עתירה נגד פסק דין בית הדין הרבני הגדול בענייני רכוש ומזונות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7502/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין האיזורי בבאר שבע 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצוו ביניים בשם העותר: עו"ד אלינור חן ברזילי-מלכה ][]פסק-דין

]השופטת י' וילנר: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 27.6.2021, בגדריו קיבל בית הדין הרבני הגדול באופן חלקי ערעור שהוגש על החלטתו של בית הדין הרבני האיזורי באר-שבע מיום 21.9.2020, אשר עסקה בעניינים רכושיים שבין העותר לבין גרושתו, היא המשיבה 3 (להלן: המשיבה), וכן בשאלת גובה תשלום המזונות בהם חויב העותר.

...

העתירה דנן לטענת העותר, יש להיעתר לעתירה נוכח פגיעה לא מידתית בזכויותיו, הפרת כללי הצדק הטבעי וסטייה מהוראות הדין האזרחיות.

עוד נטען בעתירה כי בית הדין הגדול חרג מסמכותו שעה שקבע שהצדדים הסכימו כי המשיבה תשלם לעותר 16,000 ש"ח מעבר לחלקו בדירה כתחליף לתשלום דמי שימוש בדירה, בעוד שלפי הסכמת הצדדים כהווייתה, הסכום נועד לשפות את העותר על הוצאותיו בגין התנהלותה המעכבת של המשיבה ביחס לחלוקת שווי הדירה בין הצדדים.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה מצאתי כי היא לא מגלה עילה להתערבות ועל כן דינה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש את תשובת המשיבים.

על כן דין הטענה שלפיה חרג בית הדין הגדול מסמכותו בהקשר זה להידחות, ומכל מקום היא בוודאי אינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה. סוף דבר: העתירה נדחית.

העותר ישלם הוצאות לטובת המדינה בסכום של 2,000 ש"ח. ניתנה היום, ז' בכסלו התשפ"ב (‏11.11.2021).

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 181/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האיזורי פתח תקוה 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד רמי צוברי בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיב 3: עו"ד שאול דחבש ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 22.11.2021, בגדריו נדחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי פתח תקווה מיום 1.4.2021, אשר דחה את טענת העותרת לשיתוף ספציפי בבית מגורים.

במסגרת בירור עינייני הרכוש, טענה העותרת, בין היתר, כי הבית ניבנה מכספיהם המשותפים של בני הזוג ולא על ידי אבי המשיב; כי בני הזוג שיפצו יחד את הדירה בקומה העליונה ועברו להתגורר בה לאחר פטירת האב; וכי אביו של המשיב הציג בפניה פסק דין שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים, שבו נקבע כי רישום הבית על שמו הוא עניין פורמאלי והמשיב הוא שביצע את הבנייה.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (להלן: היועץ המשפטי) סבור אף הוא כי דין העתירה להדחות, באשר העותרת מערערת הלכה למעשה על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים ואין המקרה נימנה על סוג המקרים שבהם בית משפט זה, בכובעו כבית משפט גבוה לצדק, יטה להתערב.

אף לא מצאנו ממש בטענת העותרת בעיניין "ההשתק", שנוצר כביכול עקב טענת האב המנוח בהליך אחר שהמשיב לא היה צד לו. בפסק הדין בעיניין מזונות בתו הקטינה של האב המנוח, בית המשפט לא קבע כל ממצא פוזיטיבי כזה או אחר, אלא אך ציין את הטענה כחלק מטענות האב, הא ותו-לא. ברור כי טענה זו שהעלה האב לפני שנים רבות בהליך אחר, ככל הנראה כדי להקטין את החיוב במזונות בתו הקטינה, אינה מחייבת את המשיב.

...

אף לא מצאנו ממש בטענת העותרת בעניין "ההשתק", שנוצר כביכול עקב טענת האב המנוח בהליך אחר שהמשיב לא היה צד לו. בפסק הדין בעניין מזונות בתו הקטינה של האב המנוח, בית המשפט לא קבע כל ממצא פוזיטיבי כזה או אחר, אלא אך ציין את הטענה כחלק מטענות האב, הא ותו-לא. ברור כי טענה זו שהעלה האב לפני שנים רבות בהליך אחר, ככל הנראה כדי להקטין את החיוב במזונות בתו הקטינה, אינה מחייבת את המשיב.

במצב דברים זה העתירה אינה אלא בבחינת ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי ומשכך, דינה להידחות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

]השופט נ' סולברג: העתירה דנן, מכוונת נגד פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מיום 9.2.2021, אשר בגדריו היתקבל ערעור המשיבה על פסק הדין של בית הדין הרבני האיזורי בירושלים, מיום 20.10.2021, ונקבע כי העותר חייב ליתן גט למשיבה.

מאז ועד עתה, מזה כ-3 שנים, מנהלים הצדדים הליכים משפטיים שונים, בעינייני רכוש, מזונות וגירושין.

נפסק, כי "יש מקום נרחב לחייב את הבעל בגט", וזאת מחמת קיומם של 3 טעמים מצטברים: ראשית, בית הדין הרבני הגדול הכיר בקיומה של עילת "מאיס עלי" בנסיבות העניין, אף שהטענה לא נטענה במפורש על-ידי המשיבה; שנית, נקבע כי "בנידון דידן שני הצדדים רוצים להתגרש, האישה תבעה גרושין ועושה כל מה שביכולתה כדי להתגרש, גם הבעל רוצה להתגרש אלא שהוא מעונין שהאישה תחתום על הסכם גרושין שמקפח אותה בחלוקת הרכוש", כך שניכר כי כל עניינו של העותר "בממון ולא באישה!", וגם בכך יש הצדקה בחיוב בגט; ושלישית, נפסק כי הפרידה הממושכת, שבאותו זמן כבר נמשכה 3 שנים בקירוב, מצדיקה אף היא תוצאה זו. סוף דבר, העירעור היתקבל והעותר חויב ליתן גט לאישתו.

למעלה מן הצורך אוסיף בתמצית, כי עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית הדין הרבני הגדול, ביום 20.1.2022, מלמד כי אין ממש בטענת העותר, שלפיה הדיינים "החליטו" לקבל חוות דעת מאת הרב ברדה המדובר, בכל הנוגע להיתכנותו של שלום בית, בטרם יתנו את פסק דינם; ודאי שאין יסוד לטענה כי בית הדין "התחייב" לעשות כן. העותר הפנה ל-2 אמירות שנכתבו בפרוטוקול הדיון, במהלך דין ודברים שניהלו הדיינים עם הצדדים ובאי-כוחם.

...

נפסק, כי "יש מקום נרחב לחייב את הבעל בגט", וזאת מחמת קיומם של 3 טעמים מצטברים: ראשית, בית הדין הרבני הגדול הכיר בקיומה של עילת "מאיס עלי" בנסיבות העניין, אף שהטענה לא נטענה במפורש על-ידי המשיבה; שנית, נקבע כי "בנדון דידן שני הצדדים רוצים להתגרש, האשה תבעה גרושין ועושה כל מה שביכולתה כדי להתגרש, גם הבעל רוצה להתגרש אלא שהוא מעונין שהאשה תחתום על הסכם גרושין שמקפח אותה בחלוקת הרכוש", כך שניכר כי כל עניינו של העותר "בממון ולא באשה!", וגם בכך יש הצדקה בחיוב בגט; ושלישית, נפסק כי הפרידה הממושכת, שבאותו זמן כבר נמשכה 3 שנים בקירוב, מצדיקה אף היא תוצאה זו. סוף דבר, הערעור התקבל והעותר חויב ליתן גט לאשתו.

דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא צורך בתשובה.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6191/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האיזורי בנתניה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שרין סולן; עו"ד גדלי סולן ][]פסק-דין

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 7.7.2021, אשר דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בנתניה מיום 28.12.2020.

להלן: בית הדין הרבני האיזורי), וכרכה בה סוגיות של חלוקת רכוש, מזונות וכתובה.

כן נדחו טענותיה של העותרת ביחס להלוואות שנתן המשיב לאחיו, כאשר ביחס להלוואה אחת נקבע כי זו ניתנה טרם נשואי הצדדים, ולכן אין לעותרת כל זכות לגביה; וביחס להלוואה נוספת נקבע כי ממילא המשיב מסכים לשלם לעותרת מחצית מסכום התמורה, וכי בכך מתמצית זכותה של העותרת לעניין הלוואה זו. העותרת, אשר לא השלימה עם פסק הדין, הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (המשיב 1.

סעיף 3 לחוק מעניק לבית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית "בכל ענין הכרוך בתביעת גירושין". בעניינינו, העותרת בחרה לכרוך בתביעת הגירושין גם את סוגיית חלוקת הרכוש בין הצדדים, ובכך רכש בית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית לידון בעניינים אלו.

...

לשיטת העותרת, בפסקי דינם של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול יש משום סטייה חמורה מכללי הצדק הטבעי, המביאה לפגיעה אנושה בזכויות היסוד של העותרת, ומשכך קמה הצדקה להתערבותו של בית משפט זה. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי צורך בתגובה.

העתירה נדחית איפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2170/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעיניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1380761/2 מיום 21.2.2023 בשם העותר: עו"ד צמח גרין בשם היועץ המשפטי לשיפוט רבני: עו"ד הרב שמעון יעקבי בשם המשיבה 3: עו"ד שי זילברברג; עו"ד דינה רייטשיק ][]פסק-דין

]השופטת ר' רונן: לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 21.2.2023 בו נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב מיום 28.6.2022, לפיה יש לבית הדין הרבני האיזורי סמכות לידון בתביעת המשיבה 3 לגירושין כנגד העותר.

הודגש כי אין לאפשר מצב שבו איש מעגן את אישתו כדי לזכות בהישגים רכושיים בהליך האזרחי; והובהר כי בנגוד לטענות העותר, אין חשש שגירושין דתיים ישפיעו על הליכים אזרחיים באנגליה.

כמו כן עמדה המשיבה על כך שהעותר לא השיג על סמכות בית הדין הרבני לידון בתביעת המזונות שהגישה, וגם טענותיו כנגד צו עיכוב יציאה מהארץ נגעו רק לסמכות העניינית להוציאו.

...

פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.

גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.

סוף דבר: העתירה נדחית.