עתירה נגד פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בעניין פיטורי עובדים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 751/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותר: שלום רוזנברג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת 3. נציבות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות 4. גיוון אימג'ינג בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יצחק ריינפלד; עו"ד יובל ריינפלד ][]פסק-דין

ביום 18.2.2018 הגיש העותר תביעה נגד החלטת החברה לפטרו, וביום 1.11.2018 דחה בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת (השופטת א' יעקבס) את התביעה בקובעו כי ההחלטה על ביטול תקן הקב"ט ופיטורי העותר התקבלה תוך בחינת שיקולים עינייניים, ובעיקר בשים לב לכך שעבודת העותר כקב"ט הצריכה ממנו לעבוד בהקף של 20% משרה בלבד (להלן: פסק דינו הראשון של בית הדין האיזורי).

לטענת העותר, בפסק דינו השני של בית הדין הארצי נפל בית הדין לכלל טעות, בכך שסטה מן ההלכה אשר נקבעה בע"ע 61235-02-17 קופולק (1949) בע"מ נ' חננשוילי (16.10.2018) (להלן: עניין קופולק), שם נפסק כי: "ככל שהמעסיק סבור שאין כל אפשרות מעשית ליישם את ההגבלות שנקבעו על ידי הרופא התעסוקתי במקום העבודה, מאחר שההגבלות נוגעות לכשירות טבועה ו/או אין כל התאמות שניתן לבצע ו/או ההתאמות מהוות נטל כבד מדי ו/או אין כל תפקיד חלופי מתאים אחר, גם לאחר ביצוע התאמות בתפקיד החלופי - מצופה מהמעסיק שלא להסתפק בכך, אלא לבדוק ולאתגר את הנחותיו באמצעות חוות דעת של גורם מקצועי מתאים, שיש לו מומחיות וניסיון בהשמת עובדים עם מוגבלויות ובביצוע התאמות" (עניין קופולק, פסקה 69).

...

הצדדים נתנו הסכמתם להצעה זו, ובהתאם, ביום 26.12.2021 ניתנה החלטת בית הדין הארצי בעניין מינוי מומחית מטעם בית הדין, בזו הלשון: "בהמשך להסכמת הצדדים בדיון מיום 7.12.21 על מינוי מומחה, אנו קובעים כי תמונה גב' רוני גנים, כמומחית מטעם בית הדין לבדיקת אפשרות שילובו של המערער בעבודה במשיבה וההתאמות הנדרשות לצורך כך כמתחייב מהוראות החוק". בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לטיב ההסכמה שניתנה על ידם, ולהלימתה לתוכנה של ההחלטה דלעיל.

עוד טוען העותר כי הותרת פסק הדין של בית הדין הארצי על כנו תביא ליצירת "סטנדרט כפול לחוק השוויון" הפוגע "באופן חוקתי מובהק באוכלוסיית האנשים עם מוגבלות ומייצר לקונה משפטית". הנני סבור כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו, וזאת מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

לאחר שערעורה של קסטרו היתקבל והערעור שהגיש התובע נדחה (בר"ע 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ נ' שחם (14.5.18)), נותר לבית-דין זה לידון בשתי עילות ייצוגיות בלבד, אך בזו הפעם עוכבו הליכי העירעור לבקשת התובע, עד להכרעה בעתירה שהגיש כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

במהלכו, נחקר התובע עצמו על תצהיר עדותו, ונחקרו המצהירים מטעם קסטרו: מר נור ג'אבר, מנהל הרשת; הגב' ניבין פחל, מנהלת מרחב האחראיות על כעשרים חנויות; מר פארס קאדי, מנהל חנות עין שמר; מר אורן קדוש, מנהל תחום אילת האחראי על ארבע חנויות; והמומחה מטעם קסטרו, פרופ' פיטר במברגר מבית הספר לניהול באוניברסיטת תל-אביב.

דיון והכרעה נקדים ונציין כי לאחר לימוד ושקילת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הנכון ליתן בשלב זה פסק דין חלקי המכריע רק בשתיים מתוך ארבע העילות שאושרו כייצוגיות, ואילו ביחס לשתיים נוספות הנכון הוא לעכב פעם נוספת את ההליכים, עד למתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין עת"צ 48841-06-18 כהן נ' איי.די.איי חברה לביטוח, הכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה שהוגשה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי, נקבע מפי כב' השופטת ענת ברון, כי פסק דינו של בית הדין הארצי, לפיו נדחתה עילת תביעה הן "מפאת המורכבות המשפטית והעובדתיות של הסוגיות שעל הפרק" והן מאחר ש"תובענה ייצוגית [אינה] הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת", אינו יכול לעמוד, תוך שנקבע כך: "במקרה נושא הדיון כאן, אין חולק כי קיימת זהות בין חברי הקבוצה בכל הנוגע לתנאי העסקתם ולשכר ששולם להם על ידי קסטרו – ועל כך ראוי היה לשים את הדגש במסגרת הדיון בשאלה אם ההליך מתאים להתברר כתובענה ייצוגית. בהנתן האמור, לא הייתה כל מניעה שבית הדין הארצי יכריע בנוגע לסיכוייהן של עילות התביעות הנטענות.

...

מבלי לקבוע מסמרות אם בנסיבות המקרה קמה זכאות לתשלום גמול שעות נוספות ומנוחה שבועות בגין עמלות המכירה, אנו סבורים כי הקשיים עליהם הצבענו לעיל מביאים לתוצאה שלפיה לא מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק התובענות הייצוגיות לאישור התביעה כתובענה ייצוגית.

לעומת זאת, אנו מקבלים את טענת התובע לפיה אין מקום להגביל את מספר ימי החג בגינם ישולמו הפרשים לחברי הקבוצה לשישה ימים בלבד.

במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים, ובשים לב גם לגמישות הרבה אותה היקנה המחוקק בסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות בכל הנוגע לעניין חישוב וביצוע תוצאות פסק הדין, סבורים אנו שהנכון הוא לבחור בדרך אמצע.

מן הצד האחד, מקובלת עלינו עמדת קסטרו לפיה אין מקום לסבך ולהוסיף עלויות על ידי העברת נתוני השכר של קסטרו לחברה חיצונית אחרת מזו המבצעת עבורה את חישוב השכר, כך שנכון הוא שקסטרו עצמה תערוך את רשימת החברים בקבוצה הזכאים להפרשים – הן בגין דמי הבראה והן בגין דמי חגים – והכל בהתאם להוראות פסק דין זה. עם זאת, ומאחר שאין לבית-הדין דרך אפקטיבית לבדוק בעצמו את הרשימה הסופית של חברי הקבוצה והיקף זכאותם כפי שתגובש על ידי קסטרו, סבורים אנו שנכון למנות מומחית מטעם בית-הדין, עו"ד רבקה נאורי, שהינה רואת חשבון ועורכת דין בהשכלתה, ובעלת נסיון בחישובי שכר לקבוצות עובדים, על מנת שזו תבדוק בצורה מדגמית את רשימת החברים והסך לו זכאי כל אחד מהם.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5332/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרת: גליה כהן נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד כפיר זאב ][]פסק-דין

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1680-10-22 מיום 8.5.2023, אשר דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בסע"ש 45564-12-17 מיום 27.7.2022.

העותרת הגישה תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה בה טענה, בין היתר, להיתנכלות מצד המשיבה, לאי-תשלום שכר ותנאים סוצאליים, לפיטורים שלא כדין ולפגיעה בפרטיותה.

כך נעשה בעיניין איסקוב וכך נעשה בפסקי דין נוספים של בתי הדין לעבודה (עס"ק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי נ' עריית קלאנסווה (15.3.2017); כן ראו: ס"ע (איזורי חי') 41111-02-12 בלקירסקי נ' אופטיקה הלפרין בע"מ, פסקות 87-77 (8.6.2016); ס"ע (איזורי חי') 15540-09-09 מלול נ' רוני עמר שרותי הנהלת חשבונות בע"מ, פסקה 17 (3.2.2013); על"ח (איזורי ת"א) 1116-02-12 גפנר נ' פריגו ישראל סוכנויות בע"מ, פסקות 18-16 (18.8.2013)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; (2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין לגלות טעות שבחוק".

אשר על כן, העתירה נדחית.

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ביום 25.4.2023 ניתן פסק דין על-ידי בית הדין הארצי אשר דחה את העירעור בדעת רוב (כב' השופטת ס' דוידוב-מוטולה, אליה הצטרפו נציגי הציבור) וקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהוגשה על-ידי נוביק כנגד העותרים, נתונה לבית המשפט המחוזי.

זאת מאחר שעל פני הדברים, עילת התביעה כפי שהיא נוסחה בכתב התביעה, מתייחסת למחויבות מסחרית-עסקית שמרחב נטלה על עצמה זמן רב לאחר סיום יחסי העבודה בינה לבין נוביק; אינה נוגעת לרכיב פצויי הפיטורים שבמסמך הגישור; ומסמך הגישור אינו נחזה כקשור ליחסי העבודה כשלעצמם או להסכם שנועד לסלק מחלוקות של יחסי עבודה.

פסק הדין מעורר מספר שאלות בעלות חשיבות ציבורית ובהן: היחס בין שקולי יעילות הדיון לבין חלוקת הסמכויות שקבע המחוקק; השאלה האם הסמכות העניינית לידון בהסכם פשרה שנחתם בין עובד לבין מעביד נקבעת לפי תוכנו של ההסכם או יסודו של ההסכם; וככל שלפי תוכנו – האם היא נקבעת בהתאם לסעיף הספציפי שבמחלוקת או ההסכם בכללותו; האם די באיזכור עילה נזיקית כדי לשלול את סמכותו של בית הדין לעבודה; והאם פרק הזמן שחלף בין תום יחסי העבודה למועד חתימת הסכם הפשרה הוא רלוואנטי.

יחד עם זאת, גם בעתירות מסוג זה שאלת התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק נבחנת בהתאם לשני המבחנים המצטברים (ראו למשל: בג"ץ 3716/13 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (3.7.2014); בג"ץ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה י-ם – הנהלת בתי המשפט (24.3.2008) אשר דחו עתירות הנוגעות לשאלת סמכות בית הדין לעבודה תוך שיושמו מבחני ההתערבות האמורים).

...

לכן, כאשר כתב התביעה כולל עניינים שחלקם בסמכות בית הדין לעבודה וחלקם לא, אין מנוס מלפצל את הדיון בתובענה בין שתי ערכאות (עניין רוחם, פסקה 37; ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 527-516 (2004)).

כאמור, בית הדין הארצי הורה על העברת התובענה כולה לבית המשפט המחוזי לאחר שהגיע למסקנה כי ביחס למימן לא מתקיים מבחן הצד; וביחס למימן ומרחב לא מתקיים מבחן העילה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2578/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב העותר: ליאור קסטוריאנו נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ עתירה למתן צוים על תנאי ולמתן צוים מוחלטים בשם העותר: עו"ד כפיר זאב; עו"ד בוריס מריאקרי ][]פסק-דין

יצוין כי בסמוך לכך, ביום 27.3.2019 לפנות בוקר נשלחה הודעת מייל מנציג מועצת העובדים ואחד מחברי הועדה, אשר ביקש להמיר את כוונת אל על לפטר את העותרת, בהעברתה מתפקידה לתפקיד קרקעי ללא פגיעה בשכר.

טענות העותרת בעקרם של דברים, העתירה נשענה על ארבעה נדבכים: (1) חופש הביטוי – נטען כי בית הדין הארצי שגה משלא הכיר בזכותה החוקתית של העותרת לחופש ביטוי, ובכלל זה, שלא איזן כהלכה בין זכות העותרת לחופש ביטוי אירגוני לבין הפררוגטיבה של אל על כמעסיקה; (2) הפליה ו"אכיפה בררנית" – לטענת העותרת בית הדין הארצי ביצע הבחנה מלאכותית בין מקרים אחרים שבהם עובדים התראיינו ללא אישור ולא ננקטו נגדם הליכים משמעתיים, ובין עניינה של העותרת, ובפועל אל על הפלתה את העותרת בנגוד לחובת השויון הנגזרת מחובת תום הלב החלה על מעסיק; (3) פגם היורד לשורש העניין בהרכב ועדת המשמעת – נטען כי בשל אירועים שקדמו לדיוני וועדת המשמעת, הסמנכ"לית הייתה מצויה בנגוד עניינים מובנה בעת שישבה בועדת המשמעת בעיניינה של העותרת, באופן הנוגד את כללי הצדק הטבעי, ולפי "מודל ההכתמה" הפסיקתי, די בשקול פסול כדי להביא לבטלות ההחלטה בכללותה; (4) מידתיות – לטענת העותרת קיים חוסר התאמה מובהק בין העבירה שיוחסה לה ובין העונש הלא מידתי שקבלה, שכן העברת העותרת מתפקידה לצמיתות פוגעת בזכותה לעבוד, ובפרט, בזכותה לעסוק במקצוע שבו היא מיומנת, ואף גררה את הדחתה מנציגות העובדים על אף שנבחרה מחדש לנציגות חודש בלבד קודם לכן.

בית הדין הארצי אימץ את הקביעות העובדתיות של בית הדין האיזורי, לאחר שמצא כי הן מבוססות היטב בחומר הראיות – מהן עלה בבירור כי ההליכים המשמעתיים בעיניינה של העותרת היתמקדו בהתנהגותה הלא נאותה, והעותרת לא הצליחה לבסס את טענתה כי מדובר "בניסיון להשתיק אותה מלפעול לטובת העובדים". עוד ניכר מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה כי הוא נידרש לכל טענה וטענה של העותרת; העביר את קביעות בית הדין האיזורי תחת שבט ביקורתו; ואף התערב בקביעותיו היכן שהיה נידרש – כך, בנגוד לקביעות בית הדין האיזורי לעבודה נקבע כי היה מקום להבחין בין התבטאויות העותרת לבין מעשיה האחרים, ובפרט, עניין הריאיון; כי אין בעובדה שהחלטת וועדת המשמעת הייתה על דעת ההסתדרות כדי לאיין את טענת העותרת להפלייתה; וכי העובדה שמועצת העובדים לא היתנגדה לנוכחות הסמנכ"לית בועדות המשמעת, אין בה כדי לדחות על הסף את טענת העותרת לניגוד העניינים של הסמנכ"לית ולפגם מהותי בהרכב הועדה.

...

מקובלת עלינו הקביעה כי נסיבות המקרה הפרטני מצביעות באופן מובהק על התנהגות אשר חורגת מגבולותיו של חופש הביטוי הארגוני, כך שאין צורך להידרש לאיזון דקדקני בין הזכות לבין פררוגטיבת המעסיק – וגם בכך לא מצאנו כל טעות משפטית מהותית המחייבת את התערבותנו.

סוף דבר: ניכר כי העותרת מאמינה בצדקת דרכה ואין לכחד כי העברת העותרת מתפקידה – שהובילה בלית ברירה גם לסיום מינויה כנציגה במועצת העובדים – עולה כדי ענישה "ברף הגבוה". יחד עם זאת, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית.