרבות בניית המעטפת, אך בנייתן לא הושלמה.

טיעוני הצדדים העותר טוען בעתירתו כי "מעולם לא קיבל צו הריסה ולא ידע על קיום הליכי אכיפה על בית המגורים שלו לפני קבלת ההודעה על מתן זכות להגשת השגות מיום 20.11.2023". עוד נטען כי עמדת המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם התכתבות שהתנהלה עמו בשנת 2006 בעיניין הקמת גדר הבטחון במקום, שבגדרה לא נזכרה הטענה כי הקים על חלקת האדמה האמורה מבנה שלא כדין.

זאת ועוד, המנעותו של העותר במשך עשרים השנים שחלפו מאז מלפעול להכשרת המבנה, וכן היתנהלותו בעת האחרונה, כשלאחר המצאת ההודעה על מתן זכות להגשת השגות על צו ההריסה, ניסה בחפזון "לקבוע עובדות בשטח" בדרך של הכנסת רהיטים אל הקומה הראשונה במבנה, וטענתו הכוזבת כי הקומה הראשונה מאוישת מזה זמן, מטילים צל על מהימנות דבריו, באופן המכביד עוד יותר על יכולתו להרים את הנטל האמור.

...

אין חולק כי ככל שהצווים האמורים הומצאו לידיו כדין בשנים 2004-2003, וככל שהעותר נמנע מלהתייצב לפני הוועדה כדי להשמיע את טיעוניו ותחת זאת אף השלים את בניית המבנה, דין עתירתו להידחות על הסף.

נוכח דחיפות העניין בשל הסיכון הביטחוני האמור, אין גם להיעתר לבקשת העותר להמתין, ולו לפנים משורת הדין, למיצוי הדיון בבקשת ההיתר שהגיש ערב הדיון בעתירה זו, זאת בשים לב להתכנות הנמוכה לקבלתה כאמור לעיל.

אשר על כן העתירה נדחית.

המשיבים הבהירו כי בנגוד למה שיכול היה להשתמע מטיעוני העותרת ומהחלטתי הקודמת מיום 12.11.2023, הרי אין מדובר בחריג למדיניות הקפאת הליכי האכיפה של המשיבים, אלא מדובר בסמכות נפרדת ועצמאית שמוקנית ליו"ר הועדה המקומית או המיוחדת, כחלק מסל הכלים בהם מוסמכים המשיבים לעשות שימוש כדי לטפל בתופעה של בניה לא חוקית.

בתגובת העותרת מיום 31.3.2024 נטען כי כבר בפנייתה המקדימה הראשונה למשיבים מיום 22.8.2021, ביקשה מהם העותרת לעשות שימוש בסמכותם מכוח הצוו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצוו לסילוק מבנים חדשים) ו/או "לנקוט בפעולות פקוח ואכיפה כנגד המבנה הבלתי חוקי תוך השבת המצב בשטח לקדמותו". לטענת העותרת, החלופה האחרונה התייחסה להפעלת סמכות המשיבים מכוח חוק התיכנון הירדני.

מדיניות זו אושרה לאחרונה בפסיקתו של בית המשפט העליון ולפיכך קבעתי בהחלטתי מיום 12.11.2023 כי אין עילה להתערב בה. בהתייחס לטענתה הנוכחית של העותרת כי צוי הפסקת העבודה וההריסה הופרו על-ידי מחזיק המבנה ולפיכך יש הצדקה להורות על אכיפתם – טענה זו הועלתה לראשונה מספר חודשים לאחר הגשת העתירה שבכותרת.

...

הצדדים חלוקים בשאלה האם דין העתירה שבכותרת להימחק.

לשאלה זו אני סבורה כי יש להשיב בשלילה.

משכך, דין העתירה בעניין זה להימחק על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.

אשר להוצאות ההליך – נוכח המסקנה אליה הגעתי בפסקה 6 לדבריי לעיל לפיה התנהלות שני הצדדים לא הייתה מיטבית, כל צד יישא בהוצאותיו בגין הליך זה. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את ההליך.